יום שישי, שתיים לפנות בוקר, בדיקת MRI. למה? כי למדינה יותר זול להקרין אנשים, וגם לייצר תורים ארוכים. אין שום דרך אחרת להבין את מדיניות הבריאות הנהוגה בישראל ביחס לחובתם של בתי החולים לקבל רישיון להחזיק ולהפעיל בשטחם מכשירי MRI. זוהי מדיניות שנכון להיום מונעת בעיקרה משיקולים כלכליים ולא משיקולים רפואיים.
עוד בעניין דומה
יש לומר לציבור בכנות מדוע הוא נאלץ להמתין בתור ל-MRI במשך שבועות ולפעמים אפילו חודשים. זו לא בעיה של כוח אדם או חוסר יכולתו של משק האנרגיה לייצר חשמל לתפעול מספר רב של מכשירי MRI. החשש האמיתי של המדינה הוא שאת הגידול במספר המכשירים תלווה עלייה בשימוש בהם - ובתוך כך גם חובתה לממן את עלויות הבדיקה כחלק מסל השירותים.
"הגיעה העת לזנוח את מדיניות הקיצוב הפוגענית הנהוגה כיום"
ואולם, הפתרון שמאפשר לשלוט על ההוצאה הכספית שעלייה במספר בדיקות ה-MRI עשויה להטיל על המדינה הוא פשוט להחריד: הגבלת פוטנציאל מספר בדיקות ה-MRI שיבוצעו בישראל דרך שליטה במספר המכשירים. לכן, המדינה מנהיגה מאז שנות ה-90 מדיניות קיצוב אנכרוניסטית, שמייצרת תורים מלאכותיים ובלתי-אנושיים לבדיקת הדמיה איכותית, חיונית וקריטית לתהליכי אבחון. זוהי מדיניות אנטי־בריאותית, שבמקרים מסוימים אף עשויה לעלות בכדי קיצור חיי הממתינים.
זו אינה הפעם הראשונה או היחידה שבה המדינה מעדיפה את השיקול הכלכלי הצר על פני השיקול הרפואי. ההעדפה מונחית על ידי ראייה קצרת-טווח של צמצום ההוצאה השוטפת, אך מתעלמת מראייה ארוכת-טווח ומהתועלת שעשויה לצמוח מהשקעה בבריאות ובטכנולוגיה. וכן, יכול להיות שבטווח הבינוני והארוך הפעלת מספר גדול הרבה יותר של מכשירי MRI יכולה לחסוך הוצאה עתידית על בריאות.
כבר עתה, חשוב להדגיש, אין באמור לעיל כדי להטיל ספק בחשיבותה או בדבר יעילותה של בדיקת CT. זוהי בדיקה מהירה, וזולה יחסית, שמספקת לרופא תמונה תלת-ממדית באיכות טובה. הבדיקה מתאימה למצבים רפואיים רבים, ויש חשיבות והצדקה להימצאותה בסל השירותים. עם זאת, הגם שמדובר בטכנולוגיה רפואית מתקדמת, עדיין מדובר בבדיקה שמבוססת על שימוש בקרני רנטגן. בנוסף, בהשוואה לבדיקת ה-MRI, הרזולוציה והאיכות המושגת ב-CT היא נמוכה.
"זו אינה הפעם הראשונה או היחידה שבה המדינה מעדיפה את השיקול הכלכלי הצר על פני השיקול הרפואי"
מכשירי ה-CT החדשים הם מופחתי קרינה, אך אין הם נטולי סכנה. זאת, בעיקר כשמדובר בילדים או במטופלים הנזקקים לבדיקות מעקב קבועות - כמו חולים אונקולוגיים - אך לא רק.
לפיכך, כשמצד אחד קיימת במערכת הבריאות דלת התקציבים בדיקת MRI, שהיא יקרה יחסית, איכותית ובטוחה, אך מוגבלת, ומהצד השני קיימת בדיקת ה-CT כאופציה זמינה, פשוטה טובה וזולה - יצרה מדיניות הרישיונות את כל התנאים למאבק רב־משתתפים. החל ממאבקו של המטופל בקופת החולים כדי שזו תאשר לו את הבדיקה הטובה והיקרה, דרך מלחמתה של קופת החולים באותו רופא שאולי שולח לקצת יותר מדי בדיקות שהן יקרות לקופה, ועד למאבק של מוסדות הרפואה להפעיל בשטחן מכשיר שהתקבל מכספי תרומה.
אז במקום שאחת לתקופה, וכאקט של טובה לציבור, תיתן המדינה לבתי החולים רישיונות נוספים, הגיעה העת לזנוח את מדיניות הקיצוב הפוגענית הנהוגה כיום. במקום רישיונות הפעלה, ראוי שהמדינה תתמקד במדיניות של פיקוח ובקרה על איכות השירות למי שעוברים בדיקות הדמיה. בכוחה לקצר משמעותית את התורים לבדיקת MRI, ובתוך כך גם לחזק את אמון הציבור במוסדות הרפואה הציבוריים.
* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "דה מרקר"
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
