מחקרים

טיפול ביולוגי לחולים ראומטיים אינו גורם לרה-אקטיבציה של זיהום עבר בצהבת B

לפי מחקר חדש, טיפול מניעתי לחולים שהחלימו בעבר מצהבת B וצריכים לקבל טיפול ביולוגי ארוך-טווח בשל מחלה ראומטית אינו מוצדק ואינו כלכלי

02.02.2015, 06:27
הפטיטיס C (צילום: אילוסטרציה)
הפטיטיס (צילום: אילוסטרציה)

מחקרים קודמים שנעשו בקרב חולים שקיבלו טיפולים ביולוגיים אגרסיביים לדיכוי מערכת החיסון, כגון חולים לקראת השתלת מח עצם או אלה המטופלים בכימותרפיה בשל גידול סולידי, הראו שרה-אקטיבציה של זיהום קודם ב-HBV יכולה להתרחש, ולעיתים היא אף מסכנת חיים.

טיפולים ביולוגיים הם אופציה טיפולית אפשרית למגוון מחלות, כולל מחלות ראומטיות, וצפוי שהשימוש בהם יגבר. מחקרים קודמים הציגו תוצאות סותרות באשר לסיכון של רה-אקטיבציה של זיהום ב-HBV אצל חולים שהחלימו מזיהום (Previously Resolved HBV; prHBV) וזקוקים לטיפול ביולוגי בשל מחלה ראומטית.

על בסיס מחקרים אלו, יש שגרסו שיש לתת טיפול מניעתי אוניברסלי לחולים שהיה להם זיהום קודם והחלימו, כאשר הם צריכים לקבל טיפול ביולוגי למחלה ראומטית.

במשך תקופת המעקב, לא אותר DNA ויראלי אצל החולים שהיה להם זיהום קודם ב-HBV והם לא עברו רברסיה סרולוגית

המחקר הנוכחי, שבוצע על ידי חוקרים מאיטליה, הוא המחקר הפרוספקטיבי הגדול מסוגו, שנועד לבחון את הבטיחות של טיפולים ביולוגיים אצל חולים ראומטיים שהחלימו מזיהום קודם ב-HBV.

החוקרים עקבו אחרי 1,218 חולים ראומטיים, לבנים, שאושפזו לקבלת טיפול ביולוגי בין השנים 2001-2012. החולים עברו בדיקות לאיתור נוגדנים נגד HCV ו-HBV, וכן עברו בדיקות תפקודי כבד אחת לשלושה חודשים. החל מראשית 2009, בדקו החוקרים אחת לשלושה חודשים את רמת ה-HBV דנ"א בחולים שהיה להם זיהום קודם ב- HBVי (prHBV), והחלו לקבל טיפול ביולוגי לפני או אחרי ראשית 2009. החוקרים החשיבו רמת אמינוטרנפראזות מוגברת, אם נמצא שהרמה היא 1X הגבול העליון הנורמלי.

החוקרים מצאו 179 חולים ראומטיים מטופלים בטיפול ביולוגי, שהחלימו מזיהום קודם ב-HBV. מרביתם קיבלו נוגדי TNFαי, 14 מהם קיבלו ריטוקסימאב (מבתרה; רוש), תרופה הידועה ממחקרים קודמים כבעלת פוטנציאל גבוה יחסית לרה-אקטיבציה של hbv, והיתר קיבלו טיפולים ביולוגיים אחרים. שאר החולים שימשו כביקורת.

במשך תקופת המעקב, לא אותר DNA ויראלי אצל החולים שהיה להם זיהום קודם ב-HBV והם לא עברו רברסיה סרולוגית. החוקרים כן מצאו עלייה ברמת האמינו-טרנספראזות ברמה שנקבעה על ידי החוקרים כ"רמה מוגברת".

החוקרים סבורים, שעלייה זו נובעת מהגיל המבוגר יותר, באופן משמעותי, של החולים בקבוצת החולים שסבלו מזיהום קודם לעומת הביקורת, וקשורה במחלות רקע נוספות ובשימוש בתרופות אחרות. לדברי החוקרים, העלייה אינה קשורה לזיהום הקודם ב-HBV.

החוקרים מסכמים, שלא נצפתה רה-אקטיבציה של HBV אצל חולים שהחלימו בעבר מזיהום, וזקוקים לטיפול ביולוגי ארוך טווח לצורך טיפול במחלה ראומטולוגית.

למרות מספר מגבלות של המחקר, כולל אי בדיקת הגנוטיפ הויראלי של החולים והאיזור הגאוגרפי המוגבל בו נערך המחקר (איטליה), לדעת החוקרים ניתן להסיק כי אין הצדקה כלכלית או קלינית לטיפול מניעתי אוניברסלי בחולים ראומטיים אשר החלימו מזיהום ב-HBV ואשר מקבלים טיפולים ביולוגיים למחלתם.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Barone M, Notarnicola A, Lopalco G, et al. Safety of Long Term Biologic Therapy in Rheumatologic Patients with a Previously Resolved HBV Infection. Hepatology. Published Online January 2015.

נושאים קשורים:  מחקרים,  צהבת B,  HBV,  רה-אקטיבציה,  prHBV,  ריטוקסימאב,  טיפולים ביולוגיים
תגובות