מחשב מסלול מחדש

"מה דלה פסגה - משהושגה" 
פתגם רוסי

קיוויתי שקבלת הפרופסורה תוביל אותי לפסגות חדשות של סיפוק ונחת. בהתחלה שמחתי מאוד, אנשים בירכו אותי, התקשרתי לספר לעמיתים ולחברים את הבשורה, התלהבתי (ככל יכולתי המוגבלת). אך בעצם דבר לא השתנה. מעבר לסיפוק שכלי שקבלתי את הדרגה אחריה רדפתי עשרים שנה ומעבר למחשבה שכלתנית שאולי לא אצטרך כעת לעבוד כל כך קשה בתחום האקדמי, הרי שלא גבהתי, לא רזיתי, לא נהייתי בן אדם מאושר, ובייחוד מה ששאפתי אליו- לא קבלתי את הדברים שאיני יכול להשיג ולא הרגשתי את הסיפוק והאושר להם ציפיתי.

המטופלים שמחו בשבילי, במרפאה הציבורית בה אני עובד, החלו כולם לקרוא לי פרופסור, הפציינטים בעיר פריפריאלית למדי, פונים אלי ברובם עם יראת כבוד מסוימת. פציינט אחד בקבוצת התמיכה שאני מנחה, קורא לי דוקטור ואז ישר הוא מתקן לפרופסור. לא הייתי שם לב, אבל טעות זו חוזרת אצלו שוב ושוב, במשך שבועות רבים. אולי הוא מתקשה עם השינוי אצלי או שם לב לאמביוולנטיות שלי- דוקטור או פרופסור. או שמא זהו רצון שלו להעיר לי, שים לב אתה לא כזה גדול, אתה רק עכשיו קבלת את הדרגה.

אין ספק שהתהליך והדרך של המחקר והפרסומים היו נחמדים מאוד. הסיפוק של לתכנן מחקר מההתחלה, מההצעה של המתווה שלו, מהעשייה שלו, מהכתיבה שלו ומהניסיון לפרסם אותו- כל זה היה מלהיב. גם שיתופי הפעולה לאורך הדרך היו לרוב מועילים ומספקים ואנשים תרמו לי ואני תרמתי להם, כול אחד עם הזווית שלו.

אמנם, היו תקלות רבות לאורך הדרך. נראה שהן היו מועטות ביחס להצלחות, אבל בכל זאת אני זוכר אותן. בתחילת עבודתי המחקרית ניסיתי לפרסם מאמר בחו"ל עם ידידי פרופ' אבי ויצמן. המאמר לבסוף התקבל ולאחר מספר חודשים קבלנו מכתב מהעיתון... שהעיתון נסגר ולכן המאמר לא יפורסם.

בעוונותי הרבים שלחתי שני מאמרים שעסקו בחלקים שונים של אותה עבודת מחקר לאותו עיתון. המערכת של העיתון החליטה לבסוף לקבל את שני המאמרים. מתוך מחשבה, שהתבררה כשגויה לחלוטין, כתבתי לעורך והצעתי ששני המאמרים יופיעו באותו גיליון של העיתון. התשובה של העורך היתה שהוא מבקש להפוך את שני המאמרים למאמר אחד ולא עזרו ויכוחים ונימוקים.

התקלה האחרונה היתה לאחר הגשת כל המסמכים לדרגה הנשגבת והמתנה של מעל שנה כשאני עומד בכל הקריטריונים היבשים ובסוג ואיכות המאמרים לדרגה, קבלתי מכתב שהדרגה לא אושרה כי אין לי מספיק מאמרים באיכות הדרושה. בדקתי ובעצם היו לי מאמרים איכותיים על פי מה שהפקולטה מבקשת. בבדיקה נוספת התברר לי שאחד העיתונים בהם נהגתי לפרסם את עבודותי עלה במדד האימפקט פקטור מאז שהגשתי את המסמכים ולכן המאמרים פורסמו למעשה בעיתון נחשב למדי. גם נימוק זה לא עזר ובחצי השנה הבאה כתבתי עוד שני מאמרים שהביאו לי בסוף את התהילה המיוחלת.

במהלך הדרך היו הרבה הקרבות. לא אכנס לפירוט ההקרבות למרות שהן ברורות ולא מפתיעות. מי שמכיר אותי מרחוק יכול לנחש מה היו ההקרבות ומי שמכיר אותי מקרוב, יודע. זה מזכיר לי על קולגה שפרסם ספר נחשב וכששאלתי אותו איך הצליח ליצור ספר כל כך מיוחד ומכובד, הוא ענה את התשובה הבאה: "חמש שנים, חמישה ימים בשבוע, מעשר בערב עד שתיים בלילה".

אז אני מחשב מסלול מחדש, ומאחל לעצמי לזכות בחום, לאהבה, תשומת לב, תחושת חום וביטחון, קבלה, בריאות, הנאה מהמשפחה ומחברים,ואיני מחפש פסגה חדשה באותו כיוון בו הייתי עשרים שנה ויותר.

"זה לא קל למצוא אושר בתוכנו, וזה בלתי אפשרי למצוא אותו בשום מקום אחר."
- אגנס רפלייר

פרופ' יוליאן יאנקו