תסמונת הצביטה בכתף היא הפתולוגיה השכיחה ביותר המאובחנת בכתף. 41% ממקרי הכאבים בכתף שמובילים מטופלים לבקר אצל רופא נגרמים בשל תסמונת הצביטה בכתף. על אף שכיחותה, ישנם ויכוחים באשר להגדרות המדויקות, הקלסיפיקציה והאבחון.
עוד בעניין דומה
הגישות הלא ניתוחיות המקובלות כיום לטיפול בתסמונת הצביטה כוללות הזרקה של קורטיקוסטרואידים, פיזיותרפיה ופעילות גופנית. מטרת המחקר הייתה להשוות בין פיזיותרפיה להזרקה של סטרואידים.
104 משתתפים ממרכז רפואי צבאי אחד, שסבלו מתסמונת צביטה בצד אחד, הוכללו במחקר. המשתתפים הוקצו לקבלת זריקה של טריאמצינולון אצטוניד (40 מ"ג; עד 3 הזרקות במהלך שנה אחת) או טיפול פיזיותרפי (6 טיפולים במשך 3 שבועות) בנוסף לתרגילי בית.
לאחר שנה, בשתי הקבוצות היה שיפור של 50% בכאב הממוצע ובמדדי הנכות, ללא הבדלים משמעותיים בין הקבוצות במשך כל תקופת המחקר. אולם, מטופלים בקבוצת ההזרקה השתמשו יותר במשאבי בריאות: הם ביקרו יותר אצל הרופא המטפל (60% לעומת 37%) ונזקקו להזרקות נוספות של סטרואידים (38% לעומת 20%). 19% מהמשתתפים בקבוצת ההזרקה נזקקו לטיפול פזיותרפי.
החוקרים מסכמים, שבשתי קבוצות הטיפול ניכר שיפור משמעותי, אולם השימוש במשאבי בריאות היה רב יותר בקבוצת המטופלים שטופלה בהזרקת סטרואידים.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט