מטרת המחקר הייתה לבדוק את ההיפותזה שטיפול אינטנסיבי במחקר ACCORDי (Action to Control Cardiovascular Risk in Diabetes) גרם להופעה לא פרופורציונאלית של תופעות לוואי בחולי סוכרת עם אינדקס סכרור המוגלובין (hemoglobin glycation index - HGI) גבוה (הנוסחה לחישוב האינדקס: [המוגלובין A1c שנובא] - [המוגלובין A1c שנמדד] = HGI).
עוד בעניין דומה
מחקר ACCORD היה מחקר מבוקר, אקראי, שכלל 10,251 מטופלים עם סוכרת סוג 2 שקיבלו טיפול סטנדרטי או טיפול אינטנסיבי, במטרה להגיע להמוגלובין A1c של בין 7.0% ל-7.9% (53 עד 63 mmol/mol) או פחות מ-6% (42 mmol/mol), בהתאמה.
במחקר המשני הזה החוקרים בנו משוואה של רגרסיה לינארית המבוססת על נתוני הבסיס של 1,000 מטופלים, שנבחרו באופן אקראי (המוגלובין A1c = 0.009* גלוקוז בעת צום [מ"ג לדציליטר] +6.8). החוקרים השתמשו בערכי הגלוקוז בעת צום בזמן הבסיס על מנת לנבא את תוצאות המוגלובין ה-A1c וכן לחשב את אינדקס סכרור ההמוגלובין, ב-9,125 המטופלים הנותרים.
נעשה שימוש בעקומת קפלן-מאייר (Kaplan-Meier) וברגרסיית קוקס (Cox) על מנת להעריך את ההשפעות של טיפול אינטנסיבי על התוצאות במטופלים עם אינדקס סכרור המוגלובין נמוך, בינוני וגבוה.
טיפול אינטנסיבי נמצא קשור לתוצאות ראשוניות טובות (מורכבות מאירועים קרדיווסקולריים) במטופלים שהיו בתת-הקבוצות עם אינדקס סכרור ההמוגלובין נמוך (יחס סיכונים: [HRי] 0.75, רווח סמך 95%: 0.95-0.59) ובינוני (יחס סיכונים: 0.77, רווח סמך 95%: 0.97-0.61), אך לא בתת הקבוצה עם אינדקס סכרור המוגלובין גבוה (יחס סיכונים: 1.14, רווח סמך 95%: 1.40-0.93).
תמותה כוללת גבוהה יותר בקבלת טיפול אינטנסיבי נצפתה רק בקרב המטופלים שהיו בתת-הקבוצה עם אינדקס סכרור המוגלובין גבוה (יחס סיכונים: 1.41, רווח סמך 95%: 1.80-1.10). אינדקס סכרור המוגלובין גבוה היה קשור בסיכון גבוה יותר להיפוגליקמיה הן בקבלת טיפול סטנדרטי והן בקבלת טיפול אינטנסיבי.
החוקרים, מסכמים כי החישוב של אינדקס סכרור המוגלובין בזמן הבסיס סייע לזהות תת-קבוצות, ממשתפי מחקר ACCORD, שהיו יכולות להיפגע או להרוויח מטיפול אינטנסיבי לבקרת הסוכרת. החוקרים מוסיפים כי המוגלובין A1c אינו סמן בקרת גלוקוז שמתאים עבור כל המטופלים. התחשבות בעובדה זו בעת ביצוע החלטות לניהול בקרת הסוכרת במטופלים יכולה לסייע לשפר את הטיפול.