דעות

המחלה הכרונית של בתי החולים בישראל

מצבם הכלכלי העגום של בתי החולים הוא בסך הכל תסמין אחד מני רבים לאותה בעיה מהותית ושורשית של תקצוב המערכת - תקצוב שאינו תואם את הצרכים

אין דרך אחרת לתאר את סיום המשבר האחרון בבתי החולים הממשלתיים חוץ מלומר שהתסמינים אולי נעלמו באופן זמני - אבל המחלה ממשיכה לדגור. שוב, כמו במקרים דומים בעבר, גם הפעם הפתרון שגובש למשבר התזרימי בבתי החולים הוא לא יותר מכיבוי שריפה.

"את הבעיות הקשות של מערכת הבריאות הישראלית לא ניתן לפתור באמצעות מענקים כספיים חד־פעמיים"

זה כל כך מאפיין את המדיניות הנהוגה בישראל: פתרון מקומי, נקודתי, רגעי, שאינו מתמודד עם הבעיה האמיתית של מערכת הבריאות - מנגנון תקצוב שמעוות ושוחק עד דק את כל האמונים על בריאותנו. בלי להפחית בחשיבות של 150 מיליון שקל לבתי החולים או בצעדים חשובים אחרים שבכוחם למנוע כשלים פיננסיים, משלה עצמו כל מי שחושב שנפתרה הבעיה התקציבית או התזרימית של בתי החולים הממשלתיים.

מצבם הכלכלי העגום של בתי החולים הוא בסך הכל תסמין אחד מני רבים לאותה בעיה מהותית ושורשית של תקצוב המערכת - תקצוב שאינו תואם את הצרכים שלה. אם רק לרגע ננסה לתאר את הבעיה בלשון רפואית, הרי שמדובר במחלה שנהפכה לכרונית, ועם השנים התפתחה ללא פחות ממחלה מסכנת חיים: מחלה שמסכנת את בתי החולים הממשלתיים והציבוריים, וכפועל יוצא את חיי המטופלים.

מכאן, מפתיעה הודעתם החריגה של מנהלי בתי החולים, כפי שפורסמה בתקשורת עם סיום המשבר. בהודעה נכתב שמנהלי בתי החולים "מודים להנהלת משרד הבריאות על המאבק שניהלה עבור מערכת האשפוז הממשלתית, ולצוות אגף התקציבים באוצר על ההבנה שגילו לצרכים האמיתיים של המערכת. המנהלים מביעים הערכה גם לראש הממשלה על מעורבותו בפתרון המשבר". זוהי הודעה שקוראיה עוד עלולים לטעות ולחשוב שבכך הסתיימו צרותיה הפיננסיות של מערכת הבריאות, ושכעת היא נמצאת בראש סדר העדיפויות הלאומי.

"רק מענה תקציבי הולם למצוקות מערכת הבריאות הוא שיכול להבריא אותה מתחלואיה, ולשפר את איכות הטיפול והשירות לאזרחים"

חרף העובדה שהמענק שעליו הוסכם הוא פתרון נקודתי וזמני בלבד לכמה מהסכנות הנובעות מגירעונות הענק, בהחלט ניתן להבין את אנחת הרווחה שנשמעה מכיוונם של מנהלי בתי החולים. אבל מכאן ועד לפתרון הולם, כזה המכייל מחדש את מנגנון התקצוב לגירעונות הענק וכמובן לכמות ולאיכות הפעילות שמספקים בתי החולים, הדרך עוד ארוכה. בשונה מהפרקטיקה הנהוגה בישראל, הגיע הזמן להכיר בעובדה שאת הבעיות הקשות של מערכת הבריאות הישראלית לא ניתן לפתור באמצעות מענקים כספיים חד־פעמיים, מענקים שבטווח הקצר פותרים בעיה של תזרים מזומנים מיידי, אבל בטווח הארוך מקבעים את הבעיה. לצערי, גם המענק שעליו הוסכם במקרה זה רק נותן אוויר לנשימה עד המשבר הבא.

רק מענה תקציבי הולם למצוקות מערכת הבריאות הוא שיכול להבריא אותה מתחלואיה, ולשפר את איכות הטיפול והשירות לאזרחים. תוספת חד־פעמית היא בבחינת אקמול למחלה ממארת. הטיפול הנדרש בתוספת לבסיס התקציב כולל צעדים כמו: עדכון מחיר יום אשפוז לעלותו הריאלית, מימוש המלצת ועדת גרמן בדבר עדכון המדד הדמוגרפי והוספת עדכון לבסיס התקציב בגין הזדקנות האוכלוסייה (שלא נמצאו לה מספיק תומכים).

* המאמר פורסם לראשונה באתר "דה-מרקר"

נושאים קשורים:  דעות,  משרד הבריאות,  תקציב הבריאות,  מערכת הבריאות,  בתי החולים הממשלתיים,  חוק הבריאות,  מענק
תגובות
יוסי פורי
15.01.2015, 23:28

יש הנחה מעוותת במשרד האוצר שרק תיקצוב בחסר גורם למערכות הבריאות להתייעל ולכן המדיניות הקבועה היא להחזיק את המערכות במינוס. נטיה זו גם מאפשרת להם שליטה מוחלטת על מנהלי בתי החולים ומנכ״לי קופות החולים ובכך הם מגשימים את חלומו הרטוב של כל פקיד אוצר בחזקת ״עבד כי ימלוך״....