מגזין

רופאים ללא גבולות: מתי לפרוש?

בקהילה הרפואית בארה"ב ישנם סיפורים על מנתחים ותיקים שביה"ח צריך להזמין מנות דם לפני שהם מגיעים, וכתבה במגזין רפואי מוקדשת לשאלה: מתי צריך רופא לפרוש, והאם ביוזמתו?

ניתוח (צילום: אילוסטרציה)

פרופסור פיטר כרמל היה בעבר נשיא ההתאחדות הרפואית האמריקאית (AMA), מומחה בכירורגיה נוירולוגית וגם עמד בראש המחלקה הנוירוכירורגית באוניברסיטה הרפואית בניו-ג'רזי. ברוב שנות הקריירה המקצועית שלו, ביצע פרופ' כרמל ניתוחים מורכבים, שחייבו אותו לעמוד על הרגליים 12 שעות - ואף יותר מכך.

פרופ' כרמל הוא בן 78. כיום אינו מסוגל לעמוד בניתוחים הארוכים ובעקבות גילו המתקדם הוא מגביל עצמו בשמונה השנים האחרונות לניתוחים שנמשכים לכל היותר 90 דקות. הוא הודה כי הוא חש ירידה ביכולתו לנתח. לקראת סוף השנה, הודיע, הוא מתכוון לחדול כליל מניתוחים בשל כך, אבל ימשיך לראות חולים במרפאה, לייעוץ.

סיפורו של פרופ' כרמל הובא במגזין המקוון "פרוטו", שמוציא לאור בית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון, במסגרת כתבה העוסקת בסוגיה הרלוונטית ללא ספק לרופאים רבים ברחבי עולם: מתי על הרופא לחדול מעיסוקו עקב גילו, והאם עליו להחליט על כך בעצמו?

עוד בנושא: לבטל את החוק המחייב לצאת לפנסיה / פרופ' אבינעם רכס

ממצאים מסקר שנעשה במערכת הבריאות של מדינת וירג'יניה, המצוטטים בכתבה, מעלים כי בערך שליש מהרופאים בני ה-65 ומעלה עובדים במשרה חלקית; בגיל 70, כבר פחות מממחצית מהרופאים עובדים במשרה מלאה. לפי הסקר, אחרי גיל זה רופאים רבים מתחילים לצמצם את שעות העבודה שלהם, ולפרוש בהדרגה. לרוב ביוזמתם.

מחקרים נוספים שנעשו בשנים האחרונות העלו כי סוגיית הגיל המתקדם בקרב רופאים, ובמיוחד בקרב מנתחים, משפיעה משמעותית על כשירותם, ובמקרים מסוימים מהווה סכנה תפקודית מקצועית.

הכתבה מצטטת מספר מקרים שעברו מפה לאוזן בקהילה הרפואית בארה"ב בנושא. למשל רופא בכיר, חונך של רופאים מתמחים צעירים, שמעולם לא התמחה בלפורסקופיה, והמשיך לבצע ניתוחים בשיטה המסורתית של "פתיחת בטן", שבהם המטופלים איבדו דם רב. משום שבית החולים המשיך להעסיק אותו בשל המוניטין שלו, היה צריך להזמין לקראת כל ניתוח שהוא עמד לבצע מנות דם נוספות.

מחקר מצא מתאם ישיר בין משך הזמן שמנתח מחזיק ברישיון הרפואה שלו, לבין הסיכון שהחולה ימות במהלך כריתת פנים העורק התרדמני

או רופא קשיש שכשירותו בגילו המתקדם היתה גבולית, אך הוא בחר להמשיך ולשמור על משרתו רק בגלל היקפה והשכר שהיא הניבה; או מקרה אחר, שבו רופא פנימאי שמר על משרתו רק תודות לנוכחות אשתו, שלא היתה רופאה, אבל צברה עם השנים ניסיון כדי "לכוון ולהדריך" אותו במהלך העבודה, כדי שלא יטעה.

עם הגיל המתקדם חלה אצל כולם ירידה פיזית וקוגניטיבית. כאשר מדובר ברופאים, ההשלכות לכך לגבי מטופליהם היא בעלת פוטנציאל לסכנת חיים, אמר בכתבה ד"ר רלף בלאזיר (Ralph Blasier), כירורג מבית החולים סנט פרנסיס במדינת מישיגן, שהוא גם משפטן בהשכלתו.

במאמר קודם שהקדיש לסוגיה ציטט ד"ר בלאזיר מחקר שפורסם בעבר בכתב העת Neurology, בו נמצא מתאם ישיר בין משך הזמן שמנתח מחזיק ברישיון הרפואה שלו, לבין הסיכון שהחולה שלו ימות במהלך כריתת פנים העורק התרדמני (carotid endarterectomy). כמו כן, הצביע על מחקר קליני אחר בתחום האורתופדיה, שבו נמצא כי כאשר מנתח צעיר מבצע החלפת ברך – סכנת הסיבוכים למטופל קטנה יותר.

אבל התמונה לגבי הסיכון למנותחים מורכבת יותר. מחקר שנעשה באוניברסיטת מישיגן בקרב יותר מ-460 אלף מטופלים מצא, כי לגבי רוב הפרוצדורות, גיל המנתח לא היווה מרכיב בחיזוי התוצאה הסופית. המסקנה שהתגבשה היתה, כי גילו של הרופא המנתח הופך לגורם סיכון רק כשמדובר בפרוצדורות מורכבות, או כאשר המנתח עצמו מבצע ניתוחים בתכיפות מעטה בשל גילו.

מנתח מבוגר (צילום: אילוסטרציה)

מנתח מבוגר (צילום: אילוסטרציה)

מחקר אחר הסיק, כי לגבי רוב הפרוצדורות, גיל המנתח לא היווה מרכיב בחיזוי התוצאה הסופית

רופאים ותיקים מתעקשים לשמור על המשרה שלהם, נכתב בכתבה, אפילו כאשר ניכרת ירידה ברורה במיומנויות שלהם משיקולי יוקרה, כסף, ותחושה של מחויבות למקצוע.

ד"ר וויליאם נורקרוס (Norcross), מנהל תכנית באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו בשם PACEי - (Physician Assessment and Clinical Education) - הסביר כי רופאים מבוגרים מתקשים להכיר בעובדה שחלה אצלם ירידה בקואורדינציית יד-עין. לדבריו, אצל רבים מהם מסתמן עם הגיל גם זיכרון חלש יותר, ולכן מופגנת ירידה ביכולתם לחשוב נכון במהלך מצבים מורכבים.

התוכנית שמנהל ד"ר נורקוס מודדת כשירות של רופאים מבחינה מקצועית וקלינית. ב-90% מהמקרים שבהם העיר ד"ר נורקרוס לרופאים זקנים כי יש בעייתיות באופן תפקודם, הוא סיפר, התשובה היתה "אתה טועה, אני מרגיש מצוין".

ב-90% מהמקרים שבהם העיר ד"ר נורקרוס לרופאים זקנים כי יש בעייתיות באופן תפקודם, הוא סיפר, התשובה היתה "אתה טועה, אני מרגיש מצוין"

בארה"ב נדרשים רופאי בתי חולים לעבור מעת לעת מבדקי הערכה (כמו ה-Ongoing Professional Practice Evaluation) לגבי יעילות עבודתם. אבל גורמים רבים טוענים כי המבדקים אינם יעילים דיים, ושהם מיועדים לגלות טעויות וכשלים, במקום לעודד את הרופאים לפעול כדי להבטיח את כשירותם.

כמה בתי חולים בארה"ב נקטו ביוזמה עצמאית. בבית החולים לילדים "דרסיקול" בטקסס, רופאים מעל גיל 70 המבקשים לחדש את חוזה העבודה שלהם חייבים לעבור מבדק גופני וקוגניטיבי להערכת מיומנותם בתחומי המומחיות הספציפיים שלהם. בבית החולים האוניברסיטאי בסטנפורד שבקליפורניה ובמרפאותיו, וכן בבית החולים לילדים "לוסיל פקרד" בקליפורניה, מבחנים כאלו והערכות בידי עמיתים נעשים לרופאים בהגיעם לגיל 75.

בתכנית PACE שמנהל ד"ר נורקרוס משתתפים מדי שנה 100 רופאים. שליש מהם מנתחים ומומחים ברפואה התערבותית. כמעט כולם נשלחו בעקבות דיון משמעתי משפטי בוועדות משמעת רפואיות, או בעקבות החלטה משמעתית של בית החולים או הארגון הרפואי שבו הם עובדים. הגיל הממוצע שלהם הוא 60 ומעלה.

התוכנית מחייבת אותם לעבור במשך שבוע מבחני הערכה (בכלל זה ממוחשבים), מבחנים קוגניטיביים, מבדקים אחרים, שיעורים בהשלמת פערי ידע, אימוני סימולציה של פרוצדורות וגם מבחנים קליניים לפני צוותי שיפוט. המבחן הממוחשב לא כולל נושאים בתחום האבחון. כאשר התוצאות של המבחן הסופי נמוכות, הרופאים שכשלו בהם נשלחים לעבור הערכה נוירו-פסיכולוגית שנמשכת יום שלם. מבדקים אלו נועדו לאבחן אם קיימות בעיות דמנציה או ירידה קוגניטיבית אצל הרופאים.

לפי ממצאיו של ד"ר נורקרוס, כ-12% מהרופאים שנדרשים להשתתף מדי שנה בתכנית ה-PACE נכשלים בהם באופן מוחלט – ופירוש הדבר שהם כבר לא כשירים מבחינת בטיחות המטופל לעיסוק ברפואה. כ-20% מאלו שמופנים מסיבות משמעתיות מצליחים לעבור את המבדקים; שני השלישים הנותרים עוברים את המבדקים, אבל רק אם יאמצו המלצות לפיהן יעקבו השתלמויות נוספות, כמו קורס לשיפור הדיווח והתיעוד או התקשורת עם המטופל.

לכתבה המלאה לחצו כאן

נושאים קשורים:  מגזין,  פרישה,  רופאים מבוגרים,  רשלנות,  ארה"ב,  AMA
תגובות
 
25.06.2015, 21:38

בבית החולים הבעיה קטנה יחסית , כי העמיתים רואים מקרוב את ירידתו הקוגנטיבית או הפיזית של הרופא ומזהים בדרך כלל את הרופא הכושל impaired physician . המצב הרבה יותר חמור בקהילה . גם במרפאות קהילה גדולות כל רופא חי לעצמו . מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי הפציינטים אינם מסוגלים לזהות ירידה קוגניטיבית ברופא שלהם. המשפחה לא תדווח כי הרופא מרוויח את לחמה של המשפחה ובגדול . העמיתים - נכנסים איש לחדרו ופרט לשיחות על כוס תה אין ממש אינטראקציה . במקומות שבהם בית מרקחת יחיד מספק שירות למטופלי רופא מסויים מסוגל הרוקח לזהות בעיות במרשמים ולהצביע על בעיה . אז מי ידווח על הרופא הפגום?? ישנן מעט מדינות אירופיות שהכניסו בצדק בחינות קוגנטיביות כתנאי להמשך עבודה החל מגיל מסויים , 65 או 70. הלא מבקשים אישור כשירות לנהיגה , מדוע שלא ידרשו דבר כזה מרופא המטפל ב1500 נפש?? אני לא מעיז להעלות על הדעת יותר מזה, למשל בחינות מחודשות לרשיון , כי בזמנו כשהנושא עלה ההסתדרות הרפואית נעמדה על הרגליים האחוריות בסירוב לכל הצעה ( ההצעה יצאה לפני שנים רבות מפרופ שני בזמן שהיה יו"ר המועצה הלאומית לרפואה בקהילה).