"חיינו מתחילים עוד בטרם נולדנו"

אין כזה דבר כמו תינוק. תינוק אינו קיים לבדו, אלא רק כחלק מיחידת אם – תינוק.

דונלד ויניקוט, 1896-1971

מבט לאחור

משפטו המצוטט לעיל של דונלד ויניקוט, אותו נהג להשמיע בהזדמנויות שונות, ידוע בספרות כ"משפטו המפורסם של ויניקוט". הוא מצוי, בין היתר, במאמרו  The Theory of the Parent-Child Relationship שפורסם ב-1960 (1). כמה עשרות שנים לאחר מכן, התייחסה קטרין מונק Catherine Monk, פסיכיאטרית מאוניברסיטת קולומביה, לאמירתו של ויניקוט במילים הבאות: "אין כזה דבר כמו תינוק.תינוק אינו קיים לבדו, אלא רק כחלק מיחידת אם–תינוק" יכול להיות רלוונטי אף ליחסים מוקדמים יותר מאלה שבין אם לתינוק – היחסים שבין אישה הרה לבין עוברה" (2). נראה שמונק, אשר צדקה בהחלט, התפרצה לדלת די פתוחה. זאת משום שהקשר בין מצבה הנפשי של האם לבין עוברה וחשיבותו לבריאותו העתידית, זכה לתשומת לב כבר בעשורים הראשונים של המאה שעברה. רבות מן ההשערות לגבי הנושא שפורסמו בזמנו, מקובלות עדיין.

אשה בהריון (צילום: אילוסטרציה)

בשנת 1940 הוכתה אוסטרליה במגיפת אדמת- .rubella כעבור שנה פרסם נורמן גרג  ,Norman Gregg רופא אופטלמולוג מסידני, את תוצאות מחקרו על 78 יילודים אשר נולדו עם ירוד – קטרקט. הוא מצא שכמחצית  מן האמהות סבלו במהלך הריונן מאדמת (3). הקורא עשוי לשאול את עצמו מה למחקרו של גרג ולפסיכיאטריה. התשובה מצויה באמונתו של גרג, שמלבד גורמים גנטיים המעורבים בהיווצרות העובר, משחקת הסביבה הטרום לידתית, אף היא, תפקיד משמעותי בתהליך זה. גישתו זו אשר התקבלה בספקנות וכלא מספיק מדעית על ידי רבים מחבריו למקצוע, מצאה את מקומה המכובד בשנים המאוחרות יותר. והסטרס, כמובן מאליו בימנו, עלול להוות חלק משמעותי מן הסביבה הטרום לידתית.

אחת הדמויות הבולטות בין העוסקים בנושא זה היה פרנק לייק Frank Lake  (1914 – 1982), פסיכיאטר ותיאולוג קליני, אשר חי ועבד באנגליה.

פרנק לייק (מקור: ויקיפדיה)

בין היתר, עסק לייק גם בפסיכואנליזה. בשנות הארבעים והחמישים של המאה שעברה, הוא היה בין אלו שהאמינו ששימוש ב-LSD יכול להביא את מטופליו למצב נסיגתי (רגרסיבי) כה עמוק, עד שיחוו חוויות טראומתיות הקשורות ללידתם; הוא אף האמין שבאותו אופן ניתן להוביל אותם חזרה לרחם אמם, דהיינו לזיכרונות הקשורים לתקופת היותם עוברים. במאמרו "היסטוריה של הפסיכולוגיה הפרה נטלית" שפרסם ב-2005, מצטט איש התקשורת האוסטרלי הידוע גרהם קנדי Graham Kennedy, את דברי לייק: "אנו משוכנעים בכך שפגיעות העובר (קשורה) לכל מה שקורה לאם, בפרט בשליש הראשון ... כל סטרס חמור של האם, ללא יחס לסיבתו, מטביע את חותמו בעובר". מצבור ההפרעות הרפואיות, לרבות ההפרעות הנפשיות, העלולות להיגרם לצאצאים עקב סטרס תוך רחמי כונה על ידי לייק "Maternal – Fetal Distress Syndrome".

בחקר הנושא נעזר לייק בכתבי ויניקוט, אותו העריך מאוד בה בעת, יחסו לטענותיו של אוטו ראנק Otto Rank על "טראומת הלידה" היה ביקורתי (4). ראנק, פסיכואנליטיקאי יליד וינה, נודע גם כסופר וכמורה. שם משפחתו המקורי היה רוזנפלד. הוא היה תלמיד של פרויד ומקורב אליו במשך כעשרים שנה. ראנק האמין ש"טראומת הלידה" נחווית על ידי כל אדם ואדם. בספרו הנושא שם זה, שהתפרסם ב-1924, טען שהלידה אינה אלא הפסקת חיי האושר שברחם ושאנשים סובלים כל חייהם מטראומת הלידה ומנסים להבריא ממנה (5). בכך הדגיש ראנק את חשיבותה הקריטית של הלידה, המקדימה במידה משמעותית את התקופה האדיפאלית, שבעיני פרויד הייתה המשמעותית ביותר מבין כל שלבי ההתפתחות הפסיכוסקסואלית. מבחינת "חיי האושר שברחם" כדברי ראנק, יוצא שמאמר זה עוסק במצבים בהם ההיפך הוא הנכון.

לסטר סונטג (צילום: ויקיפדיה)

בתפיסה הפדיאטרית הישנה, העובר נתפס כפאסיבי וחסר יכולת לשים לב למתרחש בסביבתו הקרובה. לסטר סונטג  Lester Sontagי(1901-1991), פסיכולוג התפתחותי שעמד במשך 41 שנה בראש המכון למחקר בנושא גדילה והתפתחות האדם, שבאוהיו – ,Ohio חשב אחרת. לדעתו, העובר מודע, ערני ומסוגל להגיב החל משישה חודשים לקיומו ואפילו מוקדם יותר. בעת היותו ברחם, הוא יכול לראות, לשמוע, לחוות, לטעום ואפילו, ברמה פרימיטיבית משהו, ללמוד. למרות שאין מדובר ברמת החישה המורכבת של ילד או של אדם בוגר, עדיין יש ביכולתו לחוש. לאחר היוולדו או בתקופות חייו המאוחרות יותר, הוא עשוי לפעול כאדם מאושר או עצוב, אלים או ותרן, בטוח בעצמו או חרדתי ומרגיש רדוף על ידי אחרים; נטיות אלה עשויות להיות, חלקית לפחות, תוצאת המסרים שקיבל בעת היותו עובר מצד אמו. אין זה אומר, דייק סונטג, שכל דאגה או שינוי במצב רוחה המאוזן של האם יגרמו לתגובה משמעותית מצד עוברה או לפגיעה באישיותו או בבריאותו הנפשית שבעתיד; אבל חרדה כרונית או דו-ערכיות חמורה של האם כלפי העובר יכולות בהחלט להותיר בו צלקות עמוקות. סונטג התייחס גם להיבט החיובי של הנושא. הוא ציין והדגיש שרגשות שמחה, התרוממות רוח והתכוננות נעימה להורות יכולים לתרום להתפתחותו הרגשית הבריאה של הילד.

מטבע הדברים ובשל אופי התקופה, התמקדו מרבית המחקרים בעבר בקשר בין העוברים לבין אמהותיהם. הגברים הוזכרו לעיתים רחוקות ובדרך אגב. באחת מעבודותיו המוקדמות עסק סונטג בהשפעת חרדתן של נשים הרות, הקשורה להימצאות בעליהן בשירות צבאי, על צאצאיהן (6). עבודה זו, אשר עקבה אחרי עוברים, ילדים ובוגרים, הראתה שחרדת האמהות גרמה להפרעה בהתנהגות העוברים. היא העלתה את ההשערה, שקיים קשר בין חרדת האם לבין הפרעות ההתנהגות שאותרו מאוחר יותר אצל הצאצאים בילדותם ובבגרותם.

בספר מ-2006, העוסק ב"ילד שטרם נולד" ובבעיותיו המאוחרות שנוצרו עוד ברחם אמו (7), מוזכר אחד מדיווחיו של סונטג על מצב צאצאיהן של נשים הרות, אשר הותקפו על ידי בעליהן ונאלצו להסתתר הרחק מהם. בדיווחו מסר סונטג שבתקופת הסטרס של האמהות, נצפתה אצל עובריהן פעילות מוגברת בולטת. ביילודים לא נמצאו פגמים אורגניים מולדים, אך כן נמצא שהם נטו להיות עצבניים והיפראקטיביים ושסבלו מבעיות תזונה ומיציאות צואה תכופות. גורמי סטרס טרום לידתיים מן הסוג המוזכר הובנו על ידי סונטג כמנבאים הפרעות התנהגות אצל הילדים והפרעות אישיות בגילאים מאוחרים יותר. לשם שינוי, ניסה מחקר שבוצע ב-1978 בפינלנד להתחקות אחר חשיבותם החיובית של האבות (8). במחקר זה השוו החוקרים בין קבוצה של 167 ילדים שאביהם נפטר במשך ההיריון, לקבוצה של 168 ילדים שאביהם נפטר בשנת חייהם הראשונה. רוב האבות נפטרו בעת פלישת הצבא הרוסי לפינלנד במלחמת העולם השנייה. המעקב אחר הצאצאים ארך 35 שנה. התוצאות הצביעו על מידה רבה יותר של נזק נפשי לטווח ארוך אצל הילדים שהתייתמו מאביהם במהלך היריון אימם, לעומת הילדים שאיבדו את אביהם במשך השנה שלאחר לידתם. ממצא זה הצביע גם הפעם על חשיבות מצבן הנפשי של הנשים ההרות עבור בריאות צאצאיהן. בנוסף לכך, היסב המחקר את תשומת הלב לחשיבות האבות לבריאותן הנפשית של נשותיהם ההרות; במעקב לטווח ארוך אחר הפרעות נפשיות שהתפתחו אצל הצאצאים, מצאו החוקרים מפינלנד, שמבין ההפרעות שאותרו, בלטה הסכיזופרניה במיוחד. נתון זה עשוי לתרום להשערת האטיולוגיה הנוירו התפתחותית של סכיזופרניה, אשר התחילה להתגבש בשנות השבעים של המאה שעברה.

בחומרים שהובאו לעיל, צוינו מספר הפרעות נפשיות העלולות להיווצר בעקבות סטרס טרום לידתי: עצבנות, היפראקטיביות, בעיות תזונה ויציאות צואה תכופות אצל תינוקות, הפרעות התנהגות של ילדים והפרעות אישיות (בגיל המבוגר), חרדה וסכיזופרניה. לאלה יש להוסיף גם שבעת – פוביה, שהוזכרה אף היא כאחת ההפרעות העלולה להתפתח כתוצאה מסטרס תוך רחמי. רשימה זו תגיע לשיאה בתקופתנו, כאשר הפרעות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון תכללנה בה (9).

בשנת 1986 הקדיש רוג'ר מוס  ,Roger Moss, פסיכיאטר וחוקר אנגלי השייך ל"איגוד התיאולוגיה הקלינית" "Clinical Theology Association" –, מאמר (10) לפרנק לייק, שהוזכר בתחילת הכתבה. מסקנותיו כללו, בין השאר, את הדברים הבאים: "הפרצפציות הנטבעות בעובר יתמידו בחייו הבוגרים. נכון לסכם שהתיאוריה (לגבי חיי העובר והשלכותיהם המאוחרות) מספקת בסיס יציב לגישות החדשות לגבי האטיולוגיה, הטיפול והמניעה של פסיכוזות פונקציונאליות*(1), נוירוזות**(2), הפרעות פסיכוסומאטיות והפרעות אישיות, וזה מצדיק מחקרים נוספים".

ב-1971 נוסדה בווינה ה"חברה הבין-לאומית לפסיכולוגיה ולרפואה הטרום לידתית והסב-לידתית" - "International Society of Prenatal and Perinatal Psychology and Medicine", המוכרת גם בשם ISPPPM. כעבור עשר שנים, נוסד בארצות הברית ה"איגוד לפסיכולוגיה ולבריאות הסב לידתיות והטרום לידתיות" - "Association for Prenatal and Perinatal Psychology and Health", המוכר גם בשם APPPAH.  

פרק קצר על תכנות המוח  

המושג "Fetal Programming" או "ProgrammingPrenatal" ראשיתו בשנות השמונים של המאה שעברה. "Brain Programming" מהווה חלק ממנו. משמעותם של מושגים אלה היא שאירועים סביבתיים בעלי אופי שלילי,  המשפיעים על הרגש בדרך זו או אחרת, ואשר מתרחשים במהלך ההיריון, עלולים לשבש את הסדר התקין של התפתחות העובר, ובכך לגרום לשינוים בלתי רצויים בו. מדובר בארגון מחדש – reset של אפיונים פיזיולוגיים חשובים במערכות התאים, הרקמות והאיברים. שינויים אלו עלולים לבוא לידי ביטוי כבר בלידה, אך גם מאוחר יותר - בילדות, בנעורים ובגיל המבוגר; הם אף עלולים לעבור מדור לדור בהליך המוכר כ-Transgenerational Transmission.

"תכנות המוח" – "Brain Programming" כקונספט מתייחס להפרעות שונות, לרבות הפרעות נפשיות התלויות בתפקוד המוח. מקור הפרעות אלה הוא בתהליכים מטבוליים ופיסיולוגיים בהם "משתמש" העובר כתגובה או על מנת להסתגל לגורמים בלתי רצויים הפוקדים אותו במהלך התפתחותו. להלן שלבי התפתחות העובר:

- הכול או לא כלום - עד 18 יום מאז ההפריה. שלב בו הסבירות להפלה הנה גבוהה מאוד, אם נגרם נזק לעובר.
- אמבריוגנזה- עד השבוע ה-12-13 של ההיריון. שלב בו נוצרים האיברים, והתקופה הרגישה ביותר מבחינת הנזק שעלול להיגרם לעובר כתוצאה מאירועים סביבתיים.
- השלב מסוף השבוע ה-12-13 ועד הלידה - במהלכו גדלים ומבשילים האיברים והמערכות שנוצרו. המוח אשרמתחיל להתפתח בשבוע 5-6, עלול להיפגע לאורך כל השלבים שלאחר מכן. לצד סיבות ויראליות וסיבות זיהומיות אחרות, נחשב הסטרס התוך רחמי לאחד הגורמים החשובים בתכנות המוח. גורמי סטרס שהשפעתם על בריאות האם והעובר נבדקה לאורך השנים הם: אירועי חיים בעלי אופי אישי או כללי כמו אסונות שונים, רעב ממושך, חרדות הקשורות להיריון עצמו וללידה – טוקופוביה, נוירוטיסיזם, סגנונות אישיותיים של התמודדות, מצוקות יומיומיות, תפקוד לחוץ או עומס בחיי האימהות ההרות וכו'. השפעת הסטרס על העובר באה לידי ביטוי, ראשית כל, בשיבוש הנוצר בחיבור בין השליה לעובר. חיבור זה משמש בתנאים רגילים כמקור להספקת חמצן, מזון, ויטמינים, ברזל וכל יתר החומרים הנחוצים להתפתחותו הבריאה של העובר. פעילותו של הציר Hypothalamus - Pituitary - Adrenal - HPA המתעצמת במצבי סטרס, גורמת לעליה בתוצרו הסופי, הקורטיזול, העלול להגיע לרמה "רעילה". מהלך זה מפעיל מערכים מטבוליים, הורמונאליים, דלקתיים וחיסוניים, המשפיעים במידה רדיקלית על התפתחות המוח. דוגמה צנועהלהשפעת הסטרס על אירועים המתרחשים במוח העובר ולמעורבותם בסיכון להתפתחות הפרעות נפשיות, ניתן למצוא במאמרם של שלושה חוקרים (המתמחים ברפואת נשים, פדיאטריה, ופסיכיאטריה), מאוניברסיטת קליפורניה שבאירווין (11). הם מצאו, שרמה גבוהה של קורטיזול אצל נשים הרות, מלווה בעלייה בנפח השקד הימני של מוח העוברים ממין נקבה (אך לא ממין זכר). כמו כן, הם מצאו שרמה גבוהה של קורטיזול אצל נשים הרות, תלווה באחוזים גבוהים של בעיות אפקטיביות אצל צאצאיהן. הגורם המתווך בין הקורטיזול הגבוה של האמהות לבין הנטייה להפרעות אפקטיביות אצל צאצאיהן, חלקית לפחות, הוא השקד, הידוע בנטייתו "להתנפח" בתנאיי סטרס. בהזדמנות זו אזכיר, שאחד ממאפייניו העיקריים של השקד הוא מעורבותו הישירה בתהליכי הויסות הרגשי, ושגירויו החשמלי של השקד הימני מוכר כאחראי על רגשות שליליים, בעיקר של פחד ועצב.

להלן כמה מן ההפרעות הנפשיות שהוזכרו בספרות כנובעות משינוים בלתי רצויים בתכנות המוח: הפרעות מן הספקטרום האוטיסטי, מחלה על שם רט, חרדות, AD(H)D, הפרעות אפקטיביות, ליקויי למידה, הפרעת התנהגות אצל ילדים - Conduct Disorder, הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, הפרעות אישיות אחרות של המבוגרים וסכיזופרניה. אפיוני מגדר וטמפרמנט מוזכרים אף הם כעלולים לנבוע משינוים בלתי רצויים בתכנות המוח.

בתקופתנו אנו

כיום ידוע שמאפייניו של כל יצור חי, הנם שילוב בין מורשתו הגנטית לבין השפעות הסביבה והאירועים שעברו עליו במהלך התפתחותו - החל מהיותו עובר, דרך ילדותו ועד לבגרותו. פירושו של דבר הוא, שאורח חייו יכול לשנות את ביטוי הגנים שלו, לטוב או לרע. המוח, כמו יתר איברי העובר, מהווה מצע לשינויים, ואלו יתנו את אותותיהם מאוחר יותר בבריאותו, ברמת משכלו, בהתנהגותו ובאופיו של האדם.

הבנת תסמונת הסטרס הטרום לידתי -  Prenatal Stress Syndrome PNSS התפתחה בתהליך הדרגתי. זהו תהליך שהחל בזמנים בהם האמצעים שעמדו לרשות החוקרים, היו דלים יחסית. בשנים האחרונות, קיימים אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, אשר מאיצים את התהליך ומסוגלים להעמיק בו. בדומה להתפתחות העובר, לתהליך זה אופי של continuum, המקשה במידת מה על הגדרת גבולותיה של "תקופתנו אנו". פרק זה יעסוק בתקופה שלאחר שנת 2000, חתך שנעשה באופן שרירותי.

אחת השאלות שנחקרה בשנים אלה היא האם שלבי ההיריון השונים נבדלים זה מזה מבחינת פגיעות העובר ומבחינת הסיכון להתפתחות הפרעות נפשיות לטווח רחוק? המחקרים בהם נמצא שלשלב היריון זה או אחר חשיבות גבוהה יותר מבחינה זו, שכיחים יותר (11, 12, 13, 14). לרוב מחשיבים את השליש הראשון, תקופה בה נוצרים איברי העובר (אמבריוגנזה), לתקופה הרגישה ביותר של ההיריון. בהיותם "בעלי אמצעים" מפותחים יותר מבעבר, מצליחים החוקרים כיום לאתר את אזורי המוח שנוטים להיפגע עקב סטרס תוך רחמי. במחקר על בעלי חיים שנארך ב-2005 במחלקה לרוקחות של האוניברסיטה העברית "הדסה" – ירושלים,  נמצא שסטרס שהופעל על חולדות הרות, הביא להמלטת צאצאים עם פגיעה באזור הלשוני של המוח (15). מחקר מטעם אוניברסיטת רוקפלר Rokefeller בניו יורק, שפורסם באותה השנה, התעכב על שלושה אזורי מוח של העובר, הנפגעים בעת סטרס תוך רחמי: היפוקמפוס, שקד וקליפה קדם-מצחית (16). הפגיעה בהם, שנוצרת בהשפעת הורמוני הסטרס (קורטיזול ואחרים), "מזמינה" הפרעות אפקטיביות. בהפרעה דיכאונית ממושכת, נאמר באותו מאמר, ההיפוקמפוס והקליפה הקדם-מצחית מתנוונים. מובן מאליו ששינויים אלו יגרמו לירידה בזיכרון, הן מצד ההיפוקמפוס והן מצד הקליפה הקדם-מצחית, הידועים שניהם כבעלי תפקיד בתחום זה. בנוסף לכך, הקליפה הקדם-מצחית ידועה כבעלת יכולת "אקזקוטיבית". היא מפקחת על התחומים הבאים: קבלת החלטות לזמן קצר ולזמן ארוך, התמקדות מחשבתית, התמקדות במטרות, תשומת לב, למידה, גמישות מחשבתית הכוללת חשיבה יצירתית וחשיבה מסדר גבוה. מלבד ירידה בזיכרון, יגרום ניוון הקליפה הקדם-מצחית לפגיעה בתחומים אלה. ביטוי לכך עלול להופיע כחלק מהפרעה נפשית אצל אלו שבהיותם עוברים, סבלה אמם מסטרס. במחקרים שהתפרסמו לאחרונה (17,11) צוינה גם סכיזופרניה כאחת ההפרעות שעלולה להתפתח כתוצאה מנזקים מוחיים אצל העובר.

מפאת אורכה של הכתבה, אזכיר אך לא ארחיב, שזוגיות טובה של ההורים נחשבת כמגנה על בריאות העובר; כך אנו למדים, למשל, ממאמר העוסק בנושא זה בהקשר לפרעות קשב וריכוז, חרדה וקשיי שפה, העלולים להתפתח אצל צאצאים שזוגיות הוריהם פגומה (18).

באחת האגדות מן התלמוד הבבלי***(3), מתוארת דמותו של מלאך בשם לילה, הממונה על היווצרות ההיריון, על התפתחות העובר ועל הלידה. מסופר בה שהוא מלווה את העובר ומלמד אותו הכול אודות השמיים. זמן קצר לפני הלידה, הוא נוגע בעדינות בשפתו העליונה של הילד, מעשה הגורם לו לשכוח את אשר עבר עליו לפני צאתו לעולם. השכחה תעזור לו להסתגל לעולם בו נולד, שהנו בעייתי יותר מעולם השמיים. באחת הגרסאות נאמר, שנגיעת המלאך לילה תקבע באם הילד יהיה גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, רשע או צדיק.  אחד הטקסטים המתארים את המלאך לילה ואת פועלו, מסכם: לילה הוא המלאך דרכו נקבע גורלו ומזלו של האדם.

כתבה וערכה: ד"ר הלן שיינפלד

--------------------------

* (1) פסיכוזה פוננקציונאלית - ההפרדה בין פסיכוזה אורגנית לפסיכוזה פונקציונאלית בוטלה ב-2000, עם צאתה לאור של המהדורה הרביעית המתוקנת של ה -  DSM – DSM 4 – TR.

** (2) נוירוזה - מושג שהיה בשימוש נרחב במשך למעלה ממאתיים שנה, הוצא מהשפה הפסיכיאטרית ב-1980 עם צאתה לאור של המהדורה השלישית של DSM – 3 .DSM

*** (3) התלמוד הבבלי נכתב על ידי האמוראים, חכמי תלמוד מהתקופה שבין המאה השלישית ועד למאה החמישית לספירה.

References

1. Donald Winnicott. The Theory of the Parent-Child Relationship. International Journal of Psychoanalysis. 1960; 41, 585-595.
2. Catherine Monk. Stress and Mood Disorders During Pregnancy: Implications for Child Development Psychiatric Quarterly. 2001; 72, 4, 347-40.
3. Louis Cooper. The History and Medical Consequences of Rubella. Clinical Infections Diseases. 1985; 7, (Supplement 1): S2-S10.
4. Simon H House. Primal Integration Therapy School of Lake; The International Therapy School of Lake. The international Journal of Prenatal and Perinatal psychology and Medicine. 1999; 1(4), 437-457.
5. Arthur Janov. The Anatomy of Mental Illness. London. Sphere Books. 1978; p. 165.
6. Lester Sontag. War and the Fetal Maternal Relationship. Marriage and Family Living. 1944; 6 (1) 3-4.
7. Roy Ridgway, Simon H House. The Unborn Child: Beginning a Whole Life and Overcoming Problems of Early Origin. London: Karnak Books Ltd House. 2006.
8. Matti Huttunen, Pekka Niskanen. Prenatal Loss of Father and Psychiatric Disorders. JAMA Psychiatry. 1978; 35(4), 429-431.
9. G. Faa, M.A. Marcialis, A. Ravarino, M. Piras, M.C. Pintus, V. Fanus. Fetal Programming of the Human Brain: Is there a Link with Insurgence of Neurodegenerative Disorders in Adulthood? Curr Med Chem, Bentham Science Publishers. 2014.
10. Roger Moss. Frank Lake's Maternal – Fetal Distress Syndrome and Primal Integration Workships. Pre - and Peri – Natal Psychology Journal. 1986; 1(1), 52-.
11. C. Buss, S. Entringer, P. Wadhwa, Fetal Programming Development: Intrauterine Stress and Susceptibility to Psychopathology. Sci Signal. 2013; 5 (245): 10.
12. Bea Van den Bergh, Alfons Marcoen. High Antenatal Maternal Anxiety is Related to ADHD Symptoms, Externalizing Problems, and Anxiety in 8 – and 9 – year – Olds. Child Development.  2004; 75(4), 1085 – 1097.
13. Laura Schultz. The Dutch Hunger Winter and the Developmental Origins of Health and Disease: Proc Nati Acad Sci USA. 2010; 107(39), 16757 – 16758.
14. Christine Zeindler. Prenatal Maternal Stress: What is Prenatal Maternal Stress; What is Prenatal Maternal Stress (PNMS)? Douglas Mental Health University Institute. 2014.
15. Martha Weinstock. The Potential Influence of Maternal Stress Hormones on Development and Mental Health of the Offspring. Brain, Behavior and Immunity. 2005; 19 (4), 296-308.
16. Bruce McEwen. Glucocorticoids, Depression and Morbid Disorders: Structural Remodeling in the Brain. Metabolism – Clinical and Temperamental. 2005; 54(5), Supplement, 20-23.
17. Terrell Holloway et al. Prenatal Stress Induced Schizophrenia – Like Alterations of Serotonin 2 A and Metabotrophic Glutamate 2 Receptors in the Adult Offspring: Role of Maternal Immune System. The journal of Neuroscience. 2013; 33(3), 1088-1098.
18. Nicole Talge, Charles Neal, Vivette Glover. Antenatal maternal Stress and Long-term Effects    on Child Neurodevelopment. Journal of Child Psychology and Psychiatry. 2007; 48(3-4),   245-261.