דעות

תקינה נאותה היא היסוד לרפואה טובה

מסקנות ועדת גרמן מסיטות הדיון מהבעיה היסודית של הרפואה בישראל; הדרך לשפר את הרפואה הציבורית אינה דרך פגיעה ברפואה הפרטית

ועדת גרמן בראשות שרת הבריאות הגב' גרמן חרתה על דגלה הטלת מיסוי ותקרת פעילות של בתי החולים הפרטיים, כדי להחזיר את החולים למערכת הרפואה הציבורית. בפוסט שהעלתה כבוד שרת הבריאות בתאריך 4.11.14 בעמוד ה-Facebook שלה היא כתבה: "המדינה עומדת להשקיע מיליארד ש"ח בחיזוק מערכת הבריאות".

"תקינה ישנה ולא מעודכנת במערכת הרפואה הציבורית לא רק שמורידה את טיב העבודה, אלא עלולה לגרום לטעויות הרות אסון בטיפול בחולה"

נשאלת השאלה, האם זה מה שאכן יבריא את מערכת הרפואה הציבורית במדינת ישראל? שנים רבות שבתי החולים הציבוריים עובדים בתקינה של כח אדם שבוצעה עם קום המדינה ומאז כמעט ולא השתנתה. היחס שבין מספר האחיות בבתי החולים הציבוריים למספר המיטות הוא מהנמוכים במדינות המערב ודומים רק לאלה במדינות העולם השלישי. כך לגבי הרופאים בבתי החולים בציבוריים וכך לגבי עובדי מנהל ומשק.

לא פלא איפה שבתי החולים הציבוריים מקבלים ציונים נמוכים במשוב של חולים. במחלקות הפנימיות עם תפוסה של כ-40 חולים (בקיץ ובחורף עם 70-80 חולים) ו-2 אחיות במשמרת ערב/לילה, כיצד יוכלו לטפל בכל החולים? כך הדבר ביחידות לטיפול נמרץ, במחלקות הכירורגיות, בחדרי המיון ועוד.

הרופאים בישראל הם מהטובים בעולם. הכשרתם לוקחת זמן ממושך ורובם אף יוצאים להשתלמויות בחו"ל לאחר סיום ההתמחות. אולם כשחוזרים לישראל נדהמים מהפער ביחס שבין מספר הרופאים למיטות החולים בחו"ל לעומת ישראל. הרופאים שמשתלמים בחו"ל רואים כיצד צריכה להראות מערכת בריאות כדי לתפקד היטב. אי אפשר לבקש איכות ברפואה כאשר הבסיס לא קיים. הבסיס הוא תקינה אמיתית ונכונה של אחיות ורופאים למיטות/לכמות החולים.

זאת ועוד, האוכלוסיה במדינת ישראל עלתה במאות אחוזים מאז קום המדינה אולם התקינה של אחיות ורופאים למספר המיטות לא עלתה. האם זה הגיוני? לדעתי יש כאן תפיסה לא נכונה ואף מסוכנת לרפואה הציבורית. גם האחות הטובה בעולם לא יכולה לתת יותר כאשר עליה לטפל בו זמנית בעשרות מטופלים. למי תיגש קודם? למי תושיט עזרה קודם?

ביחידה לטיפול נמרץ לב בבית חולים ציבורי גדול, לדוגמא, שמכילה 10 מיטות עם חולים לאחר התקף לב, כשיש 4 חולים מונשמים ונמצאים במצב קריטי, 2 אחיות במשמרת ערב ולילה לא מסוגלות לתפקד. כך הדבר לגבי הרופאים. כאשר מפקידים רופא על מחלקה של 30-40 מיטות בלילה/סוף שבוע, כי זו התקינה, כיצד הוא אמור לתפקד כאשר יש לו 4 חולים מונשמים, 6 קבלות של חולים חדשים, וחולים שמבקשים תשומת לב? למי עליו לפנות ראשון ולמי ייגש קודם? ואח"כ מתפלאים שלא נשאר פנאי לתת לחולה הרגשה שמקבל טיפול אישי מהצוות.

"משהו קרה לנו עם הזמן. זה ארבעה עשורים לא עודכנו תקני הסגל הרפואי בהתאם לגידול באוכלוסייה"

כיצד מצפים שבמערכת הציבורית יתנו תשומת לב מירבית לחולה הבודד כאשר אין בנמצא צוות רפואי ופרא-רפואי בתקינה נכונה?

יתר על כן, אוכלוסית ישראל לא רק הולכת וגדלה מאז קום המדינה אלא שעם השנים גם תוחלת החיים הולכת וגדלה. למרות זאת, מספר המיטות בבתי חולים ציבוריים פר אזרח בישראל הולך וקטן עם השנים במקום שילך ויגדל כמו בכל מדינה מתוקנת. הגענו לקו האדום שבו אם חס וחלילה יחלו אזרחים רבים, מערכת הבריאות הציבורית עלולה לקרוס.

ואכן, בראשית ההיסטוריה של המדינה, מערכת הרפואה הציבורית בישראל היתה לדוגמה למערכות רפואיות בעולם. אבל משהו קרה לנו עם הזמן. זה ארבעה עשורים לא עודכנו תקני הסגל הרפואי בהתאם לגידול באוכלוסייה. היעדר כוח אדם של רופאים, אחיות, מזכירות רפואיות וטכנאים מעמיד את מי שעובד במערכת הרפואה הציבורית, כמו גם את מי שמטופל בה, מול מציאות אכזרית במיוחד.

במדינת קליפורניה שבארה"ב, לדוגמא, עורכים מדי פעם ביקורות פתע בבתי החולים וסופרים כמה אחיות וכמה חולים בבית החולים. במידה ומוצאים שיש פחות אחיות למספר החולים כמתחייב בתקינה, סוגרים מייד את בית החולים. כך למדו בקליפורניה שלא משחקים בחיי אדם. התקינה היא היסוד לטיב הרפואה.

במשך השנים הגדילו בישראל את מחלקות האשפוז והמכונים בבתי החולים הציבוריים במספר מיטות אולם לא בכח האדם. בתי החולים הציבוריים, בעזרת תרומות מנדבנים, הכפילו ואף שלשו את גודלם אולם תקני כח האדם לא גדלו בהתאם. הדרישה מהאחיות ומהרופאים לעבוד ולטפל בצורה הטובה ביותר בכל חולה וחולה היא דרישה אלמנטרית ולגיטימית. אולם כיצד ניתן לטפל ביעילות בכמות חולים כה גדולה ללא כוח אדם מספיק?

תקינה ישנה ולא מעודכנת במערכת הרפואה הציבורית לא רק שמורידה את טיב העבודה, אלא עלולה לגרום לטעויות הרות אסון בטיפול בחולה. וכבר למדנו שכאשר יש מעט אחיות על הרבה חולים, הסיכון לטעויות במתן תרופות רק הולך ועולה.

ב-27 לפברואר 2011 הכריזה הממשלה על תוכנית לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. ראש הממשלה דאז מסר בישיבת הממשלה: "היום הממשלה תטפל בבעיה בתחום הרפואה הציבורית שלא טיפלו בה במשך עשור שנים. במשך עשור שנים כמעט שלא הייתה תוספת מיטות בבתי החולים בישראל. היום אנחנו באים לשנות זאת. אנחנו עומדים לקבל החלטה על תוספת של 1,000 מיטות בבתי החולים, על תוספת של עוד 300 מיטות בבית חולים שייבנה באשדוד ותוספת של עוד 100 מיטות לבתי החולים לטיפול בחולי נפש. אלו צרכים אמיתיים, שלא נענו במשך 10 שנים, ואנחנו באים עכשיו לטפל בכך בתוכנית שתתפרס על פני 5 השנים הקרובות". נשאלת השאלה האם אכן בעקבות תוספת המיטות נוספו תקני כוח אדם והאם הותאמו תקני כוח אדם לתקנים במדינות ה-OECD?

"פגיעה ברפואה הפרטית לא בהכרח תטיב עם הרפואה הציבורית ואף תחמיר את המצב"

שביעות הרצון של החולה מהטיפול, מצוותי הרפואה ומהמוסד הרפואי הם תוצאה ישירה של תקני כוח אדם. כאשר יש שתי אחיות במחלקה עם 40 מיטות, כיצד יקבל החולה האינדיבידואלי את מירב תשומת הלב? כיצד יקבל יחס אישי מלא? כיצד יוכל לקבל הסבר מפורט לגבי מצבו כאשר עוד חולים כמוהו נמצאים באותה מחלקה וגם הם צמאים למידע וליחס שאכן מגיע להם. כיצד "הזקנה" במסדרון תקבל טיפול יאה? ומתי? הרי לא ניתן לחלק לכל החולים תרופות בשעה היעודה. לא כל שכן כאשר החולה מדרדר וזקוק לטיפול אינטנסיבי, הצוות הרפואי המועט גם אם הוא מעולה אינו יכול לתת מענה מתאים בזמן.

בשנים שבהן הרפואה הציבורית הולכת ודועכת (חלק גם בשל חוסר שביעות רצון של המטופלים ומשפחותיהם), החולים לוטשים עיניהם לרפואה הפרטית. בבתי החולים הפרטיים כמות האחיות למיטות אישפוז גבוהה, ואז החולה מקבל יחס אישי כפי שמצפים.

הצפיפות בבתי החולים הציבוריים, בעיקר בחודשי החורף, מספר מועט של אחיות ורופאים לעומת החולים, יוצר גם התמרמרות לא הגונה כלפי הצוותים הרפואים. למרות חוסר בכוח אדם הצוותים הרפואיים והפרה רפואיים עושים מלאכת קודש של טיפול הן בחולים והן בבני המשפחות אולם נוצר מצב, שלא באשמת הצוותים המטפלים, שלאור מצוקת כוח האדם, החולים ומשפחותיהם מפנים את הכעס לא כלפי מערכת הרפואה הציבורית שלא מוסיפה תקני כוח אדם, אלא לצוותים עצמם. נוצר מתח לא רצוי כאשר הצוותים הרפואיים מנסים לגונן על המערכת הציבורית אולם לא תמיד הם מצליחים.

קובעי המדיניות (שר הבריאות, שר האוצר, ראש הממשלה) צריכים להשכיל ולתקן את התקינה בבתי החולים הציבוריים כמה שיותר מהר משום שהמצב רק הולך ומחריף. פגיעה ברפואה הפרטית לא בהכרח תטיב עם הרפואה הציבורית ואף תחמיר את המצב. הדרך לשפר את הרפואה הציבורית בישראל אינה דרך פגיעה ברפואה הפרטית, אלא להישר מבט אל הרפואה הציבורית ולשאול כיצד אנו יכולים לשפר אותה. מה עשינו במשך השנים שהחולים לא מרוצים מתפקודה. זאת ועוד, צריך לדעת שיש לנו בישראל אחיות מעולות ומסורות. רופאים מהטובים בעולם. אז מדוע החולים אינם שבעי רצון?

ולכן קורא אני לכבוד השרה גרמן לשפר באמת את הרפואה הציבורית. לעדכן סוף סוף את התקינה של אחיות ורופאים במערכת הבריאות הציבורית למען עתיד טוב יותר לכולנו.

נושאים קשורים:  דעות,  רפואה פרטית,  מצוקת כוח אדם,  מיטות אשפוז,  חוק ההסדרים,  רפואה ציבורית,  ועדת גרמן,  מערכת הרפואה בישראל
תגובות
ד"ר אייליג ישראל
11.11.2014, 16:25

כול מילה נכונה וכדי להעביר מאמר זה לשרת הבריאות, המנכ"ל ויועצי כלכלת הבריאות שהיו בוועדה ובכלל
רק מי שעוצם עיניו חושב שאם נחסום אןנקשה על הרפואה הפרטית נחסיר חולים למערכת הבריאותהציבורית. מה שיקרה זה בדיוק להפך. הערכת הבריאות הציבורית תיכנס לאי ספיקה וההמתנות והתורים יגדלו עוד יותר.מיעוט החולים ימצאו פתרונות במערכות בריאות בחול ( תורכיה, יוון וכפריסין כמדינות תירות מרפא אבל הפוכה) תתפתח מחדש מערכת המעטפותשמיתחת לשולחן ומי שבסוף ישלם את המחיר המופקע יהיו התושבים.
כפי שנאמר - חסוף מעשה בחוסר מחשבה מוחלט

שרת הבריאות מתגאה בהעברת מיליארד ש"ח לבריאות הציבורית. מה לעשות שחסרים 6 מיליארד ושאת חלקם לפחות ניתן לקבל ממערכת הבריאות הפרטית אם יתחילו לנתח בבתי"ח ציבוריים לאחר צהריים. זה צריך להיות הכוון. יותר ניתוחים בבתיה"ח הציבוריים יורידו את הצורך בבתיה"ח הפרטיים

איזי
19.11.2014, 12:28

שרת הבריאות הנוכחית, למדה היטב את בעיות משרדה, בניגוד לקודמיה.
מדובר באישה עם קבלות ונסיון בניהול קודם של עיריה לאו דווקא צמחונית.
המערכת הפרטית היא אופורטוניסטית וניזונה מחרדותיהם פחדיהם ובורותם של רובנו. צריך לשנות כיוונה של ספינת מערכת הבריאות הגדולה והמסורבלת לכיוון שוויוני והוגן יותר , ולצמצם את התהליך הממאיר של הפרטת המערכת.
החולים לא יחפשו פתרונות בחו״ל, אם לא יפחידו אותם ואם יספקו להם מידע אמיתי והוגן. גם לא כל פרופסור מנתח מבוקש שווה את המוניטין שמייחסים לו. מי שלוקח מעטפות עם כסף מתחת לשולחן, ימשיך לקחת בכל מצב. זה עניין של מבנה אישיות !