צוות של האיגוד הישראלי לפרמקולוגיה קלינית פירסם נייר עמדה בסוגיית הטיפול בסטטינים בקרב בני הגיל השלישי (מטופלים בני 65 ומעלה, בחלוקה לתת-קבוצות גיל שונות).
עוד בעניין דומה
את המסמך חיברו ד"ר אורית קרני-רחקוביץ ("אסף הרופא"), ד"ר לידיה הרכבי ("כללית"), פרופסור אהובה גוליק ("אסף הרופא"), ד"ר לי גולדשטיין ("העמק"), פרופסור מוטי מושקט ("הדסה") וד"ר דני קורניק ("רמב"ם"), ד"ר רנטה שיכמנטר (בי"ח קפלן).
מטרת המסמך היא להתוות קוים מנחים לטיפול בסטטינים: מתי להתחיל, כיצד לנהל את הטיפול ואם ומתי ניתן להפסיקו
תחת הכותרת "נייר עמדה לטיפול בדיסליפידמיה בגיל השלישי" הדגישו המחברים כי מטרת המסמך היא להתוות קוים מנחים לרופאים לגבי טיפול בסטטינים: מתי להתחיל, כיצד לנהל את הטיפול ואת טיפול ההמשך ואם ומתי ניתן להפסיקו.
הסיבה להכנת המסמך היא שבני הגיל השלישי נוטים ליטול יותר תרופות ולכן קיים סיכון מוגבר לאינטראקציה ותופעות לוואי. כמו כן, קיימת נטייה בקרב בני הגיל השלישי הקשישים (80 ומעלה) לתת-תזונה, ירידה במשקל הגוף ושינוי במטבוליזם התרופתי ולכן גם לתופעות לוואי שונות.
עוד הדגישו מחברי המסמך, כי עד כה יש הוכחות טיפוליות מצומצמות לגבי הטיפול בסטטינים בקרב בני 85-80 ומעלה, ולכן יש צורך בשיקול דעת קליני מחמיר.
במסמך מוצגים הקריטריונים הבינלאומיים השונים (על-פי הנחיות איגוד הקרדיולוגים האירופי והאמריקאי) למי מהחולים מומלץ לתת טיפול בסטטינים ולמי לא. האחרונים הם בני הגיל השלישי עם תוחלת חיים קצרה בשל מחלות נוספות ומצבם הקוגניטיבי. אלו לא יהיו מועמדים לטיפול התרופתי.
כן מודגש במסמך, כי אין לקבוע את המינון לטיפול רק על סמך גיל ואת ההחלטה אם וכיצד לטפל באדם בקבוצת גיל יש לקבל בהתחשבות הן בגיל הכרונולוגי והן בגיל הפיזיולוגי.