מודעות ירודה להופעת היפוגליקמיה הינה אחד מסיבוכי סוכרת ויכולה להביא להיפוגליקמיה חמורה. ניסוי חדש, שהתפרסם לפני מספר ימים באתר כתב העת Diabetes Care, ביקש להשוות את התועלת ממשאבת אינסולין וניטור רציף של רמת גלוקוז בשיפור המודעות להיפוגליקמיה על פני השיטות הרגילות בחולי סוכרת סוג 1 ישנה.
עוד בעניין דומה
בניסוי הוגרלו 96 משתתפים, הסובלים מסוכרת במשך 29 שנים בממוצע, בשני צירים: בהתייחס לצורת מתן אינסולין הוגרלו החולים לקבלת אינסולין דרך משאבה (עירוי אינסולין תת-עורי רציף [continuous subcutaneous insulin infusion , CSII]) או דרך הזרקות תת-עוריות מרובות. בהתייחס לניטור רמת הגלוקוז בדם הוגרלו המשתתפים לשימוש במכשיר ניטור רציף בזמן אמת (real-time continuous glucose monitoring (RT) או לניטור העצמי הרגיל (self-monitoring of blood glucose SMBG). בנוסף קיבלו כל המשתתפים הדרכה ותמיכה במטרה וביעדי טיפול מתאימים, בניסיון להימנע מאירועי היפוגליקמיה מבלי לוותר על איזון המחלה.
נקודת הסיום העיקרית היתה מודעות להיפוגליקמיה לפי סולם Gold (טווח 1-7, ציון ≥4 מרמז על מודעות לקויה) בתום 24 שבועות.
בתום תקופת ההתערבות נמצאה הפחתה מובהקת בשיעור אירועי היפוגליקמיה ביוכימית (≤3.0 mmol/L [≤54.0 מ"ג%]) בכלל אוכלוסיית המחקר (מ-53 ± 63 דקות ל-24 ± 56 דקות ביממה; p=0.004) ללא הרעה ברמת HbA1c. בנוסף, נמצא שיפור במודעות להיפוגליקמיה (מ-5.1 ± 1.1 ל-4.1 ± 1.6 נקודות בסולם Goldי; P=0.0001) וירידה בתדירות אירועי היפוגליקמיה חמורה (מ-8.9 ± 13.4 ל-0.8 ± 1.8 מופעים בשנת-חולה; P = 0.0001)
בהשוואת ההתערבויות עצמן לא נמצא יתרון במודעות להיפוגליקמיה למי מהן, הן בהשוואת דרכי מתן אינסולין (משאבת אינסולין: 4.1 ± 1.6, הזרקות תת-עוריות מרובות: 4.2 ± 1.7 נקודות ; הבדל: 0.1 נקודות; רווח בר-סמך של 95%: (−0.6) עד 0.8נקודות), והן בהשוואת דרכי הניטור (RT: 4.3 ± 1.6, SMBG: 4.0 ± 1.7 נקודות; הבדל: −0.3 נקודות; רווח בר-סמך של 95%: (−1.0) עד 0.4 נקודות).
השוואת שיעורי היפוגליקמיה חמורה, פחד מהיפוגליקמיה ומנות אינסולין הדגימה הפחתה דומה של מדדים אלו בין הקבוצות השונות עם ערכי HbA1c שקולים.
בניגוד למדדים אלו, בבחינת שביעות הרצון של המטופלים נמצא יתרון מובהק למשאבת אינסולין על פני הזרקות תת-עוריות מרובות, אך ללא הבדל בשביעות הרצון בין שתי שיטות הניטור.
את הממצאים מסכמים החוקרים בקביעה, כי באופן כללי ניתן לשפר את המודעות להיפוגליקמיה גם בקרב חולי סוכרת סוג 1 ותיקים – מבלי לוותר על איזון המחלה ויעד HbA1c, וללא עדיפות למי מהשיטות.