למרות הבטיחות הגבוהה של ניתוח בלוטת התריס שטף דם צווארי עודנו נשאר גורם היכול לסכן את חייהם של המטופלים. אף על פי כן אחוז הופעת שטפי דם בצוואר לאחר הניתוח וגורמי הסיכון לשטף דם צווארי אינם ברורים.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו רטרוספקטיבית את רשומותיהם של 5156 חולים שעברו ניתוח להסרת בלוטת התריס עם או ללא ביתור הצוואר (neck dissection) שטופלו במחלקה לכירורגיה אונקולוגית של הראש והצוואר, בבית החולים לסרטן של האקדמיה הסינית למחקר רפואי, בשנים 2012 ו-2013.
ההיארעות של שטפי דם בצוואר לאחר ניתוח הייתה 0.85% (44 מתוך 5156 חולים). אנליזת רבת משתנים הראתה שפתולוגיה שפירה, מין זכר, לחץ דם גבוה, וניתוח קודם בבלוטת תריס היו כל אחד בפני עצמו גורם סיכון לשטף דם צווארי (יחס סיכויים: 2.004 [רווח סמך 95%: 3.898-1.030], 1.906 [רווח סמך 95%: 3.509-1.035], 7.962 [רווח סמך 95%: 14.830-4.275] ו-4.407 [רווח סמך 95%: 9.496-2.045], בהתאמה).
מרבית שטפי הדם (88.7%) התרחשו עד 12 שעות מסיום הניתוח. נקודות דימום ברורות נמצאו ב-28 מקרים (73.6%) במהלך בחינה מחודשת של אזור הניתוח, כאשר פני בשטח של שריר הרצועה (strap muscle), כלי הדם העליונים של בלוטת התריס (superior thyroid vessel), וסופו של העצב הלרינגאלי החוזר (recurrent laryngeal nerve) היו מקורות הדימום הנפוצים ביותר.
החוקרים מסכמים כי שטף דם צווארי מתרחש לרב עד ל-12 שעות לאחר ניתוח בלוטת התריס. כמו כן הם מוסיפים כי גורמי הסיכון לשטף דם כוללים ככל הנראה לחץ דם גבוה, ניתוח קודם בבלוטת התריס, מין זכר, ופתולוגיה שפירה.