תוכנית מיוחדת לסיוע נפשי לילדים החיים בדרום הארץ ונמצאים תחת איום של רקטות מעזה וסבבי הלחימה התקופתיים נוסתה מיד לאחר מבצע "צוק איתן" בקיץ שעבר; על תוצאות התוכנית, שנוסתה במסגרת בית-ספרית על כמעט 500 מילדי אזור הדרום, ידווח היום (ה') בכנס מיוחד של "מרכז אדלר" לחקר ההתפתחות והפסיכופתולוגיה של הילד, שיתקיים באוניברסיטת תל-אביב.
עוד בעניין דומה
התוכנית נועדה ללמד ילדים ונוער כיצד להתמודד נפשית ורגשית עם חשיפה למלחמות. המחקר שליווה את הפעלת התוכנית הניסיונית יוצג בכנס, שמוקדש כולו להשפעותיה של המלחמה מבחינה פסיכולוגיות, המתבטאות בתסמינים פסיכיאטריים כמו דיכאון, חרדה, פאניקה, פוביה, התנהגות תוקפנית ומצוקה כללית.
"ההנחה הבסיסית של כל מחקר בתחום", אמרה פרופסור מישל סלואן, שעמדה בראש הצוות שביצע את התוכנית, "היא שיש קורלציה ישירה בין חומרת האירועים לחומרת ההשפעה הפסיכולוגית על הילדים. אבל זה לא המצב בפועל. למשל, במהלך האינתיפאדה השנייה חקרתי את השפעתה על ילדים ישראלים ופלסטינים, ובמקום עקומה ישרה, מצאתי עקומת פעמון. חשיפה נמוכה לאלימות פוליטית מגבירה את ההשפעה הפסיכולוגית, ואילו חשיפה גבוהה יותר - דווקא מחלישה את ההשפעה על הילד".
לדבריה, "לאור ממצאים אלו הנחנו שיש גורמים הממתנים את הקשר בין חשיפה להשפעה. לאורך זמן, הילדים מפתחים חסינות לאירועים מהסוג הזה ומוצאים אסטרטגיות התמודדות. אלא שלא כל הילדים מצליחים בכך במידה שווה. לדוגמא: ילד עם דימוי עצמי גבוה, יפתח חסינות טוב יותר מילד עם דימוי עצמי נמוך, אפילו אם שני הילדים נחשפו לאותה אלימות ממש".
ילדים בקבוצת ההתערבות הראו ירידה של 50% בהצגת הסימפטומים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים - דיכאון, חרדה, פאניקה, פוביה, התנהגות תוקפנית ומצוקה כללית.
במחקר שליווה את הפעלת התכנית זיהתה פרופסור סלואן שלושה גורמים ממתנים כאלה: היכולת לגייס תמיכה חברתית, דימוי עצמי ותחושת המסוגלות העצמית. גורמים אלו מכונים על-ידה "גורמי עמידות".
"ברגע שהצלחנו לבודד את גורמי העמידות, החלטנו לחזק אותם באמצעות תוכנית התערבות יעילה, שניתן לכנותה 'חיסון פסיכולוגי', על מנת למתן את הקשר שבין החשיפה לאלימות לבין ההשפעות הפסיכולוגיות הקשות", הוסיפה פרופסור סלואן.
כאמור, תוכנית ההתערבות נוסתה מיד עם תום הלחימה במבצע "צוק איתן". 494 ילדים מהדרום בגילים 19-14 התבקשו למלא שאלונים שכללו נושאים בתחום הדמוגרפי, שאלון על חשיפה לאלימות פוליטית, שאלון שעסק בסטטוס פסיכולוגי-פסיכיאטרי, וכן שאלון הבודק את שלושת גורמי העמידות.
כדי להעצים את גורמי העמידות נבנתה תוכנית בית-ספרית. "הרעיון היה למקסם את גורמי העמידות באמצעות התערבות פסיכולוגית רחבת היקף. כשמדובר באסונות טבע או במלחמות, אין לנו את הלוקסוס לטפל בכל ילד וילדה. אנחנו רוצים לעזור להרבה מאוד ילדים, בזמן קצר ובעלות נמוכה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא דרך בית הספר".
לשם כך הוכשרו המחנכים ללמד את התלמידים משחקים שונים המחזקים את האינטראקציה שבין הילדים לבין עצמם ואת האינטראקציה של הילדים עם המורים. "בכך מחזקים את היכולת של הילד לגייס תמיכה חברתית מהסביבה, מחזקים גם את הדימוי העצמי של הילד ואת תפיסת המסוגלות העצמית שלו", הדגישה פרופסור סלואן.
את 494 הילדים חילקו החוקרים לשתי קבוצות שוות פחות או יותר - מבחינה מספרית, גילית, סוציואקונומית, מגדרית וכדומה. קבוצה אחת קיבלה את תוכנית ההתערבות והקבוצה האחרת שימשה לביקורת.
"התוצאות היו מפתיעות", אמרה פרופסור סלואן, "קבוצת ההתערבות הראתה עלייה חדה ומובהקת בדימוי העצמי, במסוגלות העצמית וביכולת של הילדים לגייס תמיכה רגשית ונפשית - בעיקר מבית הספר - ואילו בקבוצת הביקורת מצאנו דווקא ירידה בכל שלושת הפרמטרים הנ"ל. אפשר להבין ולהסביר את הירידה הזאת במעין אכזבה, אולי לא מודעת, של הילדים מכך שלא הצליחו לגייס את כל התמיכה שהיו זקוקים לה אחרי הטראומה".
חיזוקם של גורמי העמידות הביאה לשיפור משמעותי במצב הנפשי של הילדים. בסך הכול, הילדים שבקבוצת ההתערבות הראו ירידה של 50% בהצגת הסימפטומים הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים - דיכאון, חרדה, פאניקה, פוביה, התנהגות תוקפנית ומצוקה כללית.
"המחקר שלנו מדגיש את המרכזיות של בית הספר במתן מענה יעיל ורחב היקף, במיוחד בעתות משבר כמו מלחמה. לצערי לא יכולנו לחזור לאותם ילדים ולערוך בדיקת מעקב - כך שאנחנו לא יכולים לומר בוודאות שילדים אלו יהיו מעתה יותר חסינים, אם וכאשר תהיה חלילה מלחמה נוספת. אבל אנחנו כן יודעים שההתערבות שלנו חיזקה אותם משמעותית בהתמודדות עם מאורעות שחוו במבצע 'צוק איתן'. בנוסף, המחנכים שעברו את ההכשרה שלנו רכשו כלים להתמודד עם טראומות דומות בעתיד".