מתוך תקציב משרד הבריאות, 1.5% בלבד מוקצה לפיתוח בתי החולים. מדובר בסכום של 400 מיליון שקל מתוך תקציב כולל 26 מיליארד שקל לשנת 2014. בסכום דל שכזה לא ניתן לפתח כמעט מאומה במערכת הבריאות.

לכן לא מפתיעים הדיווחים על קריסת מערכת הבריאות בשבועות האחרונים, כאשר חדרי מיון קולטים 300% חולים ביחס ליכולתם, ואפילו במסדרונות במחלקות יש תפוסה של 150%, מיטה לצד מיטה ולעיתים חולים על אלונקות.

ועדת גרמן היא עוד ועדה, שדנה במצב הרפואה במשך 800 שעות, ועסקה בנושאים שכל רופא בבית חולים מכיר, ומסוגל להציע הצעות יעילות לפתרונם

צריך להודות על האמת – מערכת הבריאות אינה מנוהלת נכון כבר שנים. האוכלוסייה בישראל מזדקנת והטכנולוגיות, כמו גם התרופות, יקרות וטובות מבעבר. החולה הישראלי מודע כיום יותר למחלות ולסיכוני בריאות והוא דורש טיפול מקצועי עם מכשור מתקדם, שאינו קיים בהיקף מספק בשל היעדר תקציב פיתוח.

ועדת גרמן היא עוד ועדה שדנה במצב הרפואה במשך 800 שעות, ועסקה בשר"פ ובתיירות המרפא ובנושאים, שכל רופא בבית חולים מכיר, ומסוגל להציע הצעות יעילות לפתרונם.

הוועדה גם תקפה את מנהלי בתי החולים שכיתתו רגליים כדי להשיג תורמים ותקציבים לרכישת מכשור רפואי נוסף ולהקמת מחלקות אשפוז חדשות. במקום להודות למנהלי בתי החולים שמתפקדים תחת לחץ תקציבי קשה, הטילו בהם דופי, לעיתים באופן אישי מיותר ומעליב.

במשך עשרות שנות פעילותי כרופא ומנהל בכיר במערכת בתי החולים, לא זכיתי לראות שר בריאות אחד, שינסה לבנות תכנית אב או תוכנית חומש לשיקום מערכת הבריאות, בשילוב משרד ראש הממשלה ושרים אחרים.

במקום יוזמה רצינית, המדיניות הממשלתית כלפי מערכת הבריאות נוהגת בשיטת טלאי על טלאי, במטרה להשתיק את הביקורת, ובחזקת פתרונות ביניים בלבד עד למשבר הבא. המשבר הבא תמיד מגיע במהירות רבה מהצפוי.
ממשלה רצינית הייתה דואגת למינוי שר בריאות מקצועי מתוך המערכת, אדם שבקיא בבעיות מהשטח ומסוגל להציע פתרונות ארוכי טווח ולא פלסטר, שלכל היותר עוצר דימום לזמן קצר.

לא זכיתי לראות שר בריאות אחד, שינסה לבנות תכנית אב או תוכנית חומש לשיקום מערכת הבריאות

במקום מהלך הגיוני כזה, כל שר בריאות מקים ועדת מומחים ומנסה להטוות מדיניות שאינה עומדת במבחן המציאות הרפואי בגלל היעדר פיתוח או מדיניות לטווח ארוך.

אנשי מקצוע רבים פרשו מתוך שחיקה והבנה שהמערכת מתנהלת מעצמה, בהיעדר יד מכוונת מצד משרד הבריאות. כך נוצרו פערים עצומים בכוח אדם מקצועי בבתי החולים.

כך גם התארכה המתנת חולים במיון למשך יום שלם עד לקבלת טיפול. לצוות המיון אין יכולת פיזית לטפל בהמון חולים שזכאים לטיפול הולם. כך הפכו הפרוזדורים במחלקות השונות לפתרון אכלוס חולים בכמות גדולה בשל היעדר השקעה בפיתוח.

הציבור בישראל זכאי לקבל טיפול רפואי בתוך פרק זמן סביר. הזכות לקבל טיפול רפואי מהיר היא צורך חברתי מקובל במערב, ורק לשרי ישראל הזכות הזו אינה ברורה ומובנת מאליה.

הגיע הזמן שמערכת הבריאות תעבור טיפול יסודי מהבסיס, עם תכנית ארוכת טווח תקציבית ורפואית. לא מספיק להקים ועדות, צריך ליישם מדיניות לשנים קדימה. איננו זקוקים לראות 200 חולים מחוץ לחדר המיון ממתינים לכניסה לאבחון, כדי לדעת שהמערכת הנוכחית קרסה.

תכנית חומש לפיתוח הרפואה הציבורית חייבת להתבצע במהירות, שכן הבריאות אינה מותרות והיא מגיעה לכולם.

מי שמתקשה להבין ולבצע תכנית חומש אינו יכול לשמש שר בריאות. הגיע הזמן לרפורמה אמתית ורצינית במערכת הבריאות. עייפנו מפטפוטי סרק.

* המאמר פורסם לראשונה באתר Ynet