הניואנסים הקליניים העומדים לעתים בבסיס ההכרעה בין טיפול ניתוחי להתערבות מלעורית לשחזור זרימת הדם במחלת עורקים כליליים אינם מתבטאים היטב במאגרי מידע על חולים אלו. בעקבות זאת, ביקש מחקר, שפורסם לאחרונה באתר כתב העת Circulation, להעריך את הקשר שבין אי-כשירות מתועדת לניתוח לבין תמותה ארוכת טווח בקרב חולי מחלה מרובת עורקים או של עורק שמאלי ראשי (left main) לא מוגנים, העוברים התערבות כלילית מלעורית (percutaneous coronary intervention, PCI).
עוד בעניין דומה
במחקר סקרו החוקרים את רשומות כל המטופלים שעברו PCI לא-דחוף לטיפול במחלה מרובת עורקים או של עורק ראשי שמאלי לא מוגנים בשני מרכזים רפואיים אקדמיים בשנים 2009-2012, לאיתור קביעה מפורשת של אי-כשירות לניתוח מעקפים.
התמותה ארוכת הטווח בחולים עם וללא קביעה מפורשת של אי-כשירות לניתוח הושוותה בעזרת מודל Cox לסכנה יחסית, שתוקנן לגורמי סיכון ידועים לתמותה.
קביעה מפורשת של אי-כשירות לניתוח אותרה ב-22% מ-1,013 משתתפי המחקר, בעיקר בשל היעדר יעד ניתוחי מתאים (24%), גיל מתקדם (16%) ואי-ספיקת כליות (16%). גם לאחר תיקנון לגורמי סיכון ידועים לתמותה, קביעה מפורשת של אי-כשירות לניתוח לוותה בסיכון מוגבר לתמותה לאחר PCI הן באשפוז (יחס צולב [odds ratio, ORי]: 6.26; רווח בר-סמך של 95%: 2.16-18.15; p<0.001) והן בטווח הארוך (יחס סכנה [hazard ratio, HRי]: 2.98; רווח בר-סמך של 95%: 1.88-4.72; p<0.001).