חדשות

ראיון עם פרופ' ארווין יאלום, מטפל אקסיסטנציאלי, סופר ומחלוצי הטיפול הקבוצתי

ראיון עם פרופ' יאלום, בן 83, שבו הוא מספר על המטופל הראשון שלו, מעניק עצות כתיבה לפסיכיאטרים ומספר על הקשר עם מטפלים ישראלים

יאלום, יליד 13 ביוני 1931, נולד בוושינגטון למשפחה של מהגרים מרוסיה. הוא פסיכיאטר אקסיסטנציאלי, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת סטנפורד ומחברם של מספר ספרים מקצועיים כמו גם ספרים לקהל הרחב. בקרוב ייצא ספר חדש מפרי עטו. במשך השנים הוא מהווה מופת, השראה ודוגמה לפסיכיאטרים ולאנשי מקצוע של טיפול מכל העולם.

איך אתה מרגיש בימים אלו ומה האתגרים שהחיים מציבים בפנייך? איך ניסיונך עוזר לך להתמודד עם אתגרים אלו?

פרופ' ארווין יאלום (צילום: פרטי)

פרופ' ארווין יאלום (צילום: פרטי)

"אני בן 83, בבריאות פיזית טובה. אני מודע לירידה מסוימת בזיכרון הקצר שלי, אבל בגדול אני מרגיש בר מזל שאני בבריאות כה טובה. אני חי עם אשתי מרילין ולאחרונה חגגנו את יום הנישואין השישים שלנו. למשעה, הכרנו אפילו לפני כן מאחר ונפגשנו כשהיינו בני 15".

אנא ספר לנו על עבודתך היום
"עבודתי לא השתנתה ב-15-20 השנה האחרונות. אני רואה מטופלים אחר הצהריים, לרוב שניים ולעתים שלושה ביום. בחמש השנים האחרונות אני עושה טיפולים קצרים יותר ואני אומר למטופלים שלי במפגשים הראשונים שאראה אותם במשך לא יותר משנה. אני בוחר בקפידה את המטופלים ובודק האם יוכלו להפיק את העזרה המיטבית שאוכל להציע בטיפול של שנה. אני סבור שתוך שנה אוכל להעניק להם 75% מהעזרה שאוכל לתת להם בטיפול ארוך יותר".

"אני מרגיש קרוב לפסיכיאטרים הישראלים, כאילו הם היו האחים שלי, או אולי ילדי"

האם תוכל לספר לנו על המטופל הראשון שלך?
"אחד המטופלים הראשונים שלי היה כשהתמחיתי בבי"ח ג'ונס הופקינס. עבדתי במשך שנה עם מטופלת קטטונית, נפגשתי איתה כל יום למפגשים של רבע שעה והיא מעולם לא דיברה. היא לא הפגינה שום תגובה לדברים שאמרתי לה. ניסיתי לתקשר איתה, ניחשתי מה היא מרגישה, ספרתי לה על רגשותי ועל הרקע שלי ועל השגרה היומית שלי. לקראת סוף השנה, נכנסו המרגיעים הנוירולפטיים. היא החלה לקבל טוראזין (לרגקטיל) ולתכשיר היה אפקט מדהים עליה. היא החלה לדבר לראשונה לאחר שבע שנים. דברתי איתה על הפגישות שלנו ועל התחושה החזקה שלי שעזרתי לה כל כך מעט וכמה זה היה קשה להיפגש איתה בעוד היא לא דברה איתי ולא הראתה לי כל תשומת לב. לעולם לא אשכח מה שהיא ענתה: " ד"ר יאלום, בכל אותה תקופה אתה היית הלחם והחמאה שלי"! זה גרם לי להיות מודע לחשיבות של נוכחות אמיתית, להיות שם עם המטופל, ולחדור מעבר לחומת הבידוד".

אנא ספר לנו על מטופלים מעניינים שלך.
"בחרתי לכתוב סיפורים על חלק מהמטופלים המעניינים שלי, בייחוד כשיכולתי להשתמש בסיפור שלהם כדי ללמד סטודנטים פסיכותרפיה. לאחרונה, סיימתי ספר חדש בשם Creatures of a day (פראזה שלקוחה מהכתבים של מרקוס אאורליוס). הספר אמור לצאת בעברית בעוד מספר חודשים. אני מציע למטפלים לקרוא את הסיפורים הללו, כמו גם את הספרים הקודמים שלי, "תליין האהבה" ואת "אמא ומשמעות החיים"".

למה בחרת להתמחות בפסיכיאטריה?
"אני מאמין שהבחירה בפסיכיאטריה נקבעה עוד לפני שנכנסתי לבית הספר לרפואה.  הורי היגרו מרוסיה מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה. הם פתחו חנות מכולת קטנה בוושינגטון ושמרו על קשר קרוב עם הרבה קרובים וחברים, שבאו כולם מהשטייטל הרוסי, Cellcz, שלא קיים יותר לאחר שנהרס ע"י הנאצים. אני ומכרי היינו להוטים להצטרף לתרבות ולחברה האמריקאית והדרך הטובה ביותר היתה להיהפך לרופא. לעתים קרובות, התבדחנו שהיו לנו שתי אפשרויות תעסוקתיות: להפוך לרופא או להפוך לכישלון. אבל האהבה האמיתית שלי התחילה סביב תחילת גיל ההתבגרות. הייתה זו הספרות. רציתי לפגוש סופרים והוגי דעות וקראתי הרבה רומנים. נכנסתי לביה"ס לרפואה והייתי בעל עניין אמנם במדעים, אבל באותו זמן בחרתי את מקצוע הפסיכיאטריה בגלל שהוא היה החלק ברפואה שהיה הכי קרוב לרעיונות שאהבתי אצל הסופרים הגדולים אותם הערכתי כל כך- טולסטוי, דוסטוייבסקי ודיקנס".

"אני מאמין בקשר הטיפולי שהוא החשוב ביותר בתחום שלנו. אני תומך נלהב של התייחסות למטופל בצורה פתוחה ואנושית"

מה לדעתך, ההתקדמות המשמעותית ביותר בפסיכיאטריה בארבעים השנה האחרונות?
"באשר לפסיכוזות הגדולות ההתקדמות המשמעותית ביותר נובעת מהכנסת התרופות החדשות. רוב הפסיכיאטרים כבר לא רואים חולה קטטוני".

פרופ' ארווין יאלום (צילום: פרטי)

פרופ' ארווין יאלום (צילום: פרטי)

מהו לדעתך ההישג הכי גדול שלך?
"ניסיתי להציע צורה של פסיכותרפיה שנגזרת ממספר שיטות, מהתיאוריה האינטר-פרסונלית, ממרכיבים אקסיסטנציאליים ומהשיטה הפסיכואנליטית. אני מאמין יותר מכל בקשר הטיפולי שהוא החשוב ביותר בתחום שלנו. אני תומך נלהב של התייחסות למטופל בצורה פתוחה ואנושית, ובייחוד עם הרבה אוטנטיות".

מהניסיון שלי, קלינאים לעתים חוששים להנחות קבוצות ואילו מטופלים חוששים להיכנס לקבוצה (למשל בישובים קטנים כשהם פוחדים שאחרים ידעו את הסודות שלהם). אשמח אם תוכל להרחיב בנושאים אלו.
"טיפול קבוצתי הוא קצת מפחיד בתחילה ואני תמיד ממליץ למטפלים לעשות אוריינטציה למטופלים לגבי הקבוצה ולהסביר בפרוטרוט למה קבוצות הן כה יעילות. מדובר בשיטה מאוד יעילה אם כי היא כמובן מצריכה אימון רב. מטפלים חוששים בקבוצות הראשונות שלהם וזקוקים להרבה הדרכה. אבל לאחר שהקבוצה מתגבשת והיא נהיית קוהסיבית והחברים בה סומכים אחד על השני, אני מאמין שהם יסכימו לשתף בסודות שלהם. מטופלים וגם מטפלים שותפים לקוד של כבוד לגבי אי גילוי הדברים מתוך הקבוצה לאנשים מחוץ לקבוצה".

מה אתה חושב על ה-DSM5?
"בגיל שלי אני כבר לא מתרגש כל כך מהיציאה של גרסאות חדשות של ה-DSM. הייתי סביב הקונטרוברסיות שסבבו את ה-DSM הראשון והשני, והשלישי והרביעי, ולמען האמת איני לוקח את זה מאוד ברצינות. אני לא חייב להשתמש בו כי בפרקטיקה הפרטית שלי אני לא עובד עם מוסדות-ארגונים שדורשים שימוש בו. אני מרגיש לעתים קרובות שאבחון של מטופלים מגביל את הפרספקטיבה שלנו ומגביל אותנו בעבודה שלנו".

"אני מרגיש לעתים קרובות שאבחון של מטופלים מגביל את הפרספקטיבה שלנו ומגביל אותנו בעבודה שלנו"

"הקטגוריות של ה-DSM אינן תצפיות אמיתיות של המציאות. הקטגוריות הינן תוצאה של מחקר עדכני ושל הצבעות. הן מוגבלות בזמן ויהיו עוד הרבה גרסאות חדשות של ה-DSM. יהיה אפילו DSM-20. וזה ינבע שוב ממחקר עדכני ומהצבעות של וועדות".

אמא ומשמעות החיים, זהו אחד הספרים שלך ובו סיפור קצר עם אותו שם. האם הסיפור הוא אמיתי או פיקציה (למשל החלום והשיחה עם אימך)?
"הסיפור הוא שילוב של דמיון ומציאות. החלום אמיתי אבל השיחה עם האמא היא דמיונית, אבל היא יכלה בהחלט לקרות במציאות כי תיארתי את היחסים שלי עם אימי בצורה מדויקת.  כתבתי את אותו סיפור בגלל שהוא שופך אור ותובנות על חלק מעניין של חיפוש משמעות החיים. המשפט של הגיבור בסוף חייו "איך הייתי?" How did I do?- הוא תשובה מסוימת לשאלות של משמעות בחיים שאנו מחפשים או צריכים לחפש בחיינו".

מקריאת הסיפורים שלך, אני תוהה כיצד אתה ממשיך לטפל ולהתמודד למרות העובדה שאתה כל כך "חשוף". האם עובדה זו הפריעה לך או דווקא עזרה לך בטיפולים שעשית?
"לעולם לא היתה לי בעיה עם הפגנת רגשות. אני נוטה להיות די פתוח בטיפול במטופלים שלי.  אני שואל מטופלים לעתים קרובות מה היו רוצים לדעת עלי ואני עונה להם בצורה כנה. שום דבר לא קודם בטיפול מעבר לביסוס של יחסי אמון עמוקים ויצירת יחסים משמעותיים".

מה היית ממליץ לפסיכיאטר צעיר שמתעתד לכתוב ספר?
"בכל האמצעים, לכו קדימה. תשיגו עורך טוב אם אתם לא כותבים כל כך יעילים. אולי תבקשו הדרכה בכתיבה ותיקחו קורסים לכתיבה יוצרת. תקראו, תקראו ותקראו! זה היה הלימוד הכי טוב שלי- תמיד קראתי הרבה מאוד".

מה תרצה לומר לעמיתי הפסיכיאטרים הישראלים?
"אני מרגיש קרוב לפסיכיאטרים הישראלים, כאילו הם היו האחים שלי, או אולי ילדי. הייתי רוצה לומר להם להישאר מציאותיים, להיות בטוחים שהם עושים את כל העבודה שהם יכולים על עצמם, הדבר הכי חשוב בחינוך של כל מטפל (הפסיכותרפיה האישית שלהם). אל תפסיקו אף פעם ללמוד ואל תעבדו בבידוד. תשמרו על קשר קרוב עם קולגות. השתתפו בקבוצות של הדרכה של עמיתים. אם הדבר אפשרי, תיצרו קבוצת תמיכה ללא מנחה או קבוצת טיפול. הייתי בקבוצה כזו עם תשעה עמיתים במשך 25 השנה האחרונות בתדירות של פעם בשבועיים למשך שעה וחצי וזה היה מקור ניכר של תמיכה ולמידה עבורי.

תודה רבה על זמנך, פרופ' יאלום!

ערך ותירגם מאנגלית: ד"ר יוליאן יאנקו

נושאים קשורים:  חדשות,  DSM,  ספרות,  פסיכאטריה,  ארווין יאלום,  פסיכיאטר אקסיסטנציאלי,  כתיבה
תגובות
 
שופמן אמי
20.07.2014, 11:00

כל הכבוד על הרעיון של ראיון עם פרופ. ילום.

לדעתי אחד הפסיכיאטרים החשובים במאה ה20 וה21 . יש לו תרומה נכבדה בטיפול הקבוצתי ובפסיכותרפיה האינדיבידואלית. בספריו עשה רבות להורדת הסטיגמה של הפסיכיאטריה
וקרב את הציבור הרחב לאומנות הטיפול הנפשי

ד"ר דרור אלימלך
21.07.2014, 21:13

ארווין יאלום הוא פסיכיאטר דגול ואישיות בעלת איכויות נדירות.
גם כסופר בתחום הפסיכיאטריה "הפופולרית" והמקצועית חשיבותו רבה מאוד.

נתקלתי בלא מעט אנשי מקצוע שמנסים לגמד את הישגיו. הם טועים ומטעים בגדול.
הקנאה אוכלת אותם. חד - משמעית.

הפסיכולוג קרלו שטרנגר ראוי לציון חיובי ביותר על קשריו וההכרה שלו בחשיבות יאלום.

ברכות ותודה כמובן לד"ר יאנקו על הראיון הנ"ל , ובכלל על תרומתו לאתר זה בתחום הפסיכיאטריה. חזק ואמץ יוליאן !

ד"ר יוליאן יאנקו
26.07.2014, 07:22

להלן לינק לטריילר לסרט הדוקומנטרי על יאלום (הסרט בהכנה)
בשם "הריפוי של יאלום"
https://www.facebook.com/yalomscure

ד"ר יאנקו