צורך בדיאליזה או השתלת כליה (end-stage renal disease, ESRD) והכפלת רמת creatinine בסרום (המקבילה להפחתה של ≥57% בקצב הסינון הגלומרולי [estimated glomerular filtration rate, eGFR]) משמשים כנקודת סיום של מחלת כליה כרונית (chronic kidney disease, CKD) על אף שהם מופיעים בשלב מאוחר למדי במהלך המחלה. מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת JAMA, ביקש לזהות שינויים מוקדמים יותר ב-eGFR ולאמוד את הסיכון ל-ESRD ולתמותה כתלות בשינויים אלו.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו נתוניהם של 1.7 מיליון משתפים מ-35 עוקבות של מיזם CKD Prognosis Consortium עבורם נמדדו ערכי creatinine בסרום מספר פעמים על פני 1-3 שנים (בשנים 1975-2012) ונאספו נתוני תוצאה ותמותה.
כצפוי, נמצא סיכון גבוה יותר ל-ESRD בקרב אלו עם הפחתה גדולה יותר של eGFR, עם יחס סכנה (hazard ratio, HR) של 32.1 (רווח בר-סמך של 95%: 22.3-46.3) באלו עם ירידה של ≥57% לעומת יחס סכנה של 5.4 (4.5-6.4) באלו עם ירידה של 30% בקרב חולים עם eGFR התחלתי בינוני (60 mL/min/1.73 m2). עם זאת, הפחתה של 30% הייתה שכיחה יותר (6.9% [רווח בר-סמך של 95%: 6.4-7.4%] מאוכלוסיית המחקר) מזו של 57% (0.79% [0.52-1.06%]). קשר זה נותר בעינו גם בתקופות שונות של מדידת creatinine, eGFR התחלתי ולאחר תקנון לערפלנים שונים כולל גיל, סוכרת ואלבומינוריה.
הסיכון להידרדרות ל-ESRD ב-10 שנים הציג קשר מנה-תגובה גם בהפחתות eGFR קטנות יותר מהסף המקובל של 57%:
99% (רווח בר-סמך של 95%: 95%-100%) באלו עם הפחתה של 57%
83% (71%-93%) באלו עם הפחתה של40%
64% (52%-77%) באלו עם הפחתה של 30%
18% (15%-22%) באלו ללא הפחתה של eGFR.
מגמה דומה נמצאה גם לגבי הסיכון לתמותה ב10 שנים:
77% (71%-82%) באלו עם הפחתה של 57%
60% (56%-63%) באלו עם הפחתה של 40%
50% (47%-52%) באלו עם הפחתה של 30%
32% (31%-33%) באלו ללא הפחתה של eGFR.
לאור הקשר שנמצא בין ESRD ותמותה גם בהפחתה קטנה יותר מהסף המקובל כיום קוראים החוקרים לשקול את השימוש בהפחתה קלה יותר של eGFR, כגון 30% על פני שנתיים, כנקודת סיום של CKD.