משפט

להסגיר או לא להסגיר - דיון בבית המשפט על סמך חוות דעת פסיכיאטריות

במהלך מעצר בישראל עבר עציר התעללות פיזית על ידי מספר עצירים, ומאז התפתחה הסתמנות פסיכיאטרית שהינה בבסיס התובענה הנוכחית; דיון בבית משפט

A trial at the Old Bailey in London as drawn by Thomas Rowlandson and Augustus Pugin for Ackermann's Microcosm of London (1808-1811)

בית המשפט קבע כי המשיב, הצפוי לעמוד לדין ברוסיה בעבירת תקיפה במטרה לבצע שוד בנסיבות מחמירות, אינו סובל ממצב פסיכוטי הפוגע בכושר השיפוט, אלא מאפיזודת דיכאון ומהפרעה הסתגלותית הנובעות מעצם הליכי ההסגרה, אך הוא מבין היטב את ההליך ומשתף פעולה עם סנגורו. בית המשפט קבע שלא מדובר במחלת נפש המונעת את העמדתו לדין וקבע שההסגרה תבוצע.

A trial at the Old Bailey in London as drawn by Thomas Rowlandson and Augustus Pugin for Ackermann's Microcosm of London (1808-1811)

A trial at the Old Bailey in London as drawn by Thomas Rowlandson and Augustus Pugin for Ackermann's Microcosm of London (1808-1811)

נגד אדם הוגשה בקשה כי יוכרז בר-הסגרה ויוסגר לרוסיה, מתוקף התחייבות בינלאומית של אמנות הסגרה, לשם העמדה לדין בגין עבירת תקיפה במטרה לבצע שוד, בנסיבות מחמירות. לאדם אין עבר פסיכיאטרי, אך במהלך המעצר בישראל הוא עבר התעללות פיזית על ידי מספר עצירים ומאז התפתחה הסתמנות פסיכיאטרית שהינה בבסיס התובענה הנוכחית.

סיפור המעשה

מדובר באדם בעל עבר פלילי לא ברור, שעלה לארץ בשנת 2001 וחזר לרוסיה בשנת 2006. הוא חזר לארץ בפעם האחרונה בשנת 2009, מספר חודשים לאחר שהסתבך על פי החשד בעבירה שם. המעשה קשור בגברת ואדון שנהגו להיפגש להנאתם במחסן למוצרי חשמל שהיה שייך לאדון. הגברת סיפרה זאת לצד שלישי (הנאשם) שהציע לעשות שוד במחסן. אי לכך, הגברת קבעה מפגש נוסף עם בעל המחסן, אך הגיעה למקום עם עוד מספר גברים בעוד שהנאשם מחכה ברכב המילוט. הגברים כפתו את הקרבן, הכו אותו, דרשו ממנו כספים ומשלא נענו, לקחו מכל הבא ליד מהמחסן, ברחו ונעלו את המחסן ושמו את כל הרכוש שלקחו ברכב של הנאשם. האישה ושותפיה נתפסו והועמדו לדין ברוסיה והורשעו. הושתו עליהם תקופות מאסר ממושכות בין שבע לשמונה וחצי שנות מאסר. הנאשם הגיע לישראל זמן לא רב לאחר העבירה ורוסיה הגישה ב-2010 בקשה להסגרתו. מכאן ההליך המשפטי שלפנינו.

טענות בא כוחו של המשיב (הנאשם)

בא כוחו ביקש מבית המשפט להכריז על המשיב כמי שאינו כשיר לעמוד לדין בהליך ההסגרה. הבקשה נסמכה בטענה שהמשיב אינו מסוגל להבין את ההליך המשפטי המתנהל נגדו, וזאת עקב מצב נפשי לקוי. לטענת ב"כ המשיב, נתון המשיב בטיפולים פסיכיאטריים, אליהם הופנה ע"י רופא המשפחה בשל הידרדרות במצבו הנפשי וניסיונות אובדניים. כמפורט בבקשת ב"כ המשיב, בדצמבר 2012, פנתה אליו באופן דחוף ד"ר ג', הפסיכיאטרית המטפלת במשיב והביעה את חששה לגורלו של המשיב וכן ערכה חוות דעת, אשר הוגשה לבית המשפט, המתארת את מצבו הנפשי ואת מסקנותיה המקצועיות, לפיהן המשיב אינו מסוגל להבין את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ואינו מסוגל להיות צד בהם.

על פי חוות הדעת, נמצא המשיב מאז שחווה פגיעה פיזית במעצר ומאז שחרורו מהמעצר, במצב פסיכוטי עם מחשבות שווא של יחס ורדיפה. הוא מאובחן כסובל מ-Schizoaffective Disorder Depressive Type. מחוות הדעת עולה כי ניסה כבר פעמיים לשים קץ לחייו: פעם אחת ניסה לתלות את עצמו בבית הסוהר ובפעם השנייה, בביתו לאחר ששוחרר ממעצר בית, ורק בנס ניצל בשני האירועים.

על בסיס האמור טען ב"כ המשיב כי יש לקבוע כי המשיב הינו בלתי כשיר להיות צד להליך המשפטי וכי לא ניתן להמשיך את הדיון בהליכי הסגרתו, זאת מאחר שאינו מסוגל להבין את ההליכים שמתנהלים נגדו.

טענות המדינה 

ב"כ המדינה טענה כי הערכאה המוסמכת לדון בכשירותו של המשיב לעמוד לדין היא המדינה המבקשת (רוסיה), שם קיימת פרוצדורה דומה לבחינת מצבו הנפשי וכשירותו של נאשם לעמוד לדין. עוד ציינה כי היא פנתה לרשויות ברוסיה על מנת ליידע אותן אודות טענתו של המשיב ולברר את עמדתן.

 עמדת השופט

השופט סבר שיש להחיל גם בהליכי הסגרה את העיקרון כי לא ניתן להעמיד לדין אדם אשר אינו כשיר לכך. המבחן לקביעת כשירותו לעמוד לדין מתמקד בשאלות הרלבנטיות לאופיו של הליך ההסגרה, דהיינו האם מסוגל להבין את מהות ההליך המשפטי ויכול לעקוב אחריו באורח מושכל, והאם מסוגל לייפות כוחו של עורך דינו ולשתף עמו פעולה על מנת לסייע לו בהגנתו.

על כן, השופט הורה על עיכוב של הליכי ההסגרה ונתן צו לבדיקה פסיכיאטרית של המשיב בתנאי אשפוז. בבית המשפט התקבלו שלוש חוות דעת של הפסיכיאטרית המטפלת ד"ר ג' ושתי חוות דעת משני אשפוזים, האחת של ד"ר פ' והשנייה של ד"ר ה.

Pierre-Paul Prud'hon. Justice and Divine Vengeance Pursuing Crime (1808).

Pierre-Paul Prud'hon. Justice and Divine Vengeance Pursuing Crime (1808).

חווה"ד של ד"ר ג' (מטעם המשיב)

בחוות הדעת נקבע שהמשיב סובל מהפרעה פסיכוטית עם תכנים פרנואידים, הזיות שמיעה וסיכון אובדני, לאחר שניסה פעמיים לתלות עצמו, זאת בעקבות אירוע אלים שחווה ששה חודשים קודם לכן עת שהה במעצר. על בסיס אבחון זה המליצה ד"ר ג' על אשפוזו של המשיב לשם קבלת טיפול אינטנסיבי. באשר לכשירותו כתבה, כי "במצבו הנפשי הנוכחי אינו מסוגל להגן על עצמו ולהבין את התהליכים המשפטיים המתקיימים נגדו ואינו כשיר לעמוד לדין".

לאחר האשפוזים, ערכה ד"ר ג' חוות דעת נוספת בה אבחנה את המשיב כסובל מ- Major Depressive Disorder ו-Persistent Delusional Disorder, וקבעה כי "הנ"ל לאחר אשפוז בבית חולים לבריאות נפש. מצבו הנפשי אינו יציב עקב סיטואציה משפטית ממושכת. לאחרונה קיימת החמרה במצבו הנפשי. חושב שסוכנים מהמאפיה הרוסית עוקבים אחריו ורוצים להרגו. נמצא במצב פסיכוטי עם סיכון אובדני. זקוק להמשך מעקב פסיכיאטרי לאור מצבו הנפשי. אינו מסוגל לדעתי המקצועית לקחת חלק בהליכים משפטיים ולעמוד בפני משפט."

חוות דעתה השלישית של ד"ר ג' בעניינו של המשיב ניתנה לאחר עיון בתיק הרפואי שלו במרפאתה, בסיכומי האשפוז משני אשפוזי המשיב מבית החולים ובחווה"ד הראשונה והשנייה שנערכו על ידה. ד"ר ג' חזרה על עמדתה כי המשיב עבר אירוע טראומתי בחודש מרץ 2012 עת שהה במעצר, כאשר הוכה על ידי מספר אסירים:

"כתוצאה מכך פיתח דיכאון עם סימנים פסיכוטיים עם תכנים פרנואידים, פעמיים ניסה להתאבד ע"י תליה, פעם בתא בית המעצר ובפעם השנייה בביתו. בהמשך החל טיפול פסיכיאטרי במסגרת קופ"ח כללית דרך ביטוח מושלם במרפאתי ... במהלך טיפול במרפאתי גילה מחשבות שווא של יחס ורדיפה, מחשבות אובדניות קונקרטיות ועקב חוסר תגובה לטיפול האמבולטורי אושפז בהסכמתו ללא צו אשפוז פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי".

ד"ר ג' מפרטת כי באשפוזים קיבל המשיב טיפול אינטנסיבי ובאשפוז השני סבר אחד המנהלים כי המשיב במצב פסיכוטי, ועל כן הורה על מתן זריקות במינונים המתאימים לטיפול במצבים פסיכוטיים ולא לטיפול בהפרעת הסתגלות. לדבריה, גם לאחר האשפוזים מצוי המשיב בטראומה קשה בגין התקיפה שעבר. הוא מתוח וחרד, ושומע קולות של חבריו שמתו מזמן, שמזמינים אותו לבוא אליהם לעולם הבא. הוא מרגיש מיואש וחסר טעם בחיים. לסברתה, המשיב מבין שמתקיים נגדו הליך של הסגרה בבית המשפט, אך בשל מצבו הנפשי הוא לא מבין שהוא יכול להגן על עצמו, ולא חושב שיש טעם בכך, כי הוא משוכנע שכולם סוכנים של הרוסים ומשתפים איתם פעולה כדי להרוג אותו.

ד"ר ג' מאבחנת את המשיב כדלקמן:

"אובחן כסובל Persistent Delusional Disorder מהפרעה דלוזיונלית מתמדת לפי    ICD 10.  לפיDSM-5  מדובר ב- Delusional Disorder Persecutory Type Continuous. וכמו כן סובל מ- Dysthymia Double Depression  הפרעה דיכאונית ממושכת מעל שנתיים.

לאור האמור לעיל ולדעתי המקצועית, הנ"ל במצבו הנפשי הנוכחי אינו מסוגל לעמוד לדין בהליכי הסגרה ולעקוב אחרי הליכים משפטיים המתנהלים נגדו מחמת מחלת הנפש אשר פוגעת בהבנתו, בתפיסתו וביכולתו לעמוד על זכותו הבסיסית לנהל הליך הסגרה באופן הטוב ביותר, כי בתפיסתו הכול "מכור מראש" וכבר הוחלט על הסגרתו. עקב מצבו הנפשי, חוסר מוטיבציה, חוסר הבנה ויכולת לשתף פעולה עם סנגורו וללא יכולת הבנה מלאה, וחוסר יכולת להגן על עצמו, הנ"ל אינו מסוגל להילחם נגד הסגרתו לרוסיה, עקב תפיסת מציאות לקויה, 'הרמת ידיים מראש' כי להבנתו כבר הוכרע שהוא יוסגר לרוסיה."

בחקירותיה של ד"ר ג' נתגלו מספר קשיים בחוות דעתה. היא נשאלה הכיצד כתבה בחוו"ד שלמשיב יש תיאבון ירוד וכי ירד במשקל 4 ק"ג בשבוע, בעוד שלפי הנתונים של השב"ס, מאז תחילת האשפוז הראשון הוא עלה במשקל, ואף במהלך האשפוז הוא עלה ב-5 ק"ג. ד"ר ג' השיבה שכך סיפר לה המשיב והיא לא מדדה את משקלו. עוד נשאלה הכיצד ציטטה בחווה"ד מדו"חות אשפוז המשיב תוך שהשמיטה מילים חשובות... כן במסגרת ציטוט של התרופה שניתנה למשיב באשפוז, הוסיפה ד"ר ג' בסוגריים "תרופה אנטי פסיכוטית", למרות  שהרופאים מטעם ביה"ח, אשר הורו על מתן התרופות למשיב באשפוזו, טענו כי התרופות ניתנו לו נגד דיכאון, וד"ר ג' היא אשר סברה שהתרופות ניתנו לו לצורך טיפול במצב פסיכוטי.

באשר להבנת הליך ההסגרה, ד"ר ג' אישרה לבית המשפט כי המשיב מבין כי הוא עומד להסגרה, מבין למה הוא נמצא בבית המשפט ושבגין השוד רוצים להעמיד אותו לדין ברוסיה. יחד עם זאת היא טענה, כי "הוא מבין אבל לא יכול להתגונן, שכן הוא חי במצב פסיכוטי וחושב שהכול מכור". כאשר נשאלה האם לפי דבריה אלו מתחייבת מחיקת המשפט שבחוות דעתה בו נאמר כי המשיב אינו מבין את ההליכים נגדו, סייגה את תשובותיה הקודמות, וענתה: "הוא מבין אבל לא מלא. יש לו חשיבה עיוותית. הוא רק חושב שהכול מכור." במקביל אישרה ד"ר ג' כי המשיב מבין שאם ייקבע על ידי בית המשפט שהוא לא כשיר לעמוד לדין, הוא לא יוסגר.

יש להדגיש כי הגם שבחווה"ד הראשונה והשנייה קובעת ד"ר ג' שהמשיב אינו כשיר לעמוד לדין, אין היא מזכירה תלונה או מסקנה כי המשיב סבור שכל הרשויות, לרבות בית המשפט, פועלים נגדו, וכי על כן אין טעם בהליך המשפטי. כן אין התייחסות למידת יכולתו לתקשר עם סנגורו.

חוות דעת ראשונה מטעם העותר (המדינה)– ד"ר פ'

ד"ר פ' בדק את המשיב במהלך אשפוזו הראשון, לאחר שעיין בחוות דעת רפואית של ד"ר ג', וקבע: בן 41, ללא עבר פסיכיאטרי ידוע עד למעצרו במרץ 2012. במהלך המעצר עבר התעללות פיזית. מאז שחרורו למעצר בית מתואר שינוי במצבו הנפשי, היה במעקב וטיפול פסיכיאטרי ואובחן כסובל ממצב פסיכוטי, טופל בתכשירים נוגדי פסיכוזה ונוגדי דיכאון. אושפז במוסדנו לצורך איזון תרופתי. במהלך האשפוז היה ניתן להתרשם ממצב דיכאוני עם נטיות אובדניות, כאשר ההחמרה במצבו חלה על רקע אירועים קשים שעובר ואפשרות של הסגרה לרוסיה. במהלך האשפוז ללא עדות לסימנים פסיכוטיים. טופל במייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון עם שיפור מסוים במצבו. שוחרר להמשך מעקב וטיפול אמבולטורי.

בסיכום חוות הדעת כתב: "לפי התרשמותנו מהתמונה הקלינית במהלך האשפוז, המטופל לא סובל ממצב פסיכוטי עם פגיעה ניכרת בשיפוט. מסוגל לעקוב אחרי הליכים משפטיים ומבין הליכים של ההסגרה לרוסיה". 

בחקירתו ציין ד"ר פ', כי הרופאים התרשמו שהמשיב לוקה באפיזודה של דיכאון, וכי הגם שלאחר שנתיים אמורה לחלוף אפיזודה זו, הוא מתרשם שזה מקרה מיוחד כיון שהלחץ הנפשי שבו הוא נתון עקב ההליך המשפטי אינו מאפשר לו להשתחרר מאפיזודת הדיכאון ולכן היא נמשכת. כן עמד ד"ר פ' על כך שבמשך אשפוזו של המשיב הרופאים לא התרשמו שהוא חווה מחשבות שווא אלא שסובל מדיכאון, והתרופות שקיבל ניתנו לו לשם טיפול בדיכאון ולהרגעה; וזאת, הגם שאין חולק על כך שזריקות האטומין שקיבל משמשות לא רק להרגעה אלא אף לבעיות פסיכוטיות, לא לשם כך ניתנו למשיב הזריקות הללו.

חוו"ד שניה מטעם העותר – ד"ר ה.

ד"ר ה. קבעה כדלקמן, לאחר האשפוז השני:

"בבדיקות פסיכיאטריות חוזרות דווח על מצב רוח ירוד ועל ראיית דמויות ושמיעת קולות שמשמיעות הדמויות. טען ש'רואה חברים מתים שלו מרחפים באוויר וקוראים לו לבוא אליהם, כי מוות טוב יותר'. גילה תובנה מלאה לכך שמדובר בתופעה לא מציאותית... במחלקה לא הייתה כלל עדות להתנהגות הלוצינטורית, התנהג בצורה מאורגנת. נבדק על ידי מספר רופאים פסיכיאטרים... בבדיקות חוזרות לא הייתה עדות לפעילות פסיכוטית. בלטו חרדה, מצב רוח ירוד, אובחן כסובל מתגובה הסתגלותית. טופל בטיפול הרגעתי. בעת אשפוזו במוסדנו ידע להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור, בעת אשפוזו במוסדנו יכול לעקוב אחרי דיונים משפטים הקשורים להסגרתו והבין היטב את משמעותם".

בחקירתה טענה ד"ר ה., כי התרופות האנטי-פסיכוטיות שניתנו הן תרופות המטפלות גם בדיכאון והן ניתנו למשיב לשם טיפול בדיכאון. ב"כ המשיב הקשה עליה האם התרופות לא עזרו למצב הפסיכוטי שבו הוא היה והרופאה טענה שלא כך הדבר (שללה פסיכוזה וגם מצב פוסט-טראומטי בשל הפגיעה במעצר).

"אנו חשבנו בסופו של דבר שמדובר בתגובה הסתגלותית כשבמצב הזה יכולות להיות תסמונות שונות. אנו חשבנו שכל ההליך של ההסגרה בהחלט מטריד אותו".

שיקולי השופט

לסיכום עדויות המומחים, ד"ר ג', המטפלת במשיב במסגרת מרפאתית, סבורה כי המשיב נמצא במצב פסיכוטי וכן סובל מהפרעה דיכאונית ממושכת. אומנם הוא מבין את הליך ההסגרה ומשמעויותיו, ברם לדעתה כפי שהביעה רק בחוות דעתה השלישית, הוא אינו מסוגל להגן על עצמו, כיון שהוא סבור שכולם מתנכלים לו ולכן הוא מרים ידיים. לעומתה, ד"ר פ' וד"ר ה. אשר בדקו את המשיב במהלך האשפוזים, סבורים כי המשיב אינו סובל ממצב פסיכוטי אלא מאפיזודת דיכאון או מבעיית הסתגלות הנובעת ומושפעת בעיקר מהליך ההסגרה. לטענתם, המשיב מבין את הליך ההסגרה וכשיר לעמוד לדין.

השופט ביקש להכריע בראש ובראשונה האם המשיב חולה במחלת נפש לפי חוק טיפול בחולי נפש. בכך, השופט העדיף את עמדת רופאי המדינה, דהיינו הרופאים שטפלו בו באשפוז. רופאים אלו קיבלו את הפניית המשיב ע"י ד"ר ג' לבית החולים בחוות דעתה, אך למרות התרשמותה כי מדובר במצב פסיכוטי, הם התרשמו אחרת. למעשה, הם קיבלו את המשיב לתקופות אשפוז של מספר שבועות ויכלו לחוות דעתם על בסיס התנהגותו עם הסובבים, עם הצוות הרפואי, על בסיס שיחות של המשיב עם הצוות ותגובותיו לטיפול התרופתי. שונה הדבר מהטיפול המרפאתי שקיבל המשיב אצל ד"ר ג', במסגרתו הגיע המשיב מפעם לפעם לפגישה עמה, ומסקנותיה התבססו בעיקר על דבריו ודברי אמו.

האפשרות של צוות בית החולים לבחון את התנהגותו של המשיב באופן רציף, לבחון את השפעת התרופות עליו וכיצד הוא מתנהג בכלל ועם אחרים, מעניקה בסיס רחב יותר לאבחון הפסיכיאטרי שלו. על פי עדות ד"ר ה., המשיב כמעט ולא דיבר עם הצוות הרפואי על הטראומה הנטענת שעבר בזמן המעצר, אלא רק על חששותיו מהסגרה. מעיון בתיק הרפואי נמצאה רק התייחסות אחת לנושא זה, בדיווח הסיעודי, שם נכתב כי המשיב "סיפר על מכות שקיבל בהיותו בבית סוהר בארץ ומאז המקרה בבית סוהר אינו מרגיש טוב". אך עדיין ניכר מהדיווחים בתיק כי אפשרות ההסגרה לרוסיה היא אשר הטרידה אותו מאוד, שהיו לו תלונות כי אין טעם לחיות, וכי הוא רואה או שומע חברים מתים שלו שקוראים לו לבוא לעולם הבא – ובקושי דיבר על המעצר שעבר (אלו הן גם התלונות העיקריות עליהן התלונן המשיב אצל ד"ר ג'). מכאן יש אינדיקציה לכך, שמצבו הנפשי מושפע מהליך ההסגרה ולא כתוצאה מהטראומה במעצר, גם אם זה היה הטריגר הראשוני להגעתו לטיפול פסיכיאטרי אצל ד"ר ג'.

באשר לויכוח בין הרופאים באשר לשימוש בתרופות שניתנו למשיב, כל עוד הרופאים המטפלים בבית החולים עומדים על דעתם כי למשיב ניתנו תרופות לצורך הרגעה וטיפול בדיכאון, גם אם התרופות משמשות גם כאנטי-פסיכוטיות, יש לקבל את עמדתם. לא ניתן לקבל את עמדת ד"ר ג' וב"כ המשיב כי התרופות ניתנו בביה"ח בשל היותן אנטי-פסיכוטיות, וכי זו למעשה ראיה לכך שהצוות הרפואי בביה"ח סבר אף הוא שהמשיב נמצא במצב פסיכוטי. גם אם ניתן לאתר בתיק הרפואי התייחסות נקודתית לכך שהמשיב קיבל תרופה אנטי-פסיכוטית, האבחנות הרפואיות שללו זאת והדבר הוסבר בעדותה של ד"ר ה.

יתר על כן, גם לו היה ניתן למצוא אצל המשיב מאפיינים פסיכוטיים כפי שטוענת ד"ר ג', הרי שלצורך קביעת אי-כשירות נדרשת הוכחה כי המשיב לוקה בפגיעה קשה בכושר השיפוט או בתפיסת המציאות, ואין די בהפרעה נפשית קלה. השופט סבר כי גם על פי חוות דעתה של ד"ר ג', אין זה המצב כאן. זאת במיוחד, כאשר במהלך האשפוזים התרשם הצוות הרפואי כי המשיב מסוגל להבחין בין טוב לרע ומודע למעשיו.

על פניו, אפוא, ניתן כבר להסיק כי בעניינו של המשיב לא מתקיימת הדרישה ל"מחלת נפש" כאמור בחוק לטיפול בחולי נפש. למען הסר ספק, יש גם לדון בשאלה הנוספת, האם המשיב כשיר לעמוד לדין.

למעשה, גם ד"ר ג' הודתה בעדותה כי המשיב מבין את ההליך ומבין את משמעות ההסגרה. אלא שסבורה היא שהוא אינו כשיר לעמוד לדין מאחר שהוא חושב שכולם "נגדו" ולכן הרים ידיים ולא יסייע בהגנתו. יש לציין כי טענה זו נטענה בצורה ישירה ומפורטת רק בחוות הדעת השלישית, ולפי המפורט בה המשיב התלונן כך רק בביקור במרפאה ביום 5.6.14. עיקרו של דבר הוא, כי לא הוכח כי המשיב אינו משתף פעולה עם סנגוריו, או שהוא סובר כי גם סנגוריו פועלים נגדו. גם במסגרת הדיונים שהתקיימו, המשיב היה שקט וקשוב להלך הדברים והשופט התרשם שהוא מבין היטב את מהות ההליך.

אומנם, ב"כ המשיב טען בסיכומיו כי הוא אישית אינו דובר רוסית וכי הקשר שלו עם המשיב היה רק דרך אימו, אשר למרבה הצער נפטרה במהלך ההליך. יחד עם זאת, לא נטען כי בסיוע מתורגמן לא ניתן ליצור קשר עם המשיב.

ואם הנאשם אינו משתף פעולה עם בא-כוחו, זה אינו מוכיח כי הוא אינו יכול לעשות כן. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי המשיב שיתף פעולה היטב עם הרופאים המטפלים וסיפר להם על חששותיו ותחושותיו. אין מדובר במצב קיצוני בו למשיב תפיסת מציאות מעוותת עד כדי כך שאינה מאפשרת לו ליצור אמון בשום גורם אנושי ואף זה שיש לו סמכות כלפי המשיב.

לא זו אף זו, טענתה העיקרית של ד"ר ג' וב"כ המשיב היא, כי המשיב סבור שכולם רודפים אותו. ברם, מעיון במסמכי האשפוז מבית החולים עולה, כי לא נאמר בשיחות הרבות שנוהלו ע"י הצוות הרפואי והסיעודי עם המשיב באשפוזים כי הוא חושב שבית המשפט מנהל נגדו הליך של רדיפה, או שאין מדובר בהליך צדק. הוא אמנם התבטא כי הוא מודאג מההליך המשפטי, שאינו מעוניין לחזור לכלא, שלא עשה את המיוחס לו ברוסיה, שמשטרת רוסיה רודפת אחריו ושהוא מעדיף למות מאשר לנסוע לרוסיה. בדיווח הסיעודי נכתב "בתוכן החשיבה מגלה מחשבות של יחס ורדיפה פרנוידאליות כלפי גורמי חוק בארץ וברוסיה. מאיים לפגוע בעצמו במקרה 'שלא יכתבו במסמכים הרפואיים שהוא חולה'", אם כי לא ברור מכך האם בכוונתו לבית המשפט עצמו, בעוד שנשמעו מפיו מספר פעמים טענות כלפי המשטרה. בדיווח סיעודי אחר נאמר כי הוא טוען שהק.ג.ב. ומשטרת ישראל משתפים פעולה וישנם סוכנים שמטרתם לסמן אותו ולהבריחו לרוסיה.

מכל מקום, במסמכי תיק האשפוז לא מופיעה התייחסות מצד המשיב להליך ההסגרה כהליך שמתנהל באופן לא תקין ותוך רדיפה נגדו. גם האמור בעניין זה בחוות דעתה השלישית של ד"ר ג', מבוסס, לפי חוות הדעת, על טענתו בביקור אחד בלבד, והשופט לא סבר כי ניתן לבנות את הטענה בדבר אי-יכולתו של המשיב לשתף פעולה עם ההליך, כאילו שבית המשפט "עובד עם המאפיה ופועל נגדו", על בסיס תלונה של המשיב בביקור אחד, בעוד שהדבר לא עלה קודם לכן.

הערות נוספות של השופט והחלטה

  1. נטל הוכחת הטענה כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין רובץ על הנאשם.
  2. נקבע בעניין אבנרי כי רק מצבי פסיכוזה שבהם קיימת פגיעה חמורה בכושר השיפוט ותפיסת המציאות יהוו מחלת נפש ואילו הפרעות נפשיות אחרות לא ייחשבו ככאלה. נדרשת הוכחה כי הנאשם לוקה בפגיעה קשה בכושר השיפוט או בתפיסת המציאות ואין די בהפרעה נפשית קלה.
  3. הליך ההסגרה אינו מכריע בשאלת אחריותו הפלילית של המשיב למעשה המיוחס לו, אלא הוא דן בשאלה האם יש להסגיר את המשיב למדינה אשר תעמיד אותו לדין בשטחה.
  4. לא נשמעה כל טענה מפיהם של ב"כ המשיב כי הם מתקשים בקבלת מידע לצורך ההגנה או כי חסר להם מידע קונקרטי להעלאת טענה כלשהי בדבר קיומה של עילה נגד ההסגרה.
  5. הטענה בדבר אי-יכולתו לעמוד לדין הוגשה תשעה חודשים לאחר שהחלו הליכי ההסגרה ולא ביוזמת ב"כ המשיב, אלא לאחר פניית ד"ר ג' אליהם. חזקה על ב"כ המשיב, כי במהלך חודשים ארוכים אלה ביררו האם מתקיימים סייגים כלשהם להסגרה במקרה של המשיב; ואם התקשו בקבלת מידע מצד המשיב, היו טוענים זאת.
  6. להבדיל מהעלאת טענה של אי-כשירות להעמדה לדין בהליך פלילי, לשם קבלת טענה זו במסגרת הליך הסגרה אין די בהוכחת ספק סביר ונדרשת הוכחה ברמת מאזן ההסתברויות בדבר אי הכשירות.
  7. לא זו אף זאת. גם אם השופט היה סבור שדי בספק סביר, לא היה בכך כדי לסייע למשיב במקרה דנן. לאחר קבלת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, עדויותיהם, ועיון בתיק הרפואי, ולאחר שגם ד"ר ג' סוברת כי המשיב מבין את הליך ההסגרה, יש לקבוע חד-משמעית כי המשיב כשיר לצורך הליך ההסגרה. השופט מקבל את עמדת המומחים הרפואיים מבית החולים כי המשיב מבין את הליך ההסגרה וכי אין הוא סובל ממצב פסיכוטי, אלא מאפיזודת דיכאון הנמשכת בשל קיומם של הליכי ההסגרה. כאמור, לא הוכח כי קיימת מחלת נפש המלווה בפגיעה קשה בהבנת המציאות, ואף לא הוכח התנאי הנוסף כי המשיב אינו משתף פעולה עם סנגורו, או כי יש בכך בכדי לפגוע בהגנתו בהליך ההסגרה עצמו, ועל כן לא הוכח כי המשיב אינו כשיר לעמוד לדין בהליך זה.
  8. גם אם המשיב כשיר לצורך הליך ההסגרה, אין זה פוסל את האפשרות כי אם יוסגר למדינה המבקשת ייקבע שם כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין, שהיא הערכאה המתאימה לדון בכך

ערך: פרופ' יוליאן יאנקו

נושאים קשורים:  משפט,  אתיקה,  התאבדות,  הסגרה,  דיון,  רוסיה,  פסיכוזה
תגובות
14.04.2015, 20:51

ברכותי הלבביות לד"ר ינקו עם קבלת המינוי
קבל מחמאותי על עריכת האתר