בדברי ההסבר לטיוטה הדרקונית של חוק ההסדרים המופצת בימים אלה כותבים אנשי האוצר: "הגידול בהיקף פעילות הרפואה הפרטית בישראל אף הביא למצב ששיעור המימון הפרטי מתוך ההוצאה הלאומית על בריאות עולה בהתמדה, והסתכם ב-2013 ב-40% מההוצאה הלאומית לבריאות".

דברי הסבר אלה ציניים בדיוק כבקשת כאותו נאשם בהרג הוריו את חמלת בית המשפט בשל היותו יתום.

דברי ההסבר של האוצר בטיוטת חוק ההסדרים ציניים בדיוק כבקשת כאותו נאשם בהרג הוריו את חמלת בית המשפט בשל היותו יתום

אולי צריך האוצר להודות לחילופין ששיעור ההוצאה הציבורית על בריאות צנח מ-1995 מ-70% ל-60% כתוצאה ממדיניותו המכוונת?

אולי צריך האוצר להזכיר במינימום הגינות, שתשתיות מערכת הבריאות הוזנחו על ידיו, מה שהוביל את ישראל להיות שיאנית התפוסה השנתית במחלקות הפנימיות מקרב מדינות ה-OECD, ושעקב הצפיפות, עולה התמותה מזיהומים צולבים?

אולי חייבים להזכיר, שיחס המיטות לנפש בישראל הינו 1.88 מיטות ל-מאה אלף תושבים, בהשוואה ל-3.4 במדינות ה- OECD?

אולי צריך היה האוצר להודות בדברי ההסבר לחוק שאזרחי ישראל - שמספרם הוכפל והגיע ל-8 מיליון 358 אלף, מקבלים היום טיפול באותם בתי חולים בהם טופלו לפני 40 שנה?

אולי צריך האוצר להודות שבישראל יורד מספר הרופאים לנפש בהתמדה, בעוד שבמדינות ה-OECD קיימת עליה מתמדת?

אולי צריך האוצר להודות, שבשל מדיניות הצמצום וההקפאה, מספר תקני הרופאים עדיין אינו מספיק בשל התוספת המצומצמת שניתנה בשנים האחרונות, וכך נותרים בחו"ל 8% מרופאי ישראל?

ה"אויב" המוגדר בהמשך דברי ההסבר לחוק הינם "בתי החולים הפרטיים, בהם גדלו מספר הפעולות הניתוחיות והיקף ההכנסות מאותן פעולות ומכאן עולה כי הפיקוח הקיים כיום על מספר המיטות בבתי החולים הפרטיים אינו מספק".

אולי צריך להגדיר את ה"אויב" באופן שונה? אולי כדאי להודות בהזנחה רבת שנים של מערכת הרפואה הציבורית? אולי כדאי להבין שהתפתחות מערכת הרפואה הפרטית הינה תוצאה ישירה של אי ספיקת המערכת הציבורית ולא להיפך? אולי כדאי להכיר בכך, שאלמלא ניתן מענה לצרכי הציבור דרך שסתום הביטחון של המערכת הפרטית, היו שירותי הבריאות הניתנים לאזרחי ישראל קורסים כבר מזמן?

אולי כדאי להכיר בכך, שאלמלא ניתן מענה לצרכי הציבור דרך שסתום הביטחון של המערכת הפרטית, היו שירותי הבריאות הניתנים לאזרחי ישראל קורסים כבר מזמן?

אולי צריך אם כן להסיק מסקנה אחרת מהמצב, להכריז על משבר חמור של מערכת הרפואה הציבורית ולהזרים אליה את 20 מיליארד השקלים החסרים לה כדי להתאימה סוף סוף, באיחור של 40 שנה לגידול באוכלוסיית ישראל והזדקנותה? יוכלו אולי סגן השר ליצמן והצוות המוביל את משרד הבריאות לדרוש את העודף התקציבי של 12 מיליארד שקלים שנוצר ב-2015 לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית?

ועד שהדבר יקרה, ומערכת הרפואה הציבורית תותאם לצרכים האמתיים, תרשו לי לומר לכם כנציג הרפואה הציבורית: הסירו ידיכם מהרפואה הפרטית. היא אינה האויב. היא הפתרון למחדליכם ומאפשרת לספק לאזרחי ישראל שירותי יעוץ ואפשרות לעבור ניתוחים ברמה ובזמינות הנדרשים, מפחיתה עומסים ממערכת הרפואה הציבורית ומצמצמת את הפגיעה בבריאות העם.