"הפכתי למומחה בלזהות את ארץ המוצא של היולדת לפי הצעקות שלה: הרוסיות היו צועקות 'בוז'ה מוי!' (אלוהים שלי!), הפולניות, שדברו יידיש היו צועקות 'איך שטארב אוועק!' (אני הולכת למות), וחברות קיבוץ היו צועקות 'חברה מה עשיתם לי?'"[1]
עוד בעניין דומה
(שמואל הרי אברבך)
ב־4 בינואר 1935 חנך ד"ר ליאו אברבך בית־חולים פרטי מודרני "העתיד לעלות על כל מוסד דומה במזרח התיכון."[2] למוסד, שנבנה ברמת־גן ונקרא 'בית יולדות אברבך', הגיעו יולדות מכל אזור מרכז הארץ, לרבות הרצליה, כפר סבא, כפר ויתקין וחדרה. עד תחילת 1947, אז מכר ד"ר אברבך את בית החולים ושמו הוחלף ל'רמת מרפא', נולדו בו למעלה מעשרת אלפים תינוקות.[3]
ד"ר ליאו אברבך נולד ב־1892 בווירצבורג, גרמניה. בשנים 1920-1912 למד רפואה בעיר הולדתו ובארלנגן. עבר לברלין כאסיסטנט של הפרופסורים שטרסמן והלוואר. מ־1927 עבד כרופא פרטי, גינקולוג ומנתח. היה שותף עם ד"ר שרדר בבית־חולים פרטי בברלין. באוקטובר 1933 עלה לארץ[4] ותחילה גר ועבד בתל־אביב. ב־1934 עבר למושבה רמת־גן, שהיתה אז בת שלוש־עשרה שנים, ופתח את בית החולים הפרטי שלו.
למוסד, שנבנה ברמת־גן ונקרא 'בית יולדות אברבך', הגיעו יולדות מכל אזור מרכז הארץ, לרבות הרצליה, כפר סבא, כפר ויתקין וחדרה
בית החולים נבנה על גבעה מנותקת מהיישוב ומוקפת פרדסים, בשטח 'פרדס גולדברג' ההיסטורי (היום שכונת גפן) וסמוך לדרך פאלמר (שנקראה 'הכביש השחור' משום שהיתה כביש האספלט הראשון ברמת־גן). דרך פרטית סלולה מבטון חיברה את המוסד לכביש תל־אביב-פתח־תקוה.
כריכת הספר "בתי חולים פרטיים בארץ ישראל"
האדריכל הרי לוריה תכנן לבית החולים בניין דו־קומתי בסגנון באוהאוס. חלקו המזרחי עוצב בצורה מלבנית, וממנו נמתח סהר שפונה לדרום־מערב (כיום לכיוון רחוב ז'בוטינסקי). קומת הקרקע הופרדה לשני אגפים באמצעות חלל פתוח גדול, אגף אחד שימש את אזור התחזוקה ובאגף השני נמצאו קבלת החולים, מטבח, חדר־אוכל, חדרי הצוות הרפואי וחדר לנהג של ד"ר אברבך. בקומה השנייה נמצאו חדרי היולדות, חדרי התינוקות, חדרי הניתוח וחדר ששימש לביצוע ברית־מילה. חדרי היולדות נפתחו למרפסת המקורה שלאורך הקומה וניתן היה להעביר אליה את מיטות היולדות "בשעת הרצון או הצורך."
המוסד צויד בגנרטור גיבוי להפסקות חשמל, מערכת אוורור, הסקה מרכזית, מים זורמים. אוטוקלב (מכונת עיקור – סטריליזטור) חשמלי ומכונה חשמלית לחיטוי לבנים. הותקנה מערכת איתות חשמלית ממיטות היולדות לתחנת האחיות. האוכל הועבר מהמטבח לחדרים באמצעות מעלית שירות.
במוסד היו שבעה חדרי יולדות, אולם יולדות, חדר תינוקות, חדר בידוד, חדר חיטוי ושני חדרי ניתוח "מצוידים ציוד טכני לפי דרישת הטכניקה האחרונה. מעל לשולחן הניתוחים תלויה מנורת חשמל המסודרת באופן כזה שאין היא מטילה צל, ויד המנתח עובדת בחרות גמורה."
המיילדת מרים יצחקי, לשעבר המיילדת הראשית בבית החולים 'ביקור חולים' בירושלים, שימשה כמנהלת הסיעוד.[5] בצוות המוסד עבדו שמונה־עשר עובדים קבועים ובעת הצורך אחיות תורניות נוספות. תיאו (ישראל) אברבך, אחיו של הרופא, עלה לארץ ב־1937 ומונה לקניין בית החולים ולאחראי על האדמיניסטרציה. עד מאי 1935, במשך שישה־עשר החודשים הראשונים לפעילותו, בוצעו בבית החולים 723 לידות ומספר המיטות עלה לשלוש־עשרה.[6]
בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי בארץ־ישראל היתה רמת־גן מרכז לפעילות אצ"ל ולח"י, וכונתה על־ידי הבריטים 'אינקובטור של טרור'
לקראת סוף 1936 נבלמה תנופת הצמיחה של בית החולים בעקבות פרוץ המרד הערבי (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט), שבמהלכו התמעטו הלידות ובעקבות פתיחת בית החולים 'בילינסון' של 'קופת חולים הכללית', שקלט חלק מהיולדות חברות הקופה. ב־1937, בעקבות הקשיים הכלכליים, עזבו ד"ר אברבך ומשפחתו את דירתם השכורה בבית משה ורבקה דגני ברחוב הרצל 66 ברמת־גן ועברו לגור בבית החולים. משרדו של הרופא הפך גם לחדר המגורים שלו; רעייתו קיבלה את חדרו של הנהג, שפוטר מטעמי חיסכון. שני הבנים, שמואל ויהושע, קיבלו לרשותם את אחד מחדרי היולדות (חדר מספר 6). את הארוחות נהגו בני המשפחה לסעוד עם צוות האחיות בחדר האוכל של בית החולים. ב־1944, משהשתפר המצב הכלכלי, נסגר החלל הפתוח במרכזו של הבניין בקומה הראשונה ובמקומו נבנתה דירה שהוכשרה למגורי המשפחה.[7]
בתקופת המאבק נגד השלטון הבריטי בארץ־ישראל היתה רמת־גן מרכז לפעילות אצ"ל ולח"י, וכונתה על־ידי הבריטים 'אינקובטור של טרור'. אנשי ה'הגנה' הקימו עמדת שמירה על המבנה שחלש על האזור והשתמשו במרתפיו להחבאת נשק, ובמרתפים אושפזו בסתר פצועי אצ"ל ולח"י שהיו מבוקשים על־ידי השלטונות. אחרי קום המדינה הציבו יוצאי הארגונים שלט זיכרון סמוך לבית החולים ועליו נכתב: "בתקופת שלטון הבריטים אושפזו ב'רמת־מרפא' [כך נקרא בית החולים מאוחר יותר. ראו להלן] אנשי לח"י שנפצעו בפעולות קרב נגד השלטון הזר. רבים מהפצועים חבים את חייהם לצוות הרופאים ועובדי בית החולים שטיפלו בהם במסירות, בחשאי ובתנאי לחץ."
בין הרופאים שעבדו בבית החולים היו ד"ר עקיבא (גרהרד) איילון (רייפלד), ד"ר אוסקר יעקובוביץ'[8] וד"ר ושיץ. "הרופאים האלה לא עבדו שלושתם יחד, אלא אחד אחרי השני: כשד"ר רייפלד התגייס לצבא הבריטי בא ד"ר יעקובוביץ', וכשזה עזב בא ד"ר ושיץ."[9] ד"ר איילון (רייפלד) נולד ב־1907 בבלאדיאו, גרמניה. ב־1932 סיים לימודי רפואה בקניגסברג והתמחה בגינקולוגיה ובמיילדות. ב־1935 עלה לארץ ועבד כרופא מיילד ב'בית החולים אברבך' ברמת־גן ובביתו, כגינקולוג ורופא כללי. נפטר ב־1986.[10] ד"ר יעקובוביץ' נולד בפולין ב־1901, למד רפואה בברלין והתמחה ברפואת נשים. ב־1933 עלה לארץ והתיישב בתל־אביב. בשנים 1945-1941 שירת בצבא הבריטי.[11] לא הצלחתי למצוא פרטים על ד"ר ושיץ. בית החולים נעזר בשירותיו של הרנטגנולוג ד"ר גרשום (קורט) קירשמן, שסיפק שירותי רנטגן גם לבית החולים 'רפאל'.[12]
ב־1947 ד"ר אברבך מכר את בית החולים לקבוצת רופאים והמשיך לעבוד במוסד גם לאחר מכירתו; הוא נפטר ב־1965. הרוכשים הרחיבו את המוסד והפכו אותו לבית־חולים כללי בשם 'רמת־מרפא'.[13] באותה שנה, בעקבות העומס על בית החולים 'בילינסון' והתארכות התורים לאשפוז, הגיעו בעלי 'רמת מרפא' להסכם עם 'קופת־חולים הכללית', לפיו הקופה תשלם עבור עשר מיטות אשפוז לחבריה. "למוסד זה מוכנסים חולים הזקוקים לניתוח רגיל (כגון: בקיע־מעיים וכו'), ומפאת המחסור במיטות בבתי החולים הם מחכים לתורם חודשים רבים, מה שגורם להם נוסף לסבל גם הפסד ימי־עבודה רבים. ד"ר נח פלר מביה"ח בילינסון ב' הוא האחראי למחלקה זו הקולטת בכל חודש 25-20 חולים."[14]
ב־1953 נסגר 'רמת מרפא' למשך ארבע שנים. ב־1957 ביקשו בעליו לשוב ולפתוח את המוסד אך נתקלו בהתנגדות השכנים; אלה שלחו מכתב למהנדס העיר רמת־גן והצהירו, "לא נסכים בשום פנים ואופן לפתיחתו של המוסד הנמצא כה סמוך לבתינו כאשר חלונות הדירות פונות ישר אל חדרי החולים... נציין ונדגיש כי לא אנו באנו אל סביבת בית החולים אלא בית החולים חזר עתה אלינו כאשר ישבנו בבתים. מיותר להסביר לכב' עד כמה אווירת בית החולים הרסנית היא... ועד כמה עלולה היא להשפיע עלינו ועל נשותינו ובמיוחד על ילדינו, אשר יהיו עדי ראיה ושמיעה לכל המתרחש ממש לנגד עיניהם".[15]
מחאת השכנים לא עזרה, והמוסד נפתח שוב.
ב־1963 נקנה בית החולים על־ידי ד"ר צ'ורטקובר, והוחל לעסוק בו גם בפעילות כירורגית מגוונת, שהתנהלה עד תחילת שנות ה־70. בשנת 1981 קנתה חברת 'סורקו' את בית החולים.[16]
במרץ 2005 הבניין נרכש על־ידי חברת 'אפריקה ישראל' תמורת כשבעה־עשר מיליון שקל, וזו תכננה להרוס אותו ולבנות על השטח בניית מגדל מגורים בן ארבעים ושתיים קומות
ב־1983, בעת שביתת הרופאים הגדולה שנמשכה ארבעה חודשים,[17] הפעילו הרופאים מוקד רפואי חלופי גדול ב'רמת־מרפא'.[18] ב־1984 נרכשה חברת 'סורקו' על־ידי קופת חולים 'מכבי'; זו פיתחה את בית החולים כמוסד המתמחה בצנתורים וברפואת לב, והקימה שלוחות שנשאו את השם 'רמת מרפא' בבאר־שבע, באשקלון ובחיפה, וכן מכון דיאליזה ומכון הדמיה בתל־אביב. ב־1994 'מכבי' איחדה את בית החולים עם בית החולים 'אסותא', שאותו רכשה מידי חברת 'כלל', תחת חברת 'אסותא מרכזים רפואיים בע"מ'.[19] ב־2004 בית החולים ננטש.[20]
במרץ 2005 הבניין נרכש על־ידי חברת 'אפריקה ישראל' תמורת כשבעה־עשר מיליון שקל, וזו תכננה להרוס אותו ולבנות על השטח בניית מגדל מגורים בן ארבעים ושתיים קומות. על־פי התוכנית שהציגה החברה, בניין בית החולים ייהרס ובלובי של הבניין החדש יוצגו תמונות שיספרו את תולדות הבניין ההיסטורי.[21] באפריל 2007 הופתעו השכנים לגלות כי דחפורים החלו בהרס הבניין לטובת הקמת המגדל. התושבים התארגנו ועתרו בסיוע המועצה לשימור אתרים לבית המשפט המחוזי בתל־אביב, שם הוחלט להקפיא את עבודות ההריסה והבנייה.[22] בעקבות הגשת התוכנית פרץ מאבק ציבורי לשימור הבניין, וב־26 ביוני 2013 הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה פסלה את התוכנית משיקולי שימור ואי־התאמת התכנון לאזור.[23]
* זהו פרק מספר חדש, המכיל פרטים וסיפורים היסטוריים ואנושים מרתקים על עשרות בתי חולים פרטיים שפעלו בישראל עד קום המדינה ורובם ככולם אינם עוד. בבתי החולים בית החולים למחלות עיניים "ד'ר טיכו", בית החולים הר הצופים בירושלים, מבראה, סנטוריום, עין גדי, אסותא, בית חולים דג'אני בתל-אביב, בתר, מולדה, אימהות ואלישע בחיפה, בית החולים הפרטי הראשון בחדרה וכן בתי חולים פרטיים שפעלו ברחובות, פתח-תקווה, גדרה (בית החולים לחולי שחפת בו (אושפזה המשוררת רחל) נהריה ועוד ועוד.
מתוך הכריכה האחורית: "סיפור הקמתם והפעלתם של בתי החולים הפרטיים על־ידי רופאים שזה עתה עלו ארצה, לעתים תוך כדי התמודדות עם קשיים רבים ושונים, משתלב בסיפורה של ראשית הרפואה בארץ, ונועד לעורר עניין בקרב כל מי שההיסטוריה של הרפואה בארץ־ישראל קרובה ללבו. רוב המוסדות הללו נסגר עוד לפני הקמת המדינה או בשנותיה הראשונות וזכרם הלך ונשכח עם השנים. הספר נכתב במטרה לשמר את סיפורם של מוסדות אלה ושל רופאיהם, ולברר את חלקם בבניית תשתית מערכת הבריאות של המדינה־שבדרך".
פרופ' אבישי גולץ היה עד לאחרונה מנהל מחלקת אף אוזן גרון ברמב"ם וכיום הוא משמש רופא בכיר במחלקה. הוא גם מונה לאחרונה כיו"ר החברה לחקר הרפואה בישראל. עד כה הוציא שני ספרים על ההיסטוריה הרפואית של ישראל. האחד רפואת אוזן גרון בארץ ישראל והשני "בתי חולים פרטיים בארץ ישראל". הרואה אור בימים אלו בהוצאת "איתי בחור הוצאה לאור".
לעמוד הספר באתר ההוצאה לחצו כאן
[1] אברבך שמואל הרי, "זיכרונות מבית החולים ליולדות של ד"ר ליאו אברבך", ראו נספח 1 לפרק זה.
[2] “Private Hospital at Ramat-Gan”, The Palestine Post 24.1.1935.
[3] זינגר ישראל, "להרוס היסטוריה?" mynet 28.12.2010; רוזנבלום קשת, "מאבק על חייו של בית החולים 'רמת מרפא', הארץ 22.8.2012.
[4] לוי נסים ולוי יעל, רופאיה, ע' 82.
[5] דואר היום 14.12.1934; "קליניקה ליולדות ברמת־גן", דואר היום 17.8.1934; "בית־חולים מודרני ליולדות ברמת־גן", הארץ 21.1.1935; תדהר, ע' 3089.
[6] "א"י כמרכז רפואי – בית החולים ליולדות של ד"ר אברבך", הארץ 5.5.1936.
[7] מילנר טוביה, זכרונותיי מרמת־גן בשנות ה־30 וה־40, הוצא לאור בחסות עמותת בית האזרח, רמת־גן 2008, ע' 128; בית החולים רמת מרפא – רמת־גן, לשעבר בית החולים ליולדות של ד"ר אברבך, תיק תיעוד שהוכן ע"י אדר' שירי פרידמן, רחובות 2006.
[8] דבר 22.1.1937.
[9]אברבך שמואל הרי, "זיכרונות מבית החולים ליולדות של ד"ר ליאו אברבך", ראו נספח 1 לפרק זה.
[10] לוי נסים ולוי יעל, רופאיה, ע' 93.
[11] לוי נסים ולוי יעל, רופאיה, ע' 237.
[12]לוי נסים ולוי יעל, רופאיה, ע' 366.
[13] דבר 24.1.1947.
[14] "להקלת מצוקת האשפוז בת"א", דבר 3.11.1947.
[15]בית החולים רמת מרפא – רמת־גן, לשעבר בית החולים ליולדות של ד"ר אברבך, תיק תיעוד שהוכן ע"י אדר' שירי פרידמן, רחובות 2006.
[16] אתר האינטרנט של בי"ח 'אסותא'/אבני דרך: https://www.assuta.co.il/?catid={32CE717D-B545-4D89-9C3E-1D7E6F8C9E85.
[17] ישי רם, שביתת הרופאים, זמורה ביתן – מוציאים לאור, תל אביב 1986, ע' 80, 83.
[18] אתר האינטרנט של בי"ח 'אסותא'/אבני דרך: https://www.assuta.co.il/?catid={32CE717D-B545-4D89-9C3E-1D7E6F8C9E85.
[19] אתר האינטרנט של בי"ח 'אסותא'/אבני דרך: https://www.assuta.co.il/?catid={32CE717D-B545-4D89-9C3E-1D7E6F8C9E85.
[20] רוזנבלום קשת, "מאבק על חייו של בית החולים 'רמת מרפא', הארץ גלריה 22.8.2012.
[21] "אפריקה תקים מגדל בן 42 קומות ב"רמת מרפא" בר"ג", אתר האינטרנט של עיתון גלובס: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000775201
[22] רוזנבלום קשת, "מאבק על חייו של בית החולים 'רמת מרפא', הארץ גלריה 22.8.2012.
[23] צור שלומית, "נדחתה תוכנית רמת מרפא של אפריקה ישראל ברמת־גן", גלובס 26.6.2013; אתר האינטרנט של משרד הפנים: http://www.moin.gov.il/PublicationsAndUsefullInfo/PressAnnouncements/Pages/ramat-marpe-2013.aspx.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
