חולים עם רינוסינוסיטיס כרוני שאינו מגיב לטיפול רפואי סטנדרטי עוברים, לרב ניתוח אלקטיבי. הזמן מהאבחנה הראשונית ועד לניתוח משתנה באופן משמעותי מחולה לחולה. ההשפעה של העיכוב בביצוע הניתוח על תוצאות הניתוח לעולם לא נבחנה בעבר.
עוד בעניין דומה
חולים שהופיעו פעם ראשונה ברישום ההשוואתי הלאומי של ניתוחים לפוליפים באף ולרינוסינוסיטיס כרוני (National Comparative Audit of Surgery for Nasal Polyposis and Chronic Rhinosinusitis) חולקו לקבוצות על בסיס הזמן עד לניתוח:
1) קבוצה מוקדמת: הזמן לניתוח קטן מ-12 חודשים;
2) קבוצת אמצע: 12-60 חודשים;
3) קבוצה מאוחרת: מעל 60 חודשים.
מחלות נלוות וניקוד בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) טרם הניתוח, נבדקו אצל כל החולים. התוצאה העיקרית שנבדקה הייתה מבחן 22 הפריטים של תוצאות האף והסינוס (22 item Sino-Nasal Outcome Test scores – SNOT 22), שנבדקה מיד לאחר הניתוח וכן ב-3, 12 ו-60 חודשים לאחריו. בוצעה הערכה של השינוי האבסולוטי והיחסי בתוצאות SNOT 22, מזמן הבסיס.
הימצאות של אסטמה ואלרגיות היו שכיחות יותר באופן מובהק בקבוצת המאוחרת בהשוואה לקבוצה המוקדמת וקבוצת האמצע. בנוסף, חולים בקבוצה המאוחרת סבלו יותר מסימפטומים על פי תוצאות SNOT 22, וכן נמצא כי היו בעלי ממצאים פרוספקטיביים נרחבים יותר בבדיקות ה-CT, כפי שנקבע על פי מדד לאנד-מקאי (Lund-Mackay scores).
נצפה שיפור גדול יותר בניקוד הממוצע ב-SNOT 22 בקבוצה המוקדמת בהשוואה לקבוצה הבינונית והמאוחרת, בכל הזמנים שנבדקו לאחר הניתוח.
ב-12 וב-60 חודשים לאחר הניתוח, יותר חולים מהקבוצה המוקדמת קיבלו ניקוד ב-SNOT 22 שהחווה על שינוי קליני משמעותי, בהשוואה לקבוצות האחרות. השינויים הללו נשמרו גם לאחר שבוצעה השוואה בין הקבוצות להימצאות מחלות נלוות לפני הניתוח.
החוקרים מסכמים, כי חולים עם אסטמה ו/או אלרגיות צפויים להיות מנותחים מאוחר יותר מחולים אחרים. ממצאי המחקר מראים כי חולים שעברו ניתוח מאוחר דיווחו על שיפור קטן יותר, על פי תוצאות מבחן SNOT 22, לעומת חולים שטופלו בנקודות זמן מוקדמות יותר, ללא קשר להימצאות מחלות נלוות.
החוקרים מוסיפים כי עיכוב בהתערבות ניתוחית במקרי רינוסינוסיטיס כרוני גורמים לתוצאות קליניות גרועות יותר בטווח האורך.