אנלוגים ל-GLP-1 ומעכבי DDP-4 (המכונים אינקרטינים) מעודדים הפרשת אינסולין בהתאם לרמות הגלוקוז ומעכבים הפרשת גלוקגון. תרופות אלו בעלות השפעה מתונה על רמות HbA1c, אולם השפעה מיטיבה לגבי משקל גוף ובעלות פחות סיכון להיפוגליקמיה. בעבר הועלו דאגות הנוגעות לבטיחות תרופות אלו, בפרט עדויות הקושרות שימוש בהן לסיכון לדלקת לבלב (פנקריאטיטיס) חריפה. ה-FDA וארגוני הרפואה האירופאיים קראו לביצוע מחקרים בתחום.
עוד בעניין דומה
מחקר זה התבסס על רישומי אוכלוסין המכילים מידע לגבי 13 מיליון תושבים בבריטניה. החוקרים איתרו קרוב ל-21 אלף חולי סוכרת סוג 2 שהחלו ליטול אינקריטינים (סיטגליפטין; ג'נוביה, אקסנטיד; בייאטה, לירגלוטיד; ויקטוזה, סקסגליפטין; אונגליזה, וילדגליפטין; גאלבוס, לינגליפטין; טרג'נטה) כמונותרפיה או בשילוב, בין 2007 ל-2012 והשוו את הסיכון לפנקריאטיטיס חריפה יחסית לחולים שנטלו סולפינילאוריאה (קרוב ל-52 אלף מטופלים).
שיעור ההיארעות הגולמי של פנקריאטיטיס חריפה היה 1.45 ל-1,000 מטופלים בשנה (רווח בר סמך 95%; 0.99-2.11) בקרב מטופלים באינקרטינים לעומת 1.47 ל-1,000 בשנה (רווח בר סמך 95%; 1.23-1.76) למטופלים בסולפינילאוריאה. הסיכון לפנקריאטיטיס אקוטי לא היה מוגבר בקרב המטופלים באינקרטינים יחסית לסולפינילאוריאה.
החוקרים מסכמים, כי לא מצאו תמיכה להשערה שטיפול באינקרטינים מגביר את הסיכון לדלקת לבלב חריפה יחסית למטופלים בסולפינילאוריאה בקרב חולי סוכרת סוג 2. יחד עם זאת, עדיין לא ניתן לבטל לחלוטין עלייה זעירה בסיכון במידת בטחון גבוהה, ולכן דרושים מחקרים נוספים לאישור הממצאים ממחקר זה.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט