חשיפת הקשר שבין LDL גבוה וכן HDL נמוך לבין סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולרית עודד את פיתוחן של תרופות שיפחיתו LDL ויעלו HDL. בנוסף, קיימים סטטינים המורידים ביעילות את רמת ה-LDL והוכחו במחקרים קליניים כמפחיתי תמותה קרדיאלית וכללית, במניעה ראשונית ושניונית. הם זמינים גנרית בעלות נמוכה.
עוד בעניין דומה
כיום ישנן תרופות משלוש קטגוריות המעלות רמת HDL: ניאצין, פיבראטים ומעכבי חלבון מעביר כולסטרילאסטר (CETP). מטרת מטה אנליזה זו, של מחקרים רנדומליים מבוקרים, היתה לבחון את תועלתן הקרדיווסקולרית והשפעתן על התמותה הכללית.
אותרו 39 מחקרים שכללו יחד מעל 117,000 מטופלים. בכל ההתערבויות נצפתה עלייה ב-HDL. לא נמצאה השפעה משמעותית על התמותה הכללית, התמותה הלבבית-קורונרית או על תוצאות שבץ מטיפול בכל שלוש הקטגוריות.
במטופלים שלא קיבלו סטטינים (לפני עידן הסטטינים) נמצא, שניאצין ופיבראטים הפחיתו את שיעור התקפי הלב הלא-פטאליים. הטרנד או ההשפעה התבטלה בחולים שנוטלים סטטינים.
מסקנת החוקרים היתה, כי תרופות משלוש קטגוריות - ניאצין, פיבראטים ומעכבי CETP - אשר מעלות ביעילות כולסטרול HDL אינן מפחיתות תמותה כללית, תמותה לבבית קורונרית, שיעור התקפי לב או שבץ בחולים שמטופלים בסטטינים. בעידן הסטטינים, קבעו, אין מקום לטיפול בתרופות אלו
ערכה: ד"ר שירי אלפרט