מדינת ישראל מאופיינת באי שוויון ניכר בהכנסות ובשיעור גבוה של ילדים מתחת לקו העוני, ואלו מגבירים את הסיכון לאורח חיים מזיק, להשמנה ולמחלות הכרוניות הנלוות אליה. כלומר, מדובר במעגל קסמים שמתחיל בפערים חברתיים ונגמר בפערים בריאותיים ומחליש עוד יותר את החלשים. לפי נתוני המועצה לשלום הילד, 33.7% מהילדים בישראל חיו בשנת 2012 מתחת לקו העוני. במקביל נמצא כי שיעור עודף משקל והשמנה גבוה יותר בצעירים ומבוגרים ממעמד חברתי כלכלי נמוך בהשוואה לכלל האוכלוסייה. השמנה היא בין התורמים להמצאות גבוהה פי 5.1 של סוכרת, ופי 2.9 של מחלות לב וכלי דם, בקרב בעלי השכלה של 0-8 שנות לימוד בהשוואה לבעלי 16 שנות לימוד ומעלה, בישראל.
עוד בעניין דומה
חוקרים מהרווארד פרסמו בדצמבר 2013 ב-British Medical Journal מטהאנליזה שסקרה 27 מחקרים מעשר מדינות מערביות ומצאה שתזונה בריאה, לדוגמא דיאטה ים תיכונית מסורתית, יקרה יותר בדולר וחצי לאדם ליום מאשר תזונה עשירה במזון מעובד, בשר ודגנים לא מלאים. המשמעות היא עלות שנתית עודפת של כ-500 דולר לאדם, נטל שעשוי להיות כבד למשפחות ממעמד סוציואקונומי נמוך.
העיסוק בקשר בין עוני לבריאות קיבל תאוצה ב-2008, עם פרסום דו"ח מטעם WHO שקבע כי "חלוקה לא שווה של כוח, הכנסה ושירותים גורמת לחוסר הוגנות בתנאים שבהם אנשים חיים. הנגישות לשירותי בריאות, לחינוך, תנאי עבודה ודיור - הם הרכיבים העיקריים שמשפיעים על אי שוויון בבריאות בין ובתוך מדינות".
Belinda Loring הציעה מודל שמסביר כיצד מעמד סוציואקונומי נמוך תורם להשמנה לאורך מעגל החיים. אמהות עניות מתחילות את ההריון במצב תזונתי פחות טוב ונוטות ללדת תינוקות במשקל לידה לא תקין. אמהות כאלו נוטות להניק פחות בשל העדר אוריינות בריאותית מספקת או צורך לחזור לעבודה מוקדם, וכך מעלות כבר בינקות את הסיכון של ילדיהן ללקות בהשמנה.
בתקופת הילדות, ילדים עניים נחשפים פחות למזון מגוון; נגישים פחות למזון בריא, כמו פירות, ירקות ודגנים מלאים. העדר נוכחות וסמכות הורית גורמים לכך שילדים אלו צופים יותר בטלוויזיה, מה שגורם להסחת דעת בעת האכילה ולחשיפה לפרסומות למזון ומשקאות עתירי קלוריות, שמעודדים אכילת מזון פחות בריא. לעתים ילדים אלו גם גרים בקרבת מרכזים שמוכרים אוכל זול, משמין ולא מזין ובסביבה ללא פארקים וגינות המאפשרים לשחק מחוץ לבית, ללכת ברגל או לרכוב על אופניים. הוריהם לעתים קרובות אינם מודל לחיקוי של אורח חיים בריא, כמו פעילות גופנית סדירה.
מעגל העוני וההשמנה עובד גם בכיוון ההפוך: לשמנים סיכוי נמוך יותר להיות חלק משוק העבודה. חלק מהאפליה הזאת נובע מחשש כי התפוקות של השמנים יהיו נמוכות יותר, בשל בעיות בריאות. כך נוצר מעגל הקסמים: השמנה משפיעה לרעה על תעסוקה והכנסה; ככל שאתה יורד נמוך יותר בסולם החברתי-כלכלי מבחינת תעסוקה והכנסה, אתה חשוף לסיכון גבוה יותר להשמנה.
כיום, ממשלות וארגונים בוחנים אמצעים מגוונים למניעת השמנה בכלל והשמנה באוכלוסיית הילדים בפרט, כגון הגבלת פרסומות למזון מזיק בשעות צפיית שיא של ילדים, מיסוי מזון עתיר שומן רווי או משקאות ממותקים, עידוד "תעבורה פעילה" הכוללת שבילי הליכה ורכיבה בטוחים לבית הספר והנגשת מתקני פעילות גופנית.
בעולם הבינו לאחרונה כי בעיית ההשמנה, בעיקר באוכלוסיות חלשות, היא פצצת זמן מתקתקת. מקובל להניח כי, חלון ההזדמנויות למניעה אפקטיבית של השמנה הולך ונסגר לקראת גיל 18 ולכן חשוב להקדים ולהתערב.
ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, טען לאחרונה במאמר מהניו יורק טיימס כי "אי שוויון הוא בחירה". בעולם הבינו כי, בעיית השמנת הצעירים - בעיקר באוכלוסיות חלשות – לא מאפשרת לנו לסובב את הראש לצד השני ולהתעלם. כדי לפתור אותה – ולראות תוצאות בטווח של מספר שנים בודדות – צריך לייצר שותפות של כל השחקנים האפשריים: המגזר הציבורי, ובראשו משרדי הממשלה הרלבנטיים (בריאות, חינוך, תרבות וספורט ואחרים); המגזר הפרטי וארגוני החברה האזרחית וכמובן לגייס את המודעות הציבורית של האזרחים. יפה שעה אחת קודם, לפני שדור נוסף של צעירים יהיה חשוף לנזקים בריאותיים של תזונה לקויה והעדר פעילות גופנית.
* ד"ר רחל ווילף מירון היא מומחית ברפואת ילדים ובמנהל רפואי, בעבר מנהלת מערך האיכות וקידום השוויון בבריאות במכבי שירותי בריאות ומנהלת "חיים בריא", מיזם ארצי לקידום אורח חיים בריא
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
