דעות

מתי להשתמש בתי"ו ומתי בטי"ת?

האם המחלקה בה אמורים לטפל בלוקים במערכת הגרמית היא מחלקה "אורתופדית" או "אורטופדית"? האם מבצעים "צנטור" או "צנתור"?

האם המחלקה בה אמורים לטפל בלוקים במערכת הגרמית הינה מחלקה "אורתופדית" (בתי"ו) כמצוין בשלט המופיע בתמונה מס' 1 או שהנכון הוא לכתוב מחלקה 'אורטופדית' (בטי"ת) (תמונה מס' 2):

תמונה מס' 1

תמונה מס' 1

תמונה מס' 2

תמונה מס' 2

ומהו הכתיב הנכון:

'מכון צינטורים' כבשלט להלן (תמונה מס' 3), 'מכון צינתורים' (תמונה מס' 4) או אולי 'מכון צנתורים' (תמונה מס' 5)?

תמונה מס' 3

תמונה מס' 3

תמונה מס' 4

תמונה מס' 4

תמונה מס' 5

תמונה מס' 5

ובכן, ככל שעסקינן במחלקה האמונה על עצמות וגרם הנה כי כן השם שניתן לה הינו תעתיק השם הלועזי ORTHOPEDIC DEPARTMENTי. TH נהוג לתעתק כתי"ו ולפיכך האיות הנכון הינו 'מחלקה אורתופדית'. אף 'אסתמה' יש לכתוב בתי"ו ולא 'אסטמה' (המקור ASTHMA) ובהתאם אף נכתוב 'סטתוסקופ' (קודם טי"ת ורק אחר"כ תי"ו – עפ"י STETHOSCOPE בלעז). ואולי עדיף בכלל להשתמש במילה העברית 'מסכת'.

המילה 'צנתור' הינה עברית במקורה (בספר זכריה, פרק ד' נכתב: "שני צנתרות הזהב המריקים מעליהם הזהב"). בהיות המילה עברית מקראית מעמד התי"ו אמור להיות בה איתן כסלע ומאליו ברי הוא אפוא כי הכיתוב הנכון אמור להיות 'מכון צנתורים'. (אך לא 'צינתורים' - על נושא היו"ד, בכתיב חסר הניקוד, נדון במאמר אחר).

בעברית בת זמננו ניטשטש לו לחלוטין ההבדל הפונטי בין טי"ת לתי"ו (בין אם דגושה ובין אם רפה). אין תמה בדבר כי רבים השוגים באיות ומתקשים להכריע, בעת כתיבה, כלום מן הראוי להציב במילה מסוימת 'טי"ת' או 'תי"ו'. בגין כך מתרחשות לעתים טעויות משעשעות ואף מכוונות (כמו למשל 'להקת התעויוט'). וכי מדוע עלינו להרחיק לכת – לא מעט רופאים סבורים (ואף כותבים) 'אשך תמיר' בתי"ו, כאילו עסקינן באשך גבוה ולא ב'אשך טמיר' (בטי"ת) שפירושו, כמובן, 'נעלם'. לא אחת, אותה מילה יכולה להיכתב הן בטי"ת והן בתי"ו: 'תקתוק' ו'טקטוק', 'חרת' ו'חרט' ועוד. ומה עם טרומפלדור: לרוב אכן נכתב שמו ב'טי"ת' אך מה קורה בבית"ר – ברית יוסף תרופלדור?

האקדמיה ללשון עברית עצמה הציעה בשעתה לעברת את המילה הלועזית 'דרמטי' במילה 'דרמתי', כאשר הטי"ת, במילה הלועזית, הוחלפה בתי"ו ובהיות השפה העברית מלרעית בעיקרה אף המשקל במילה 'דרמתי' הפך ממלעיל למלרע. הייתה זו הצעה לשונית שהציבור לא יכול היה לעמוד בה והרעיון נגנז ושבנו לומר דרמטי במלעיל ולכתוב המילה בטי"ת. ובטוחני כי לא רבים מן הקוראים יודעים כי המילה העברית לאותו מרכיב במזון השגור על לשוננו כ'מנטה' הינה למעשה 'מנתה' (מ"ם חרוקה) בתי"ו ובמלרע וכי המילה כבר מופיעה כך במקורות. האקדמיה סבורה אפוא כי מכיוון שהמילה כתובה במקורות בתי"ו מן הראוי לדבוק בדרך כתיב זו.

אף הסופר המקראי מתחבט בין טי"ת לתי"ו. בספר דניאל, באותו פרק עצמו (פרק ג', מרחק שני פסוקים זה מזה), מוזכר כלי נגינה אשר בפסוק האחד מתקרא 'פסנתרין' ואילו בפסוק האחר נקרא 'פסנטרין'. כזכור, ספר דניאל כתוב בארמית ונראה כי הכוונה כאן לכלי מיתרים כשמקור השם יווני. הארמית שאלה אפוא המילה מיוונית ואילו העברית שאלה את המילה מן הארמית והשם נתקבע באות תי"ו – 'פסנתר' להגדרת אותו כלי נגינה בעל המקשים השחורים - לבנים.

רבים אינם יודעים, מן הסתם, כי בשנותיו הראשונות של הטכניון שם המוסד, כפי שהופיע בעיתונים ובפרסומים הרשמיים היה 'תכניון' (ראה תמונה מס' 6). השם ניתן למוסד ע"י ביאליק, בכבודו ובעצמו, שסבר כי המילה הלועזית 'טכני' בעצם שאולה מן המקור העברי 'תֶּכֶן'. רק בשנת 1945 הומרה דרך הכתיבה ל'טכניון'.

1

לאות 'טי"ת' ייחוס מיוחד באל"ף בי"ת העברי: בעוד אשר כל האותיות, בלי יוצא מן הכלל, מופיעות בנוסח הראשון של לוחות הברית, הנה כי כן האות 'טי"ת' נעדרת. לוחות אלו, כזכור, נשברו ואזיי נכתב נוסח שני. הפעם נוספו למקור משפטים נוספים שבהם מופיעה האות 'טי"ת' (פעמיים!). אף ברשימת שבעים בני יעקב שירדו מצרימה (כמתואר בספר בראשית) אין מופיעה האות טי"ת בעוד כל אחת משאר האותיות מופיעה גם מופיעה.

וכיצד נתגלגל איות המילה 'תורכיה' ל'טורקיה'? במשך שנים הרבה הורגלנו לקרוא, מעל כל דף עיתון את שם המדינה כ'תורכיה'. בראשית המאה שעברה נפגש מי שמתקרא 'אבי טורקיה המודרנית' הלוא הוא כמאל אטאטורק (שהיה, באותה עת, קצין בצבא העותומאני) עם איתמר בן אבי (בנו של אליעזר בן יהודה). המפגש נתקיים במלון קמיניץ בירושלים. בהתגלגל השיחה בין השניים צץ הרעיון ללטן את השפה – כל אחד ושפתו הוא. אתא טורק אמנם יישם את הרעיון בארצו (כבר בשנת 1928) וליטון השפה הטורקית גרר בעקבותיו שינוי התעתיק העברי מ'תורכיה' ל'טורקיה'. ואעפי"כ, ולמרות הכול, עדיין קיים בילבול רב באשר לתעתיק העברי של מדינה זו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדף להלן (תמונה מס' 7) כאשר בכותרת מצוין 'תורכיה' אך במפה, המופיעה מיד ליד הכותרת אנו קוראים 'טורקיה'.

תמונה מס' 7

תמונה מס' 7

איתמר בן אבי ניסה למלא חלקו בעסקה והחל מוציא כתבי עת עבריים בכתב לטיני. ככל שעסקינן בשפת הקודש הרעיון לא צלח אפוא ועיניכם הרואות שאנו ממשיכים לכתוב באותו כתב עברי עתיק יומין. מעניין לציין כ הרעיון להחליף צורת הכתב העברי לא היה מופרך מיסודו וכבר היה לכך תקדים כאשר עזרא הסופר יזם, ואף הצליח, להמיר את הכתב העברי מכתב דעץ לכתב האשורי הנהוג כיום. אגב, ברעיון ליטון השפה העברית תמך אף זאב ז'בוטינסקי.

נכתוב אפוא מעתה:
מחלקה אורתופדית, אסתמה, מכון צנתורים – כולן בתי"ו ואת הטי"ת נשאיר ל'אשך טמיר'.

*פורסם לראשונה ב"הרפואה"

נושאים קשורים:  דעות,  אורתופדיה,  עברית,  לשון ברפואה,  האקדמיה ללשון
תגובות
יואל דונחין
10.06.2014, 21:07

מה דעת הכותב על קצרת ( במקום אסתמה ) בוודאי שלא קצרט !
מה יהא על האודיטוריום ? הרי אולם הרצאות עשוי להיות לא רע ....

כמובן , במדינה בה לעיתון כלכלי קוראים "דה מרקר" ולמזנון וורוד קוראים "ילו" הרי בין ת ל ט כבר ממש לא משנה .

נכתב בטבלט ( בתבלת) בקפה בסנטר פאראם

פרופ׳ נמרוד רוזן
12.06.2014, 02:31

ברכותיי מנשה על המאמר המשובח. לצערי מזה שנים אני פונה אל כל מוסדות האורתופדיה בארץ לרבות האיגוד בכדי שיעבירו מסר ברור וחד משמעי לגבי צורת כתיבת שם המקצוע אורתופדיה ולא אורטופדיה כפי שנכתב בשוגג גם בכנסים מאורגנים וממוסדים. אולי בזכות מאמרך יחול שינוי. יישר כוח

א'
13.06.2014, 10:31

כתבה מעניינת. באשר למילה "צנתור", הרבה פעמים הערתי לאנשים לגבי הכתיב השגוי "צנטור" וזכיתי להתעלמות... כוחו של הרגל, כנראה.