השכיחות המדווחת של ושט על שם ברט (BE) נעה בין 0.9% ל-25% במחקרים שונים. הטווח הגדול בשכיחות נובע, בין היתר, מפענוח שונה של ממצאים באנדוסקופיה.
עוד בעניין דומה
החוקרים בדקו את הדיוק באבחנה בקרב 130 חולים שאובחנו עם ושט על שם ברט וכן בדקו את ההתאמה בין 3 מפענחים. חולים שאובחנו עם BE באורך כלשהו ונזקקו לאנדוסקופיית מעקב נכנסו למחקר. אחד משלושה מומחי האנדוסקופיה ביצעו את הפרוצדורה, נלקחו דגימות והפרוצדורה צולמה. שני המומחים האחרים ביצעו רביזיה.
אצל 88 חולים (67.7%) BE אושר, ואצל 42 (32.3%) שונתה האבחנה (רווח בר סמך 95%; 24.4%-41.1%), כיוון שלא נצפו תאי אפיתל עמודי בוושט המקורב לכפל הקיבתי או שלא נמצאו תאי גביע קיבתיים בביופסיה. אורך ה-BE, מיקום ביצוע האנדוסקופיה הקודמת, גיל, מין וגודל הרניה היאטלית היו מנבאים לשינוי האבחנה.
שלושת המומחים הסכימו לגבי כל החולים אצלם אושרה האבחנה אך היו חלוקים לגבי 4 חולים מתוך 42 שאצלם שונתה האבחנה.
החוקרים מסכמים, כי ושט על שם ברט אובחן ביתר. אבחנה כזו גוררת עלויות ולחץ נפשי מיותר. מחקר זה מעיד כי דרושה הגדרה מדויקת וטובה יותר של הצומת הושטי-קיבתי, הגדרות מחמירות יותר של BE ושיפור ההכשרה בתחום האנדוסקופיה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט