דעות

שיטת העבודה הקלוקלת של כתב העת "לנסט"

ללא בקרת עמיתים, ללא בחינה חסרת פניות, מאמרים מתפרסמים ב"לנסט" רק על פי שיקול העורך; המנגנון שנחשף אמור לצלצל בפעמוני אזעקה לקהילה המדעית

המלחמה בעזה מלווה, באופן טבעי, בתגובות רגשיות שונות. אמצעי התקשורת משתדלים – איש לפי דרכו ותפיסת עולמו – "לעשות סדר" ולהביא לקוראים, לצופים ולמאזינים מידע שעבר סינון מסוים. לעתים מדובר בסינון עיתונאי. לעתים בסינון שמונע מהשקפת עולם או אידיאולוגיה. זו דרכם של אמצעי התקשורת בכל דבר ועניין.

"גלי ההדף הרגשיים של המלחמה בעזה חשפו את העובדה שבכתב-העת המדעי-רפואי "לנסט" קיימות העדפות פוליטיות וגזענות המאיימות לכופף את השיטה המדעית"

אבל בפינה אחת של הקשת התקשורתית, הפינה של כתבי-העת המדעיים המבוקרים במה שמכונה "בקרת עמיתים", אנו רגילים לבחינה חסרת פניות של מאמרים, דו"חות מחקר ואפילו מכתבים. הבחינה חסרת הפניות הזאת היא מאושיות המחקר המדעי העולמי. בלעדיה, קשה לתאר את התקדמות המדע כמפעל עולמי, גלובלי.

גלי ההדף הרגשיים של המלחמה בעזה חשפו את העובדה שבכתב-העת המדעי-רפואי "לנסט" קיימות העדפות פוליטיות וגזענות המאיימות לכופף את השיטה המדעית. התנהגות זו אמורה לצלצל בפעמוני אזעקה ולהזהיר את הקהילה המדעית-רפואית העולמית מפני נזקים בלתי הפיכים, ומפני הבאות.

ב-22 ביולי 2014 פורסם בכתב העת טקסט מאת פאולה מנדוקה ואחרים, שכותרתו "מכתב פתוח לתושבי עזה". הכותבת, רופאה שהיא גם אקטיביסטית פוליטית, תוקפת במכתבה את ישראל בסגנון משולח רסן, כשהיא משלבת גידופים ומצטטת "נתונים" שמקורם בארגון שרבות ממדינות המערב מגדירות כארגון טרור. הכותבת לא מתייחסת כלל להצהרות הגלויות של חמאס בדבר כוונותיו להשמיד את ישראל, וגם לא לעובדה שמזה 14 שנים, הארגון הזה משגר טילים ורקטות ליישובים אזרחיים ישראליים במטרה ברורה, להרוג כמה שיותר ישראלים.

הסגנון המשתלח, החד-צדדי, אשר אינו נתמך בעובדות אולי לא היה מטריד כל-כך אילו התפרסם בביטאון פוליטי כלשהו. אבל לראות טקסט כזה מעל דפיו של כתב-עת מדעי הנחשב מכובד היתה חוויה מפתיעה ומאכזבת, אם לנקוט בלשון המעטה. למעשה, הפרסום הזה העלה מהאוב את אחד מהזכרונות האפלים ביותר בדברי-ימי הפרסומים המדעיים. מדובר במאמר "רוח פרגמטית ודוגמטית בפיסיקה" מאת פרופ' יוהאנס שטרק, חתן פרס נובל בפיסיקה ונשיא המכון הגרמני הלאומי לפיסיקה, בברלין, שפורסם בשנת 1937 בכתב-העת המדעי הבריטי היוקרתי "נייצ'ר". במאמר,קובע שטרק, שהיה פעיל נאצי מוצהר, שמדענים יהודיים – ובהם אלברט איינשטיין - מחבלים במתכוון בהתקדמות המדע ושהם מהווים סוג של "מחלה".

"קאנטה אחמד התעוררה בוקר אחד ומצאה בתיבת הדואר האלקטרוני שלה מסר מעורך לנסט, שבו הוא "שמח להודיע לה" שהמאמר שכתבנו התקבל לפרסום"

פרסום המאמר של מנדוקה ב"לנסט" הוביל שלושה חתני פרס נובל (דן שכטמן, אהרון צ'חנובר ואברהם הרשקו), מדענית מוסלמית העובדת באנגליה ובארה"ב (קאנטה אחמד), מדען ישראלי העובד באוניברסיטת UCLA (אלון אבידן), ושלושה נשיאי מוסדות אקדמיים (פרץ לביא נשיא הטכניון, אוריאל רייכמן נשיא הבין-תחומי, ואנוכי, נשיא מכון ויצמן למדע), להחלטה לכתוב מאמר תגובה בסטנדרטים מדעיים ראויים. אם כתב העת חפץ בדיון הזה מעל דפיו, היה עליו לפרסם לפחות שני מאמרים, אחד מכל כיוון.

אלא שלהפתעתנו ולאכזבתנו, המאמר שלנו נדחה. לא נמצא ראוי לפרסום. אי-אפשר היה שלא להבחין בעובדה של"לנסט" נדרשו 3-4 ימי עבודה כדי להחליט לקבל ולפרסם את המאמר של פאולה מנדוקה, ואילו לדחיית המאמר של שלושה חתני פרס נובל, שלושה נשיאים ושני מדענים ידועי שם, נדרשו לו לא פחות מ-12 ימים.

"פריצת מחסומי העריכה של כתבי-העת המדעיים, שאמורים להוות אי של רציונליות וענייניות, עלולה לבשר אסונות שסופם מי ישורנו"

כבר בשלב הזה אפשר היה להבחין בסכנה גדולה הנשקפת לאמינות ולאובייקטיביות של כתב העת, אבל ההמשך מדאיג עוד יותר. אחדים מאיתנו הביעו את דעתם על שתי ההחלטות שקיבל עורך כתב העת "לנסט", שהוא בעל דעות פוליטיות אנטי-ישראליות מובהקות (לפרסם את המאמר של מנדוקה, ולפסול את המאמר שלנו), במכתבים שנשלחו לבכירי עולם הפרסומים המדעיים. איש מאיתנו לא צפה את התוצאה: קאנטה אחמד התעוררה בוקר אחד ומצאה בתיבת הדואר האלקטרוני שלה מסר מעורך כתב העת, שבו הוא "שמח להודיע לה" שהמאמר שכתבנו התקבל לפרסום. ב-15 באוגוסט המאמר אכן פורסם ב"לנסט". בלי שום בקרת עמיתים. רק על-פי החלטת העורך, שהתקבלה, בפשטות, כתוצאה מהפעלת לחץ.

אפשר אולי להיות מרוצים: המטרה הושגה, המאמר פורסם. אבל האמת היא שנחשפנו כאן – בהפתעה גמורה - למנהרת תקיפה של אקטיביסטים פוליטיים, נגד עולם המדע והשיטה המדעית. פתאום התברר שמאמרים מתפרסמים ב"לנסט" רק על-פי העדפותיו הפוליטיות (או האישיות, או הכלכליות) של העורך. כתב-העת הזה, שרבים מאיתנו ייחסו לו חשיבות, ואפילו יוקרה, לא באמת מפעיל בקרת עמיתים, ולמעשה, אין כל משמעות וכל ערך מדעי לפרסום בו. ואם זה המצב ב"לנסט", מי מבטיח לנו שבכתבי-עת אחרים המצב טוב יותר?

זה אולי המקום לחזור ולהיזכר ביוהאנס שטרק שכינה את איינשטיין – במאמר שעבר את מחסומי העריכה ב"נייצ'ר", בכינוי "יהודי דוגמטי". פריצת מחסומי העריכה של כתבי-העת המדעיים, שאמורים להוות אי של רציונליות וענייניות, עלולה לבשר אסונות שסופם מי ישורנו. בפעם הקודמת זה סימן את תחילת ההרס של יבשת שלמה ואת מותם של מיליונים רבים במלחמת העולם השנייה. אז זה נגמר - אחרי כמה שנים - בניצחון הכוחות השפויים וההגונים. כדאי לזכור שאין לנו שום ביטחון שכך זה ייגמר אם נגלוש למחוזות האסון האלה פעם נוספת.

* המאמר פורסם לראשונה בעיתון "גלובס"

נושאים קשורים:  דעות,  קאנטה אחמד,  בקרת עמיתים,  The Lancet,  מבצע "צוק איתן",  פרס נובל,  לנסט,  ריצ'רד הורטון
תגובות
 
דר. אמי שופמן
24.08.2014, 20:21

כל הכבוד לאקטיביזם של פרו. זייפמן וחב.

הדעת נותנת שאחרי פרסום דברי הנאצה נגד ישראל בלנצט שהמדענים היהודיים ברחבי העולם כולל חתני פרס נובל יכריזו בריש גלי על החרמתו. נראה שאנשים המתימרים להיות מדענים כמו העורך של לנצט נגועים באנטישמיות מסוג הוריאנט של ה60 שנה האחרונות שמתבטא בשנאת ישראל למרות שהיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון והאי הבלעדי של מוסר באזור זה

Adi Biron
03.09.2014, 19:08

יישר כח!!!