בניגוד לתפקידה המבוסס בחולי סוכרת רגילים, תועלת ונזקי מטפורמין בסוכרתיים הסובלים משחמת עודם נתונים בוויכוח. למרות רמזים להגנה מפני סרטן הכבד, פעמים רבות מופסק השימוש במטפורמין באלו עם ליקוי בתפקוד הכבדי בשל חשש לתופעות לוואי. מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת Hepatology, בחן את השפעת המשכת השימוש במטפורמין בחולי סוכרת שאובחנו כסובלים משחמת על ההישרדות.
עוד בעניין דומה
החוקרים בחנו את רשומות 250 חולי סוכרת שקיבלו מטפורמין בעת אבחנת שחמת בשנים 2000-2010 ואספו נתונים לגבי המשך השימוש במטפורמין וההישרדות.
ההישרדות החציונית של 172 (69%) החולים שהמשיכו ליטול מטפורמין גם לאחר אבחנת שחמת היתה ארוכה יותר באופן מובהק בהשוואה ל-78 (31%) שהפסיקו ליטול את התרופה לאחר אבחנת שחמת (11.8 לעומת 5.6 שנים, בהתאמה; P<0.0001). הבדל זה נשמר גם בריבוד חומרת השחמת לפי סולם Child-Pugh, הן באלו עם ציון נמוך (דרגה A: 11.8 לעומת 6.0 שנים; P=0.006) והן באלו עם ציון גבוה יותר (דרגה B/C: 7.7 לעומת 3.5 שנים; P=0.04).
גם לאחר תקנון לגורמים אחרים נותר השימוש במטפורמין מנבא מובהק של הישרדות טובה יותר (יחס סכנה [hazard ratio]: 0.43; רווח בר-סמך של 95%: 0.24-0.78; P=0.005).
הגם שהיא תופעת לוואי מוכרת של מטפורמין, ועל אף הקשר שלה לליקוי בתפקוד הכבדי, לא אותרו מקרי חמצת לקטית כל שהם ברשומות החולים.
לאור הממצאים קובעים החוקרים, כי יש להמשיך את השימוש במטפורמין בחולי סוכרת הסובלים משחמת בהיעדר הוריית-נגד פרטנית לשימוש בתרופה.