פרפור פרוזדורים (AF) הוא הפרעת קצב שכיחה בגיל המבוגר, הגורמת לתחלואה ולתמותה. מחקרים קשרו בעבר בין שימוש בתרופות מקבוצת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs) לבין פרפור פרוזדורים, אולם אלו היו מחקרים בעלי עוצמה נמוכה מבחינה מתודית.
עוד בעניין דומה
מטרתו של מחקר עוקבה פרוספקטיבי מבוסס אוכלוסייה זה היתה לבדוק סוגיה זו, תוך בחינה של משתנים מבלבלים על מנת למנוע הטיות.
המחקר נערך כחלק ממחקרי האוכלוסייה "רוטרדם", שנועדו לבדוק תחלואה בגיל המבוגר. בסך הכל נכללו במחקר קרוב ל-8,500 משתתפים (מתוכם 58% נשים), בני 68.5 שנים בממוצע, שהיו ללא AF בהתחלת המעקב. נאספו נתונים בנוגע למשתנים מבלבלים כגון BMI, לחץ דם, רמת כולסטרול, סוכרת, אי ספיקת לב.
משך המעקב היה כ-13 שנים בממוצע. בזמן המעקב 857 נבדקים פיתחו פרפור פרוזדורים. שימוש ב-NSAIDs היה קשור בסיכון מוגבר ל-AF יחסית לאלו שמעולם לא השתמשו. שיעור סיכון 1.76 (רווח בר סמך 95%; 1.07-2.88). כמו כן, שימוש לאחרונה (בתוך 30 ימים, לאחר שהיתה הפסקה בשימוש) היה קשור בסיכון מוגבר יחסית לאלו שמעולם לא השתמשו: HR של 1.84 (רווח בר סמך 95%; 1.34-2.51) לאחר התאמה לגיל, מין ומשתנים מבלבלים פוטנציאליים.
החוקרים מסכמים, כי על פי מחקר עוקבה זה נמצא קשר סטטיסטי מובהק בין שימוש ב-NSAIDs (קבוע או בעת האחרונה) לבין AF, גם לאחר התאמה של משתנים מבלבלים.
מספר מנגנונים עשויים להסביר קשר זה. ייתכן שעיכוב האנזים ציקלואוקסיגנז בכליות גורם לעליית לחץ דם ולצבירת נוזלים, ואלו תורמים להתפתחות AF. זאת ועוד, בבדיקות אקו נמצא ששימוש ב-NSAIDs גורם לגדילה של החדר השמאלי, וייתכן שפרפור הפרוזדורים מתרחש על רקע זה. נדרש מחקר נוסף בתחום.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט