כתבה בתוכנית "עובדה" ששודרה לפני כמה ימים עסקה בנושא סרטן שד בצעירות. המסר המרכזי שעלה מן התוכנית הוא, כי המדינה מקיימת "קשר של שתיקה" ומעדיפה לא להקצות משאבים לגלוי סרטן שד בנשים צעירות - מטעמי חיסכון ועלות.
עוד בעניין דומה
"עובדות שאין עליהן מחלוקת לא התאימו לאג'נדה של 'עובדה'. זו נקבעה מראש תוך שימוש במשפטים כמו 'לא סופרים אותן' ו'קשר שתיקה'"
אין איש שיכול להישאר אדיש לסרטן שד הפוגע באשה צעירה, ומטבע הדברים מקרים אלו נחקקים בזיכרון. זהו מצב המהווה אתגר גדול - לא רק בגלל הידע המצומצם שיש בתחום, אלא בעיקר מאחר שסרטן שד באשה צעירה מתרחש בתקופה הכי פעילה של האשה מבחינת חיי-זוגיות, חיי משפחה וסוגיות פריון. אלה גם בדרך כלל השנים החשובות ביותר מבחינה מקצועית לבניית קריירה. לפיכך, מעבר להשלכות הקיימות אצל כל אשה עם אבחנה חדשה של סרטן שד, אצל נשים צעירות המצב מורכב יותר ובהחלט דורש ומחייב טיפול ומעורבות מולטי-דיסיפלינרית של הצוות המטפל.
לקריאה נוספת: "כעס בקהילת האונקולוגים בעקבות כתבה על סרטן שד בנשים צעירות"
הנושא זוכה להתייחסות מיוחדת הן בארץ והן בעולם. לראייה, במרכז הרפואי "שיבא" פועל כבר קרוב לשנתיים שירות סרטן שד בצעירות, שבראשו עומדת ד"ר שני פאלוך-שמעון. השירות מעניק ביטוי לאותם צרכים מיוחדים של נשים צעירות ומקדם מחקר קליני ומעבדתי בשיתוף פעולה עם המרכזים המובילים בעולם.
בנוסף ובמקביל, בנובמבר הקרוב ייערך בישראל כינוס בינלאומי בנושא סרטן שד בצעירות. לכינוס זה יגיעו מיטב המומחים בעולם. יש לי הכבוד להיות אחת מנשיאות הכינוס (עליו אנו עובדים כבר שנתיים). הכינוס הראשון שנערך בדבלין נחל הצלחה, בין השאר תודות לתרומת אנשי המקצוע מישראל.
"נושא הסריקה נבדק בארצות רבות בעולם והמסקנה הגורפת היא, שממוגרפיה לא תורמת לשיפור תוחלת החיים בקרב החולות"
בדיון בנושא סרטן השד בנשים צעירות חשוב לזכור מספר עובדות מהותיות:
1. נכון להיום, אין כלי שהוכח כיעיל לשמש ככלי סקר לגילוי מוקדם לסרטן שד בנשים צעירות (דוגמת ממוגרפיה לנשים מעל גיל 50) ואין אמצעים מוכחים להפחתת סיכון לחלות בסרטן שד בגיל צעיר לנשים בסיכון רגיל ללא סיפור משפחתי של סרטן שד.
2. ההיארעות של סרטן שד בנשים צעירות, מתחת לגיל 50, לא השתנתה מהותית בשנים האחרונות בארץ. היא בודאי לא נמצאת בעלייה.
3. סרטן שד בגיל צעיר הוא אמנם נדיר, אך הוא גורם תמותה חשוב באוכלוסייה הכללית ולכן יש להתייחס ברצינות לאשה המגיעה לרופא עם תלונה של גוש או דלקת בשד, גם כאשר הופעת הגוש והדלקת מופיעים סביב לידה או הנקה.
עובדות אלו, שעליהן אין מחלוקת לא התאימו לאג'נדה של "עובדה". זו נקבעה מראש תוך שימוש במשפטים כמו "לא סופרים אותן" ו"קשר שתיקה".
דוגמא מקוממת במיוחד היתה הניסיון לראיין את ד"ר פאלוך-שמעון. כשהוברר לתחקירנית שהיא מתכוונת לדבר על נתונים ועובדות בניגוד ל"תחושות ואמונות", מערכת התוכנית בחרה להתעלם מדבריה, ככל הנראה כי הדבר לא שירת את האג'נדה שלה.
בתוכנית היה בלבול מוחלט, מביש, בין התייחסות צוות מקצועי לסימפטומים (גוש בשד) לבין הצורך בתוכנית סריקה בנשים צעירות. נושא הסריקה נבדק בארצות רבות בעולם והמסקנה הגורפת היא, שממוגרפיה לא תורמת לשיפור תוחלת החיים בקרב החולות, ועל כן אין אף מדינה שיש בה תוכנית סריקה לאומית מתחת לגיל 50.
"עד היום הייתי תמימה לחשוב שיושרה עיתונאית היא תכונה בסיסית של כל עיתונאי, לא רק סיסמה. התבדיתי"
בכתבה לא נעשה נסיון לראיון מקצועי וראוי עם מי שזה כל עיסוקו (אפידמיולוג למשל), ובמקום זה הוקלט פרופ' גד רנרט במצלמה נסתרת, במחשכים, על ידי קבוצת חולות צעירות אשר כאבו את תלאות גילוי מחלתן בעוד הוא מתייחס לנתונים (או היעדר הנתונים) על יעילות בדיקות סקר בנשים צעירות.
כדי להתאים לאג'נדה שהוגדרה מראש, נערך ראיון מסודר, (לא עם מצלמה נסתרת) עם אשת מקצוע שהביעה את "תחושותיה ואמונותיה" בנושא "המגפה". תחושות? סליחה?! איפה הנתונים? העובדות שהוצגו, לפיהן "30% מהמאובחנות מתחת לגיל 50" פשוט חטאו לאמת, לא ברור כלל מהיכן נלקחו הנתונים הללו. לפי רישום הסרטן הלאומי של משרד הבריאות, שיעור הנשים החולות בסרטן שד בישראל מתחת לגיל 50 עומד על בין 24% ל-25%, ושיעור זה נמצא בירידה.
מאחר ובתוכנית ולא היתה יד מקצועית ומכוונת, הרי נושא ההתייחסות לסימפטומים נשאב לאווירת העליהום הכללית של ”לא סופרים אותן". זהו נושא חשוב שבו ניתן לעשות יותר – בעיקר הגברת המודעות בקרב צוותים רפואיים (נכון, לא רק בנשים צעירות) לצורך להתייחס לכל ממצא בשד. נושא זה נדון בפורומים שונים, כולל בוועדה למעמד האשה של הכנסת, אשר קיימה דיון בנושא ובמועצות הלאומיות הרלוונטיות המייעצות למשרד הבריאות.
את המקום שבו יכלה התוכנית לתרום - נושא המניעה - היא פיספסה לחלוטין. ייתכן כי נושא זה לא משרת אג'נדה ורייטינג וכנראה שעל כן לא היתה אליו התייחסות. במקום להפנות אצבע מאשימה לרשויות ש"לא סופרות את הנשים", היה ראוי לנצל את התוכנית כדי להעלות לסדר היום את נושא גורמי הסיכון והמניעה.
אלכוהול, לדוגמא, הוא פצצה מתקתקת שבוחרים להתעלם ממנה. גורם נוסף שאין להפריז בחשיבותו הוא קריאה לפנות לייעוץ גנטי, מכיוון שיש עדיין כמה אלפי נשאיות גן הנמצאות בסיכון עצום לסרטן שד, שלא מודעות לכך. ועוד.
עד היום הייתי תמימה לחשוב שיושרה עיתונאית היא תכונה בסיסית של כל עיתונאי, לא רק סיסמה. התבדיתי. כמה עצוב.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
