חדשות

זמן הודו

הפסיכולוג הקליני יורם בן יהודה חזר לאחרונה ממסע להודו עם 20 פצועי צה"ל מ"צוק איתן" וממבצעים קודמים; הוא חולק איתנו את התובנות שלו לגבי מסעות אחלמה שכאלו ולגבי פוסט-טראומה ממלחמות שונות, עם התייחסות מיוחדת לתרומה של הודו להתבגרות והחלמה

המסע הינו הצורה המובהקת ביותר של פנטזיית הלידה מחדש, של יכולת ההשתנות האנושית, ובכך, הוא מגלם במהותו את התקווה. תרבותנו עמוסת סיפורי מסע.

אחד מהם, ואולי הנפוץ שבהם, הוא השירות הצבאי, מסע של ההתבגרות בארצנו הקשה.

נערים ונערות מתגייסים כדי לעבור את השינוי ולהפוך לגברים ולנשים.
אלא שהשירות הצבאי קשה והרבה נכשלים במסע זה.

חלקם מלכתחילה פוחדים להתגייס, חלקם משרתים שירות לא קרבי, ואלו ששירתו ולחמו, לעיתים חוו שבר בזהות בין מה שנדרשו לבצע, לבין מידת ההזדהות שלהם עם הדברים וההתפכחות העתידית. חלקם עברו חוויות קרב, חשיפה למראות זוועה, פציעות גופניות ואובדן.

כל אלו, יש בהם לשבש את מסעו של הצעיר אל ההתבגרות.

כישלון מסע השירות הצבאי מזמין את המסע הבא שבו יש לתקן ולהתבגר.
בתרבות הישראלית, התהווה מסע "הטיול הגדול" כתחנה התפתחותית בחייו של הצעיר.

עבור רבים, התחנה הבאה לפיכך היא הודו.

התזה הזו אומרת שהמסע הוא ניסיון חוזר להתבגר או לתקן התבגרות שנתקלקלה בשירות הצבאי. אלא, שכשם שלא ניתן להשביע את רעב הילדות באכילה מרובה בבגרות- כך לא ניתן להשיג את היעדים ההתפתחותיים האישיים של השירות הצבאי במסע להודו.

על כן, נידון הניסיון החוזר - הלא בשל, לכישלון.

לעומת זאת, הניסיון הבשל מצליח כי הוא עוסק בפרידה. פרידה מאותו מסלול חיים מדומיין אשר אמור היה להתרחש בשירות הצבאי והופר על ידי הטראומה.

פרידה ממי שאמור היית להיות ולעולם כבר לא תהיה.

התבגרות מערבת בתוכה אבל שכזה.

ומה יש בה בהודו אשר מאפשר את התהליך? מעבר להיותה ממילא שלב בהתבגרות הישראלית, יותר מכל, הודו מייצגת עירוב של תרבויות, טעמים, ריחות, מצבים, תפיסות עולם אלטרנטיביות לתרבות המערבית על ברכיה חונכו צעירינו. העירוב הזה, פעמים רבות הוא בלתי אפשרי ומלא סתירות אשר מאפשרות לפתוח את הקונבנציות הקיימות, לבחון אותם לאור האלטרנטיבות ולהטמיע תפיסות חדשות.

זהו מסע של האדם אל תוך עצמו- ולמסע בעקבות עצמך מתלווה בדרך כלל תחושת ניצחון.

ניצחון על כך שהמקום, הפיזי או המנטאלי, ממנו התיירא האחד שוב איננו מפחיד אותו והינו מסוגל לחזור אליו ולהביט בכישלונו או בחדלונו בעבר ולראותו באור שונה.

אחר כך, יבין האחד כי הדברים עצמם לא נשתנו, כי העולם כמנהגו נוהג, ומתוך כך, נוצרת תובנה, שאין מנוס ממנה, כי בעצם הוא זה שהשתנה. תובנה זו היא התהליך שהופך את הכאב החי לזיכרון. תובנה זו מלווה בתחושת ניצחון גדול.

1 אז יצאנו למסע להודו.

עשרה פצועי צוק איתן, עשרה פצועים ממערכות קודמות ושנים עשר מלווים.
כולנו, כמרכיבים וכתבלינים אשר הוטלו אל קדירת הודו ואשר התבשלו על אש קטנה ליצירת תבשיל משובח.

המטאפורה הזו מכילה את יסוד השינוי שחל בנו כפרטים וכקבוצה, הן הלוא מסע הוא תהליך אליו אתה יוצא, וממנו שב - טוב משיצאת.

אבל, במילים הבאות אני רוצה להתייחס ליסוד אחר – למימד הזמן. זמן הודו.
ההרכב האנושי של חברי מסע "טיול שחרור" שילב דורות שונים של לוחמים, פצועים ואנשים. מרקם של גילאים שונים, גיל פציעה שונה, ניסיון חיים מגוון, מצב משפחתי ועוד. הגיוון הזה היה חלק מסוד הצלחת התבשיל.

עבורי, שכבר עשרות שנים אני מלווה, מטפל ומשקם פצועים, המפגש הבין דורי הדגיש את השוני התרבותי המתקיים בציר הזמן ושבא לידי ביטוי במערכות הלחימה השונות ובהשפעתן השונה על הפצועים.

מפגש אשר תרם להבנה שפוסט טראומה של צוק איתן שונה מזו של מלחמת יום כיפור, כמו שהמודעות הציבורית שונה וכמו שהתייחסות של החברה שונה.

2יכולתי להבחין בשלבי ההכנה למסע כיצד הביטו פצועי צוק איתן אל חבריהם הוותיקים בפליאה ובאמירה בלתי מדוברת שלמצב כמו שלהם, הם לא יגיעו. כמו שאייפון דור 5 היה מביט על טלפון בזק, והיה חושב בליבו כי עבר זמנו. במקביל, הפצועים הוותיקים חשבו על הדרך המפרכת המצפה לצעירים שתמימות נעוריהם מקשה עליהם לראות.

במהלך המסע, חלה התקרבות. באופן הדרגתי הופיעה הבנה משמעותית על הדרך שיש לעשותה או על הדרך שכבר נעשתה.

זהו יסוד מימד הזמן המיוחד לתהליכי החלמה ושיקום, איש איש בדרכו וכל אחד בקצב שלו.

את המקצב הזה יכולנו לקחת מהודו.

לשים בצד את מרוץ החיים, את היעדים והמטרות ואת הלחץ להספיק
ולהטמיע לתוכנו זמן אחר, שבו שום דבר לא בוער.

זמן הודו.

3הודו לימדה אותנו סבלנות,
הודו לימדה אותי המתנה,
תמיד תגיע רכבת נוספת לתחנה.

יורם בן יהודה, פסיכולוג קליני, מנהל מכון "דרכים".
*תודה לאגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל ולערוץ 10.

4

נושאים קשורים:  חדשות,  מסע,  הודו,  מבצע "צוק איתן",  פציעות מלחמה,  צה"ל
תגובות
 
04.08.2015, 17:16

יופי של ביצוע ושל רעיון. מזכיר לי שהיה לי בזמנו מטופל פוסט טראומטי עם טיפול תרופתי מסיבי . נסע ליפן להיות עם בנו כחודש. חל אצלו שיפור מדהים. ביפן לא היה זקוק לתרופות. כנראה לטיולים שלנו -המערביים לארצות דרום מזרח אסיה יש ערך מרפא באלמנטים שבן יהודה הזכיר ואני רוצה להוסיף עליהם- ביטול זמני של ההתניות הלוחצות של הסביבה . כל הכבוד

אנונימי/ת
04.08.2015, 17:37

ואולי, ואני מדגיש רק אולי, זה גם אומר משהו על יעילות הטיפולים התרופתיים בפסיכיאטריה