לאור התועלת שהציגו מעכבי ארומטאז (aromatse inhibitors) בשיפור הפרוגנוזה של חולות סרטן שד עם קולטני הורמונים בהשוואה ל-tamoxifen לאחר חדלון הווסת, ביקש ניסוי, שהתפרסם באתר כתב העת NEJM, לבדוק את יעילות תרופות אלו גם בנשים טרם חדלון הווסת.
עוד בעניין דומה
בשני ניסויי שלב 3 הוגרלו 4,690 חולות סרטן שד מוקדם עם קולטני הורמונים לקבלת exemestane או tamoxifen כתוספת לדיכוי שחלתי (בעזרת triptorelin או כריתת/הקרנת שחלות) למשך 5 שנים.
לאחר מעקב חציוני של 68 חודשים השיגה exemestane יתרון מובהק על פני tamoxifen בשיעור ההישרדות ללא מחלה בתום 5 שנים (91.1% לעומת 87.3%, בהתאמה; יחס סכנה [hazard ratio, HR] לחזרה, סרטן פולשני שני או תמותה: 0.72; רווח בר-סמך של 95%: 0.60-0.85; P<0.001).
בהתאם, נמצא יתרון מובהק ל-exemstane גם בשיעור החולות שהיו נקיות מסרטן שד בתום 5 שנים (92.8% לעומת 88.8%, בהתאמה; HR לחזרה: 0.66; רווח בר-סמך של 95%: 0.55-0.80; P<0.001). עם זאת, לא נמצא הבדל מובהק בהישרדות הכוללת בין הקבוצות (HR לתמותה במטופלות exemestane לעומת tamoxifen: 1.14; רווח בר-סמך של 95%: 0.86-1.51; P=0.37).
שיעור התופעות הלא-רצויות דרגה 3-4 היה דומה בשתי הקבוצות (30.6% ממטופלות exemestae לעומת 29.4% ממטופלות tamoxifen) עם התפלגות דומה לזו בקרב הנשים לאחר חדלון הווסת.
לסיכום קובעים החוקרים, כי בחולות סרטן שד עם קולטני הורמונים טרום-חדלון הווסת, הוספת exemstane לדיכוי שחלות כטיפול אדג'ובנטי הפחיתה בצורה מובהקת את חזרת המחלה.
עורכת ערוץ אונקולוגיה: ד"ר דניאלה כץ