חדשות

מחקר ישראלי: מדידת תגובה לריח בילדים יכולה לשמש באבחון אוטיזם

חוקרים ממכון ויצמן הצליחו לזהות 81% מהילדים הסובלים מאוטיזם על ידי מדידת הבדלים באופן ההרחה שלהם של ריחות נעימים ודוחים, בהשוואה לילדים שאינם סובלים מאוטיזם

ילדה מריחה פרחים (צילום: אילוסטרציה)

צוות מחקר ממכון ויצמן סבור, כי תגובה לריח עשויה לסייע באבחון מוקדם אוטיזם; את הצוות הוביל פרופסור נועם סובל והמחברת הראשית של הדיווח היא לירון רוזנקרנץ, העוסקת בחקר המוח. מחקר בנושא פורסם בשבוע שעבר בכתב העת Current Biology.

רוב האנשים נוהגים לקחת באורח אינסטינקטיבי "שאיפה עמוקה" כאשר הם נתקלים בריח נעים, אבל הם מצמצמים את הנשימה בעת שנתקלים בריח דוחה. לפי צוות המחקר, ילדים הנמצאים בספקטרום האוטיזם אינם מתנהגים כך.

לצורך הוכחת ההבדל בין ילדים עם אוטיזם לילדים שהתפתחותם נורמלית ערכו החוקרים ניסוי שבו השתתפו 36 ילדים, 18 בכל קבוצה (ילדים בספקטרום האוטיזם מול קבוצת ביקורת שבה היו 18 ילדים עם התפתחות אופיינית לגילם וללא אוטיזם). מול הילדים הוצבו מקורות ריח – נעימים ודוחים – והחוקרים מדדו את תגובתם לריח (תגובת הסנפה). הריחות הנעימים היו של ורדים וסבון ריחני. הריחות הלא נעימים – מחלב ודג מקולקלים.

ילדים שהיו על הספקטרום האוטיסטי לא הגיבו באותה מהירות לריח שלפניהם, בין אם הוא נעים או דוחה

התברר, כי הילדים שהתפתחותם הייתה אופיינית לגיל וללא אוטיזם התאימו עצמם כמעט מיידית להסנפת הריח – בתוך 305 אלפיות השנייה. לעומת זאת, ילדים שהיו אוטיסטים לא הגיבו באותה מהירות לריח שלפניהם. כל הילדים משתי הקבוצות נחשפו לריחות בעת שהיו שקועים במשחקי וידאו או התבוננו בסרט מצויר.

לירון רוזנקרנץ הסבירה, כי הרחה היא "תגובה חצי אוטומטית ואיננה מחייבת את האדם לתשומת לב". החוקרים השתמשו ב"מבדק ההרחה" כשלעצמו – מבלי שנאמר להם מי מהילדים שמשתתפים בחלק זה של הניסוי סובל מאוטיזם ומי אינו. המבדק אישר ברמת דיוק של 81% את זיהוי האוטיזם.

עוד התברר, כי תגובת ההרחה התארכה יותר זמן אצל ילדים אוטיסטים בדרגת חומרה גבוהה, בהשוואה לזמן הממוצע. החוקרים סבורים, כי ניתן לפתח על בסיס תוצאות הניסוי מבדק לאבחון אוטיזם ככר בגיל צעיר מאוד של הילד. "אין מדובר במדידה ורבאלית. יש רק צורך למדוד נשימה", ציינו.

למחקר המלא לחצו כאן

מחקר נוסף בתחום הריח

במחקר נוסף העוסק בריח, שבוצע בידי קבוצת המחקר של פרופסור סובל ובהשתתפות רופאים מ"שיבא", פותחה שיטה לאפיון מדויק של תפיסת הריח המאפשרת זיהוי כל אדם בהתאם ל"טביעת האצבע האישית". על המחקר דווח לפני כשבועיים בכתב העת PNAS.

החוקרים מסרו, כי ידוע שבאפו של כל אדם מצויים כשישה מיליון קולטני ריח. הם מחולקים לכ-400 סוגים שונים. התפלגות סוגי הקולטנים שונה מאדם לאדם, מה שהוביל את החוקרים להנחה לפיה לכל אדם יש חוש ריח ייחודי.

בהתבסס על כך, פותחה שיטה לאפיון מדויק של תפיסת הריח השונה אצל כל אדם, שכאמור יכולה לשמש מעין "טביעת אצבע אישית" שלו. השיטה שפיתחו מדעני מכון ויצמן מבוססת על הערכת הדמיון והשוני שבין ריחות.

כל אחד מ-89 משתתפי הניסוי הראשון במסגרת המחקר דירגו 28 ריחות באמצעות 54 מתארים מילוליים, למשל: עד כמה הריח "לימוני", "גברי", "נעים", ועוד. בהתאם לממצאים פותחה שיטה מתמטית שמאפשרת לחשב את שיעורי הדמיון והשוני בין כל זוג ריחות, כפי שהוא נתפס בחוש הריח של כל אדם.

"עוצמת השיטה", הסבירו החוקרים, "נובעת מחוסר התלות שלה במלים שמשמשות לתיאור ריאות ולכן אינה מחייבת הסכמה בין האנשים השונים הנחשפים לאותם ריחות".

את המחקר הוביל ד"ר לביא סקונדו, בהשתתפות ד"ר קובי סניץ, וכנרת וויסלר - שלושתם ממעבדתו של פרופסור נעם סובל. הם השתמשו ב-28 סוגי ריחות, כדי לחשב בעבור כל משתתף בניסוי מידת דמיון או שוני לגבי 378 זוגות ריחות. על בסיס השונות במדגם חישבו המדענים, כי באמצעות 28 ריחות אפשר לאפיין "טביעת אצבע אישית" לשני מיליון בני-אדם, ובאמצעות 34 ריחות - לאפיין טביעת אצבע שכזאת לכל אחד משבעה מיליארד תושבי כדור-הארץ.

בחלק השני של המחקר נמצא מתאם בין "טביעת האצבע" לבין האנטיגן החיסוני HLA, המשמש כסמן להתאמה בתרומת איברים. חלק זה במחקר בוצע בשיתוף עם הרופאים ד"ר רון לוונטל, ד"ר ננסי אגמון-לוין ופרופסור יהודה שינפלד, מהמרכז הרפואי "שיבא". החוקרים סבורים, כי מידת הדמיון או השוני בחוש הריח עשויה גם להוות בסיס לפיתוח עתידי של אבחון מחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר.

למאמר המלא לחצו כאן

נושאים קשורים:  חדשות,  אוטיזם,  הרחה,  מנגון חוש הריח,  מחקר,  ניסוי,  מכון ויצמן למדע,  פרופ' נועם סובל
תגובות