חדשות

הרהורים (בפולנית) עם פרופ' צבי זמישלני, עם פרישתו כמנהל בית החולים גהה

שיחה אישית לאתר איגוד הפסכיאטריה עם פרופ' צבי זמישלני, המסיים בימים אילו קדנציה מרשימה בניהול בית החולים

שלום פרופ' זמישלני, ראשית ספר קצת על עצמך ועל הרקע האישי והמקצועי שלך:

נולדתי בפולין ב-1947, כדור שני להורים ניצולי שואה. עלינו לישראל ב-1950. הייתי נשוי פעמיים ויש לי בן, יוני, מהנישואים הראשונים ובת, רוני, מהנישואים השניים. אני גם סבא לשלושה נכדים. למדתי במסגרת העתודה האקדמית בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית ו"הדסה" בירושלים. את כל דרכי המקצועית עשיתי בבי"ח גהה, להוציא שתי תקופות של עבודה ומחקר בארה"ב.

פרופ' צבי זמישלני

פרופ' צבי זמישלני

-ספר לנו על מקור שמך

זמישלני היא מילת תואר בפולנית שתרגומה הוא "תפוס הרהורים". אני מניח כי אחד מאבותיי סבל מ-ADD אשר זיכה אותו בשם הזה.

-כיצד הגעת להיות רופא ופסיכיאטר?
בילדותי קראתי את הספר "המצודה" של א.ג'. קרונין, סופר ורופא כפרי בסקוטלנד בתחילת המאה הקודמת. הושפעתי מאד מדמותו האידיאליסטית של רופא המשפחה הכפרי אשר מטפל בחולים במסירות ובאהבה ולא למען התמורה, אותה קיבל בצורה של ביצים, תרנגולות וכל מה שאנשי הכפר יכלו לתת כתמורה. היות ומעמדו של רופא המשפחה בישראל בתקופה בה הייתי צריך לבחור התמחות לא היה אטרקטיבי דיו, בחרתי במקצוע הקרוב ביותר לגישה הכוללנית של רופא המשפחה הכפרי.

-מי השפיע עליך בעיצוב דמות כרופא וכפסיכיאטר
ד"ר מירה גולומב ז"ל, מנהלת המחלקה הראשונה בה הייתי בהתמחות. ד"ר גולומב ידעה ליישם את המודל הרפואי באבחון ובטיפול, תוך שימוש בשכל הישר (common sense) ובהיגיון, גישה שלא הייתה כל כך מקובלת באותם הימים. במבט לאחור, נראה לי שאי אפשר להתעלם מהחשיבות של מנהל המחלקה בשנה הראשונה להתמחות בעיצוב דמותו של המומחה לעתיד. כמובן שבהמשך, עיצוב דמות המטפל הושפעה מהרופאים הבכירים בביה"ח: פרופ' ויסנביק ז"ל, פרופ' מוניץ, פרופ' טיאנו ופרופ' וייצמן יבדל"א.

כיצד הפכת להיות מנהל בית החולים גהה? ואיך בית חולים זה השתנה מאז שאתה עובד בו?
בשנה השלישית להתמחותי ד"ר גולומב חלתה ומצאתי את עצמי בתפקיד מנהל מחלקה בפועל עוד בתקופת ההתמחות. משנת 1988, לאחר שלוש שנים בארה"ב, התמניתי למנהל מחלקה סגורה (ג') ואך טבעי הוא כי אחרי 29 שנים בגהה, רוב הזמן כמנהל מחלקה, אתמנה למנהל ביה"ח אחרי שנה בתפקיד של סגן מנהל.
האם ביה"ח השתנה מאז? אני מקווה שכן, בעיקר בכיוון של אווירה משפחתית ופתוחה ובנוי מסיבי חדשני יותר לרווחת המטופלים והצוות. קיבלנו גם חמש פעמים ברציפות את פרס "בית חולים המצטיין" של הכללית.
לא ניתן להתעלם מהשינויים הכללים שחלו במקצוע במהלך שנות עבודתי: 1) המעבר מגישה דינמית לגישה ביולוגית-רפואית מוכחת עובדות. בתקופת ההתמחות שלי עדיין שלטה התיאוריה על האימא הסכיזופרנוגנית, האימא שע"י מסר כפול גורמת לסכיזופרניה אצל ילדיה (האימא הפולניה המצויה). 2) המעבר מרפואה שבאה מהלב, טיפול מסור שבו המטופל הוא במרכז, לרפואה המתגוננת, המבוססת על נהלים. בתקופה ההיא, נהגנו להחזיר חולים לאשפוז ברכב הפרטי, ללא הוראת אשפוז או צו, דבר שלא יעלה היום על הדעת. אני סבור כי חוק זכויות החולה מ-1996 והתחזקות הרפואה המשפטית, בצד יתרונותיהם, פגעו בקשר הבלתי אמצעי שבין הרופא והחולה.

העובדה שגהה הוא בית חולים של הכללית – האם זה השפיע על העיצוב של בית חולים זה?
יש יותר קשר עם בתי חולים כלליים וסיוע מצד ההנהלה הראשית. קיימת תחרות בריאה בין בתי החולים של הכללית המסתמכת על מדדים אובייקטיביים ושאיפה למובילות, דבר שסייע לנו לקבל חמש פעמים ברציפות את פרס "בית חולים המצטיין" מבין בתי החולים המיוחדים של הכללית.

איך היה להחליף בתפקיד את הפסיכיאטרים מוניץ את טיאנו?
עבדתי עם פרופ' מוניץ ופרופ' טיאנו מאז תחילת ההתמחות וקיבלתי בית חולים עם אנשים מצוינים ותרבות ארגונית של עבודה מקצועית ומחקר. כך שהיה טבעי להמשיך ולשמור על הרמה המקצועית. עם זאת, לא היה קל בתחילה שכן "אין נביא בעירו" ולא פשוט לעבור מתפקיד של "אחד מהחבר'ה" לתפקיד של מנהל בית החולים.

למי אתה מפקיד את התפקיד שלך כמנהל? תוכל לומר עליו כמה דברים ולתת לו עצות כאן בראיון זה?
פרופ' גיל זלצמן. גיל שימש כסגן מנהל ביה"ח בשנים האחרונות וכמנהל חטיבת ילדים ונוער. גיל הוא פסיכיאטר רב-כישרונות כקלינאי, חוקר, מורה ומנהל. יש לו יכולות מוכחות בכל התחומים האלה, לרבות כישורים בין-אישיים מעולים. כל אלה, נוסף על מוטיבציה חזקה להצליח, הופכים אותו לאדם הראוי ביותר לניהול ביה"ח ואין לי ספק שיצליח. את רוב העצות נתתי לו באופן אישי. העצות הכלליות שניתן לתת בראיון כאן הן להיות מודע לחשיבות של המנהל בעיצוב ביה"ח, להיות חלק מהצוות ולהדביק את האנשים בחזון שלו.

תוכל לציין מספר תחומי מחקר בהם גהה מצטיין בתקופה האחרונה?
פרופ' אבי וייצמן ממשיך לרכז את המחקר בגהה וכדרכו הוא מתפרס על תחומים שונים ומגוונים. ד"ר אמיר קריבוי מסייע לו ומועמד להחליפו בתפקיד מרכז המחקר. התחומים המובילים במחקר הם: אובדנות, ADHD, טיפול בסכיזופרניה ופסיכיאטריה ביולוגית.

מהיכן הביטוי מגואה לגהה? האם יש בו משהו מציאותי? האם הגיעו אליכם תרמילאים מהודו?
זה מתחרז יפה. במציאות הגיעו אלינו תרמילאים בודדים בלבד במהלך השנים.

כיצד הצלחת להיבחר לנציג האירופאי בארגון WPA? ספר לנו משהו ססגוני על כך.
אני פעיל בזירה האירופאית והעולמית מאז ששימשתי כיו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, וכך הכרתי אישית את האנשים המרכזיים הן ברמה המקצועית והן ברמה החברתית. ב-2010 נבחרתי בבחירות אישיות לוועד (Board) של איגוד הפסיכיאטריה האירופאית (EPA). במקביל הייתי חבר בוועדת הפרסומים (Committee of Publications) של האיגוד העולמי (WPA). בבחירות האחרונות, בספטמבר 2014, התחריתי על התפקיד של נציג דרום אירופה בבורד של האיגוד העולמי מול מועמד מפורטוגל. הבחירות הן אישיות, כאשר המצביעים הם יושבי ראש האיגודים הפסיכיאטרים של כל מדינות העולם, כשלמדינות יש כוח אלקטוראלי בהתאם למספר הפסיכיאטרים הרשומים בכל מדינה. מדינות דרום אמריקה, כמו גם ספרד ופורטוגל, מצביעות באופן אוטומטי למועמד דובר ספרדית, כך שהתחלתי את הבחירות מעמדת נחיתות. היות והגעתי מהבורד של האיגוד האירופי, תמכו בי כמעט כל מדינות אירופה, ובנוסף גם המדינות הגדולות ארה"ב, אוסטרליה ויפן. החלק הססגוני הוא שנציגי פקיסטן והודו עבדו למעני והצליחו לגייס לטובתי את רוב נציגי אסיה. קיבלתי תמיכה גם מהנציג האיראני, אתו שתיתי בירה יום לפני הבחירות. לעומת זאת, הייתה הסתייגות רבה מצד נציגי ירדן ולבנון. הנציגה הלבנונית אף טענה כי הרסנו להם את המדינה פעמיים...

עסקת לא מעט במחקר על מיניות. איך הגעת לעסוק בתחום זה ומה התובנות העיקריות שלך בתחום?
בתקופה בה עבדתי בבית חולים "הר סיני" בניו יורק חשבתי לרכוש התמחות בשטח ייחודי והצטרפתי לתוכנית על מיניות האדם. מהר מאד הבחנתי כי כל תלונה בתחום המיני משקפת, למעשה, בעיה במישור אחר: המחלה הפסיכיאטרית, תרופות, בעיה זוגית, בעיה משפחתית וכיו"ב, כך שהתלונה על תפקוד מיני היא למעשה סימפטום ואין מקום למקצוע נפרד של סקסולוגיה, אלא במסגרת הפסיכיאטריה הכללית. עם זאת, המשכתי במחקר בתחום זה, בעיקר על השפעת המחלות הפסיכיאטריות והתרופות הפסיכיאטריות על התפקוד המיני.

האם עסקת גם בתחומים כמו פסיכיאטריה משפטית?
בילדותי התלבטתי, כמו רבים מהפזורה הפולנית, אם להיות עו"ד או רופא. במחלקה הסגורה נחשפתי לפסיכיאטריה המשפטית כחלק מהעשייה היומיומית וכתבתי מספר מאמרים בתחום. במשך השנים נמניתי על סגל ההוראה בקורס לפסיכיאטריה משפטית. פסיכיאטריה משפטית היא תחום מעניין מאד לכשעצמו ושונה מהפסיכיאטריה הקלינית. אני סבור שהשפה הרפואית והשפה המשפטית הן שפות נפרדות שאינן נפגשות. יש לנו, הפסיכיאטרים, עוד עבודה רבה בכדי ששני התחומים יוכלו להיפגש.
כיצד החלטת לפרוש? מה התוכניות שלך בתקופה חדשה זו?
לא החלטתי לפרוש. חוקי המדינה ו"הכללית" קובעים כי לא ניתן להמשיך בתפקיד ניהולי אחרי גיל 67.
יש בפרישה הזדמנות לעסוק בדברים אחרים ולא להמשיך על ה"טייס האוטומטי". אני ממלא כעת את התפקידים באיגוד העולמי ובאיגוד האירופאי, ומשמש כיו"ר האגודה הישראלית-פולנית לבריאות הנפש וגם כחבר סגל באוניברסיטה. אני זקוק למספר חודשי צינון לפני התמסרות ל"דבר הבא".

מה דעתך על הז'אנר הספרותי בו פסיכיאטרים כותבים ספרים לקהל הרחב, למשל אירווין יאלום ויורם יובל, ומספרים על המטופלים שלהם?
אני רואה בזאת תופעה חיובית אשר מקרבת את הפסיכיאטריה לציבור ומאפשרת לראות את המטופלים באור אנושי ומציאותי.

מה היית רוצה לומר לעמיתינו בישראל?
יש לנו מקצוע נהדר. אנו ממלאים חלק חשוב ביותר בטיפול הכוללני באנשים כחלק מהרפואה המודרנית. חשוב להישאר בתוך הרפואה ולא לעבוד באופן נפרד ומרוחק כמו בעבר. חשוב שנפנים את התפקיד שיש לרופא המשפחה בטיפול הראשוני. כ-70% מהמטופלים הסובלים מדיכאון או חרדה, הן בישראל והן באירופה, פונים בראשונה לרופא המשפחה בשעת מצוקה.

לסיכום, אנא שתף אותנו בתובנות שלך מהעולם המקצועי שלך ומהחיים בישראל.
בשמחה. הייתי מסכם את התובנות שלי מ-40 שנות עבודה במקצוע ב-4 נקודות קצרות:
1. אהבה מול נרציסיזם: במרוץ המתיש להישגים אנו מקריבים לעיתים את האהבה לטובת המניע הנרציסיסטי. האנשים הקרובים לנו, הן בני המשפחה והחברים והן המטופלים, זקוקים לאהבה שלנו, לא לרשימת ההישגים. חשוב להבדיל בין השניים ולא לוותר על האהבה במרוץ אחרי התואר והמעמד. אם נאהב את מה שאנו עושים ואת האנשים הקרובים לנו, גם ההצלחה בוא תבוא.
2. ניהול: מה שעשינו למען עצמנו בלבד, מת אתנו. מה שעשינו למען האחרים ולמען העולם – חי לנצח. המנהל הטוב הוא זה שיש לו חזון והוא מצליח להדביק בו את האנשים.
3. הצלחה היא לא המפתח לאושר. האושר הוא המפתח להצלחה (אלברט שוייצר).
4. ואסיים במשפט של ויקטור פרנקל: כאשר אין באפשרותנו לשנות את המצב, האתגר הוא לשנות את עצמנו ולהתאים את עצמנו למציאות.

תודה רבה פרופ' זמישלני והרבה איחולי בריאות ושגשוג מהעמיתים ומהנהלת האיגוד!

ערך: ד"ר יוליאן יאנקו

נושאים קשורים:  חדשות,  המרכז לבריאות הנפש גהה,  פרופ' צבי זמישלני,  בית החולים "גהה",  EPA
תגובות