חולים עם מחלה וסקולרית ידועה נמצאים בסיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולריים על אף טיפול יעיל בסטטינים להורדת כולסטרול LDL. ניאצין (ניאספן; אבוט) מפחית LDL ומעלה HDL. במחקר משנת 2011 (AIM-HIGH), ניאצין שהוסף לטיפול בסטטינים לא שיפר את התוצאה בחולים עם מחלה קרדיווסקולרית.
עוד בעניין דומה
כעת במחקר שמומן בין היתר על ידי חברת התרופות "מרק", מוצגות תוצאות ממחקר רנדומלי אחר בנוגע לתוספת ניאצין לטיפול קיים בסטטינים.
המחקר כלל קרוב ל-26,000 מבוגרים עם מחלה וסקולרית ידועה, אשר ערכי הכולסטרול הממוצעים שלהם היו 64 מג'/דל' ו-44 מג'/דל' LDL ו-HDL, בהתאמה, והיו בטיפול בסטטינים (סימבסטטין 40 מ"ג ליום + אזטימיב [אזטרול; MSD ישראל]). המשתתפים חולקו רנדומלית לקבלת תוספת של 2 גר' ניאצין בשחרור מושהה או פלסבו. ניאצין ניתן בשילוב לרופיפרנט (טרדפטיב; מרק), אשר מפחיתה את ההסמקה שנגרמת כתוצאה מניאצין.
במשך מעקב ממוצע של 4 שנים, ניאצין הפחית את רמת ה-LDL ב-10 מג'/ דל' בממוצע והעלה רמת HDL ב-6 מג'/דל' בממוצע, בהשוואה לפלסבו. אולם שינויים אלו לא תורגמו לתועלת קרדיווסקולרית: לא היו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בהיארעות אירועים קרדיווסקולריים מאג'וריים (13.2% לעומת 13.7% לניאצין לעומת פלסבו בהתאמה; P=0.29). אפילו בחלוקה לתת קבוצות, בקבוצה שבה רמת ה-HDL היתה הנמוכה ביותר, ורמת הטריגליצרידים גבוהה ביותר בנקודת ההתחלה, לא היה יתרון לניאצין.
ניאצין היה קשור בעליה קלה בתמותה (6.2% לעומת 5.7%; P=0.08). למטופלים בניאצין היה סיכון מוגבר משמעותית לתופעות לוואי חמורות הקשורות בשימוש בתרופה; תופעות גסטרואינטסטינליות, שריריות-שלדיות, תופעות הקשורות בסוכרת, כמו גם עלייה בשיעור הזיהומים והדימומים.
במאמר תגובה למחקר, כותב ד"ר ברט, שאינו מבין מדוע ציפו מלכתחילה לתועלת מהתוספת הטיפולית, שכן החולים שנבחרו היו בעלי רמה נמוכה של LDL ורמה נמוכה אך לא נמוכה מידי של HDL. המחקר מעלה אפשרות שהפחתת LDL לרמה נמוכה מדי עשויה להזיק יותר מלהועיל. מגיב אחר כתב שאינו רואה כל אינדיקציה לשימוש בניאצין בעת הזו (לקריאה נוספת לחצו כאן)
ערכה: ד"ר שירי אלפרט