מספר ניסויים קליניים ומחקרי עקבה הראו עלייה בהיארעות של סוכרת סוג 2 בקרב מטופלים הנוטלים סטטינים. השאלה האם הסיכון תקף רק כלפי מטופלים שהיו מלכתחילה בסיכון לפתח סוכרת סוג 2, או לכל המטופלים הנוטלים סטטינים, עודנה שנויה במחלוקת.
עוד בעניין דומה
- יעילות ובטיחות של לינגליפטין בחולים אסיאתים עם סוכרת סוג-2 שאינם מאוזנים דיים על מטפורמין: מחקר קליני, אקראי, רב-לאומי בן 24 שבועות
- הקשר בין היפרכולסטרולמיה משפחתית לשכיחות של סוכרת סוג 2
- סאנופי ורג'נרון מודיעות על ממצאים חיוביים בתוצאים העיקריים במחקר שלב 3 של פראלואנט (אלירוקומאב) במטופלים העוברים טיפול אפרזיס של LDL
במחקר עקבה פרוספקטיבי זה נכללו 4,645 מטופלים עם מחלת כלי-דם מבוססת שהיו ללא סוכרת סוג 2 בנקודת הבסיס. 3,057 מטופלים נטלו סטטינים בנקודת הבסיס ו- 1,608 מתוכם היו תחת טיפול אינטנסיבי בסטטינים, שהוגדר כטיפול שמטרתו להוריד את רמות כולסטרול LDL ב- 40% לפחות.
נמצא קשר בין הטיפול בסטטינים ובין סיכון מוגבר לסוכרת ארעית מסוג 2 (יחס סיכון: 1.63), כאשר בוצע תקנון עבור גיל, מין, מדד מסת הגוף (BMI), רמות כולסטרול HDL ורמות טריגליצרידים.
טיפול אינטנסיבי בסטטינים נטה להגביר את הסיכון לסוכרת סוג 2, בהשוואה לטיפול מתון (יחס סיכון: 1.22, לאחר תקנון עבור גיל, מין, BMI ורמות כולסטרול HDL וטריגליצרידים). הסיכון גבר ללא קשר למספר המאפיינים המתקיימים במטופל העונים להגדרות של תסמונת מטבולית (metabolic syndrome) או תנגודת לאינסולין (insulin resistance), אך סיכון זה היה מוחשי יותר בקרב מטופלים עם רמות סוכר נמוכות יותר בנקודת הבסיס (מתחת ל- 5.6 מילימול לליטר).
מחקר זה הראה כי השימוש בסטטינים מגביר את הסיכון לפתח סוכרת סוג 2 בקרב מטופלים עם מחלת כלי דם מבוססת. העלייה בסיכון אינה תלויה במספר המאפיינים העונים לקריטריונים של תסמונת מטבולית, והיא אף גבוהה יותר בקרב מטופלים שהיו בתחילת המחקר עם רמות סוכר נמוכות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
