חדשות

ראיון עם פרופ' בנימין לרר, זוכה פרס בינ"ל ברפואה מותאמת אישית ופרמקוגנטיקה

ראיון עם פרופ' בנימין לרר, מנהל היחידה לפסיכיאטריה ביולוגית ב"הדסה" ומנהל מרכז הידע הלאומי לחקר מחלות מוח

לפני שנתחיל, ספר בבקשה מעט על עצמך ועל הרקע האישי והמקצועי שלך
"נולדתי בדרום אפריקה ושם התחנכתי כולל בי"ס לרפואה. אחרי שעליתי ארצה עשיתי סטאז' בתל השומר ובהמשך התמחות בפנימית ובפסיכיאטריה בהדסה. שירתתי בחיל הרפואה והשתחררתי בדרגת רב סרן. את המיומנות שלי במחקר רכשתי בארץ במעבדתו של פרופ' חיים בלמייקר ובארה"ב אצל פרופ' סמואל גרשון. אני נשוי לציונה, אב ל- 3 וסב ל- 5. פעילויות הפנאי האהובות עלי הן ריצה למרחקים ארוכים ורכיבת שטח על אופניים".

פרופ' בנימין לרר (צילום: פרטי)

פרופ' בנימין לרר (צילום: פרטי)

היכן אתה עובד היום ועל איזה פרויקטים?
"אני פרופסור לפסיכיאטריה בהדסה עין כרם מזה שנים רבות ומנהל היחידה לפסיכיאטריה ביולוגית אשר כוללת מעבדה מפותחת אותה הקמתי ב-1990. לפני חצי שנה מוניתי לתפקיד מנהל מרכז הידע הלאומי לחקר מחלות מוח. המרכז הוקם בהדסה בתמיכת משרד המדע בשיתוף עם ד"ר חנה רוזנמן ופרופ' תמיר בן חור מהמחלקה לנוירולוגיה.

"אחד הפרויקטים העיקריים שלי היום עוסק בגן הקשור לסכיזופרניה הנקרא AHI1 ואשר באופן פרדוקסלי מקנה עמידות למצבים מעוררי חרדה. בנוסף, אני ממשיך לחקור את הפרמקוגנטיקה של תרופות אנטי פסיכוטיות. לאחרונה השקנו פרויקט חדש ונרחב אשר עוסק בביולוגיה של דיכאון בגיל הזקנה. פרויקט זה הינו בשיתוף עם קבוצת חוקרים מיפן. וכמובן אני ממשיך להתעניין בגירוי מוחי בכלל וב-ECT בפרט. תחום קצת שונה שמעניין אותי לאחרונה הוא השימוש באינטרנט לאבחון ממוחשב ולרפואה מותאמת אישית".

ברכות על הפרס הבינלאומי בו זכית לאחרונה, אנא ספר לנו עליו ועל הסיבות שהפרס הוענק דווקא לך
"הפרס הינו על שמו של פרופ' ורנר קלוא, אחד ממייסדי תחום הפרמקוגנטיקה. הפרס ניתן כהכרה לתרומה ראשונית וחלוצית בפיתוח הפרמקוגנטיקה. הפרס הוענק לי על סמך מחקרי בתחום הפרמקוגנטיקה של תרופות אנטי-פסיכוטיות והתמכרות לניקוטין והתרומה הייחודית של מחקרים אלו. היינו בהחלט חלוצים בפרמקוגנטיקה ורפואה מותאמת אישית בתחום הפסיכיאטריה".

"המחקר האחרון שלנו פורסם ב-Molecular Psychiatry השנה ועסק בגן AHI1 ובתפקידו כמשרה עמידות למצבים מעוררי חרדה בעכברים טרנסגניים"

מה הממצאים העיקריים של הקבוצה שלך בנושא הגנטיקה של הפרעות נפשיות? מי חברי הקבוצה שלך?

"מלבד ההיבטים הפרמקוגנטיים של תרופות אנטי פסיכוטיות, הממצאים הגנטיים העיקריים הם בתחום הסכיזופרניה. פרסמנו מספר עבודות בהן דיווחנו על סריקות גנומיות נרחבות שנעשו במשפחות ערביות ויהודיות ומספר גנים ייחודיים שנתגלו, כולל AHI1 שהזכרתי קודם. עוד סדרה של מחקרים חשובים עוסקת בהיבטים הגנטיים של התמכרות לניקוטין אצל נשים צעירות.

"שותפיי העיקריים למחקרים הגנטיים הם: ד"ר ליאור גרינבאום, ד"ר אנה אלקלעי, ד"ר קאירה סרנר (כולם היו דוקטורנטים שלי) וד"ר יואב כהן. שותפיי העיקריים במעבדה הם: ד"ר צורי ליפשיץ וד"ר עמית לוטן".

איזה שינויים גדולים חלו בקריירה שלך לאורך השנים ומדוע?
"עברתי לפסיכיאטריה מפנימית כי התעניינתי בהיבטים הדינמיים. למדתי בקורס לפסיכותרפיה של המכון הישראלי לפסיכואנליזה. קבלתי הסמכה ועשיתי לא מעט טיפולים. אולם, עם הזמן, נמשכתי יותר ויותר לכיוון הביולוגי. בתקופת ההתמחות שלי הגישה הפסיכואנליטית היתה הדומיננטית בארץ. מנהלי המחלקות ובתי החולים הפסיכיאטריים היו לרוב פסיכו-אנליטיקאים. רבים מהם היו מורי במכון ומאד נהניתי מהקשר איתם. בפניה שלי לכיוון הביולוגי היה בהחלט מרד. הסברתי את עמדתי לגבי הגישה הדינמית במאמר שהתפרסם בIsrael Journal of Psychiatry - כשהייתי עוד מתמחה. היום הדברים השתנו לחלוטין והגישה הביולוגית היא הזרם המרכזי. לפעמים חסרה החשיבה הדינמית".

איזה דמות מקצועית או אקדמית השפיעה עלייך רבות ועל בחירותייך המקצועיות?
"היו ארבעה שהשפיעו מאד. מי שעיצב אותי מבחינה קלינית היה המדריך הראשון שלי, ד"ר יעקב אבני ז"ל. מי שעשה לי היכרות עם התחום של פסיכיאטריה ביולוגית היה פרופ' הרמן ואן פראג, שהיה אז בשבתון בהדסה מהולנד. עשיתי את צעדי המחקר הראשונים שלי במעבדתו של פרופ' חיים בלמייקר וביססתי את עצמי כחוקר אצל פרופ' סמואל גרשון בארה"ב. עד היום כשאני זקוק לעצה או הכוונה מקצועית אני פונה לפרופ' גרשון שהוא היום מעל גיל 90".

איך חלוקת הזמן בין עיסוק קליני לעיסוק מחקרי אצלך? האם יש לך קליניקה פרטית? האם תוכל לספר על מטופלים מיוחדים?
"אני מקדיש חלק נכבד מהזמן שלי למחקר ומודה מאד שניתנה לי הזדמנות זו. יחד עם זה אני פוגש מטופלים במסגרת המחלקה והמרפאה בהדסה. כמו כן, אני עוסק בהוראה ותפקידי אדמיניסטרציה באוניברסיטה ובביה"ס לרפואה. אין לי קליניקה פרטית.

"עיקר הבעיה היא שהקלסיפיקציה שלנו אינה מבוססת על אתיולוגיה. עד שזה יקרה יהיו הרבה DSM והרבה ויכוחים. חשוב לזכור שאין צורך בועדות וקלסיפיקציות כדי לאבחן דלקת ריאות או אוטם בשריר הלב"

"המטופלים שגרמו לי במהלך חיי סיפוק רב הם אלה עם דיכאון עמיד אשר פנו אלי אחרי שנים רבות של מחלה. השמחה שחש המטפל כאשר אדם כזה יוצא לחיים חדשים היא עצומה והסיפוק המקצועי רב מאד. זכורה לי במיוחד מטופלת אשר אובחנה במשך שנים כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. היו לה אשפוזים וניסיונות אובדניים. אני חשבתי שמדובר בדיכאון עמיד וטיפלתי בה בהתאם לכך עם נרדיל. היא פיתחה מצב מאני סוער והבנתי שמדובר במחלה ביפולרית. אחרי טיפול בליתיום היא התאזנה ומאז היא במצב מצוין. הבנתי שלא מעט מטופלים אפקטיביים אינם זוכים לאבחון נכון וזה עזר לי במרוצת הזמן לטפל בהצלחה במטופלים נוספים".

מה התגלית/מחקר הכי חשובים שלך?
"לפי דעתי המחקר הקליני החשוב ביותר שלי פורסם בשנות ה-80 ובו הוכחתי יעילות שווה בין טגרטול וליתיום במאניה. זה היה המחקר המבוקר הראשון שעסק בטיפול במחלות אפקטיביות על ידי אנטי-קונבולסנטים לעומת ליתיום. לדעתי, הממצאים הגנטיים שלנו בתחום הסכיזופרניה עוד יתגלו כבעלי השפעה רבה. אזכיר גם את המחקר הפרמקוגנטי בקשר לתרופות אנטי-פסיכוטיות בגינו קיבלתי את הפרס ואשר נמצא עדיין בעיצומו. בנושא ה-ECT העבודות שלנו תרמו הן לטיפול הקליני והן להבנת מנגנון הפעולה".

תופתע לשמוע שציטוט משלך מופיע במילון ההיסטורי של הפסיכיאטריה מפרי עטו של אדווארד שורטר (הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2005) ובו אתה מצוטט שסיפרת לעיתונאי של עיתון הארץ כך: "האם שאלתם עצמכם כיצד טיפול עם סטיגמה נוראית שכזו, טיפול שהציבור פוחד ממנו ושנחשב כטיפול כביכול פרימיטיבי ולא יעיל, אבל למרות זאת, הוא שרד לתוך המאה העשרים ואחת, ובמרכזים הרפואיים הכי טובים בעולם? התשובה פשוטה. בגלל שהוא עובד!"
"יפה שמצאת את זה".

לפני מעל 30 שנה חקרת את תחום הזעת היתר על היבטיו הפסיכולוגיים. יצא לי לקרוא את מאמרייך בתחום זה בשנה האחרונה. האם עדיין אתה חוקר את התחום, מה הסיבה שאולי עברת לתחומים אחרים?
"המחקר בהזעת יתר היה המחקר הראשון שלי כמתמחה לפסיכיאטריה. טיפלתי בחולה עם תופעה זו וההיבט הפסיכו-סומטי עניין אותי מאוד. פרסמתי גם אודות טיפול פסיכותרפויטי של מטופלת עם תופעה זו. לא המשכתי כי עברתי לתחומים יותר ביולוגיים".

מה המחקר האחרון שעשית ומה תוצאותיו?
"המחקר האחרון שלנו פורסם בMolecular Psychiatry- השנה ועסק בגן AHI1 ובתפקידו כמשרה עמידות למצבים מעוררי חרדה בעכברים טרנסגניים. המחקר נעשה בשיתוף עם ד"ר עמית לוטן, ד"ר צורי ליפשיץ ופרופסור גדי גואלמן. לממצאים שלו יש חשיבות רבה כי הם מצביעים על כיוון חדש לחלוטין להבנת הפתוגנזה של חרדה ולפיתוח תכשירי טיפול חדשים".

כיצד הממסד הרפואי והפסיכיאטרי בארץ ובעולם קיבל את המחקרים שלך?
"לשמחתי הגישה למחקרים שלנו אוהדת ותומכת. זה מתבטא בקבלת העבודות שלנו לעיתונים מהשורה הראשונה, ציטוטים רבים ותמיכה מקרנות מחקר, בלעדיה אי אפשר להתקדם".

איך אתה רואה את העתיד של תחום הפסיכיאטריה האישית?
"הכול תלוי בממצאים המדעיים. אין פה עניין של פוליטיקה. כאשר יהיו ממצאים בעלי תוקף חזק ומהימנות גבוהה, הם יסחפו איתם את התחום".

מה דעתך על יחס הממסד והרפואה-פסיכיאטריה בארץ לרפואה אישית PERSONALIZED MEDICINE?
"הדבר החשוב ביותר זה לעודד את המחקר ולהקצות לכך משאבים כספיים".

מה דעתך על ה-DSM 5 איזה שיפורים הוא מציג עבורנו? ואיזה אכזבות?
"אני מכיר בחשיבות של קלסיפיקציה בלעדיה היה תוהו ובוהו בתחום. לא נכנסתי לעומק ההבדלים בין DSM-5 לקודמיו. עיקר הבעיה היא שהקלסיפיקציה שלנו אינה מבוססת על אתיולוגיה. עד שזה יקרה יהיו הרבה DSM והרבה ויכוחים. חשוב לזכור שאין צורך בועדות וקלסיפיקציות כדי לאבחן דלקת ריאות או אוטם בשריר הלב".

איך פסיכיאטר צעיר יכול לעסוק ולהצליח במחקר ביולוגי, ולאורך שנים?
"זהו נושא קרוב מאוד לליבי. במרוצת השנים הכשרתי פסיכיאטרים צעירים רבים בתחום המחקר וגם חוקרים בתחום הנוירו-ביולוגיה. אני ממשיך לעשות כן עד היום. זה גורם לי סיפוק עצום. לפני שנתיים קבלתי את פרס המנטור המצטיין של האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית. מאד התרגשתי".

פרופ בנימין לרר מקבל את פרס המנטור המצטיין בכינוס האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית ב-2012, לצד מודרכיו (צילום: פרטי)

פרופ בנימין לרר מקבל את פרס המנטור המצטיין בכינוס האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית ב-2012, לצד מודרכיו (צילום: פרטי)

"שלושה דברים נחוצים כדי שפסיכיאטר צעיר יתקדם בתחום המחקר הביולוגי: הראשון הוא "מנטור", מנחה אשר לא רק מדריך אותו אלא מסייע לו להתפתח ולחשוב. השני הוא זמן- מצרך שהממסד הרפואי חייב להעניק לצעירים אם הוא רוצה שהם יתקדמו כחוקרים. השלישי הוא כסף כי לעשות מחקר איננו דבר זול. בשלבים הראשונים האחריות להבאת הכסף היא של המנטור".

אנא שתף אותנו בתובנות שלך מהעולם המקצועי שלך ומהחיים בישראל ובעולם
"לפי דעתי ישראל מתברכת ברמה קלינית מאוד גבוהה בפסיכיאטריה הודות למאמצים של אנשים רבים שמשקיעים בכך זמן ומאמץ. יש פוטנציאל עצום בתחום המחקר, אבל זה לא יתפתח לבד. צריך להשקיע מאמץ ומשאבים ובעיקר לתת לחוקרים הצעירים את הזמן הנדרש".

האם תרצה לומר משהו לעמיתיך הפסיכיאטרים
"תודה על שיתוף הפעולה, בלעדיו, מחקרים רבים וחשובים לא היו מתבצעים. יש עדיין אתגרים גדולים. מחלות כמו הפרעת אישיות גבולית והפרעות אכילה הם אתגר עצום. למרות המאמצים אנחנו לא מבינים אותן ואין לנו טיפול יעיל. לצד פיתוח אמצעים תרופתיים צריך גם להבין טוב יותר את הקשר לחוויות חיים שמהוות טריגר להתפתחות הפרעות אלו. כמו כן, פיתוח תרופות פסיכיאטריות חדשות נמצא בקיפאון מדאיג בכל העולם. יש צורך דחוף למצוא כיוונים חדשים. בהרבה תחומים ברפואה המוח הישראלי תרם לפיתוח תרופות חדשות. הגיע הזמן לעשות כן גם בתחום הפסיכיאטריה".

ערך: ד"ר יוליאן יאנקו

נושאים קשורים:  חדשות,  טיפול,  פרופ' בנימין לרר,  רפואה מותאמת אישית,  תרופות אנטי-פסיכוטיות,  ליתיום,  סכיזופרניה,  פרמקוגנטיקה,  פיתוח תרופות,  דיכאון,  פסיכיאטריה,  הפרעה ביפולרית
תגובות
 
שגית
12.08.2014, 11:10

דברים מעניינים הוא אמר פה, בכלל כל הנשוא הזה של פרמקוגנטיקה מאד מדבר אלי... מעניין מה המחקר שלו יניב בנושא של הזעת יתר כי זאת בעיה נפוצה בקרב נשים בגילי... התחלתי לקחת לא מזמן תמצית עלי מרווה של סולגאר וזה עזר להפחתת גלי חום .. בכל אופן וכמו שהוא ציין גם אני מרגישה בעבודה במכון ויצמן את זה שישראל הבתרכה ברמה קלינית מאוד גבוהה.