הסעיף הראשון בחוק ביטוח בריאות ממלכתי מ-1994 קובע: "ביטוח הבריאות הממלכתי לפי חוק זה יהא מושתת על צדק, שוויון ועזרה הדדית". רוב ההחלטות המשמעותיות במערכת הבריאות מתקבלות במפגש שבין החולה לרופא. לפיכך, קיום סעיף זה מותנה בראש וראשונה ביכולתם וברצונם של הרופאים לשמר את האתוס של מקצוע הרפואה, כפי שבא לידי ביטוי בשבועת היפוקרטס, שעל אחת מגרסותיה נשבע כל רופא בעולם המערבי.
"הרפואה הפרטית הופכת את הרופא ליישות כלכלית עם כוונת רווח"
הגרסה המודרנית של שבועת היפוקרטס, שחוברה ועודכנה על ידי איגוד הרופאים העולמי, קובעת כי "בריאותו של החולה שלי תהיה בראש סדר העדיפויות של הרופא". בעולם שבו אנו חיים כיום, סביבת העבודה של הרופא רוויה בהשפעות "זרות", שבמקרים רבים אינן תואמות לאינטרסים של החולה.
הרפואה הפרטית הופכת את הרופא ליישות כלכלית עם כוונת רווח. לפי כללי השוק החופשי, הרופא יכול למקסם את רווחיו בשלוש דרכים: להגדיל את הביקוש לשירות שהוא מציע; לשכנע כי יש להעדיף אותו על פני נותני שירות אחרים; לקשור בין נגישות לשירות לבין תמורה כספית.
גם התומכים הנלהבים ביותר בשוק החופשי יודו כי קיים כשל שוק חמור בשירותי הבריאות, בשל פערי הידע העמוקים בין נותן ומקבל השירות. לרוע המזל, רופאים רבים מנצלים כשל שוק זה, ונותנים עדיפות לאינטרסים שלהם על פני האינטרסים של החולים שלהם. לדוגמה, בסקר שפורסם לאחרונה בארה"ב נמצא כי רק 35% מהצנתורים האבחנתיים שבוצעו במדינת ניו יורק הם חיוניים על פי הידע הרפואי העדכני. סקרים דומים שנערכו בישראל ובעולם ב-20 השנים האחרונות הראו נתונים דומים.
"קיים כשל שוק חמור בשירותי הבריאות, בשל פערי הידע העמוקים בין נותן ומקבל השירות"
חברות התרופות והטכנולוגיות משקיעות הון עתק ואמצעים מגוונים, כדי להשפיע על האמצעים הטיפוליים שיציע הרופא לחוליו. סוכני תרופות נמרצים, כנסים בתנאים מועדפים ותרומות לקרנות מחקר הם רק חלק מהאמצעים שמופעלים על ידי מחלקות השיווק של חברות הענק.
הממצאים האמפיריים מלמדים כי קיים מתאם בין תדירות המגעים של הרופא עם נציגי חברות התרופות לסיכוי שיעדיף את התרופות שאותן הם מנסים למכור, וכן שהמרשמים שרשמו רופאים שבילו יותר זמן עם נציגי החברות היו מבוססים פחות על שיקול דעת רציונלי שמטרתו לשפר את בריאותו של החולה המסוים.
הנהלות בתי החולים עושות ככל שביכולתן להגדיל את הביקוש למיטות אשפוז, כאמצעי להגדיל את הכנסות המוסד ולהעצים את כוחם הפוליטי. המנהלים הרפואיים מקדישים חלק ניכר מזמנם לשיפור החוויה המלונאית של האשפוז. רופאי בתי החולים מווסתים את הקבלות והשחרורים מבתי החולים, כדי להגיע לתפוסה מלאה - אם לא למעלה מזה. ואכן, בסקרים שונים שנערכו בישראל ובעולם נמצא כי חלק ניכר מימי האשפוז הם מיותרים. כלומר, היה ניתן לספק השגחה ושירותים רפואיים ברמה דומה ובפחות סיכונים (לזיהומים ולנפילות, למשל) במסגרת הקהילה.
תנאי הכרחי למימוש הסעיף הראשון של חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא להרחיק מהמפגש בין הרופא לחולה את ההשפעות הזרות. לצורך כך, נדרשים צעדים אמיצים, בהם ניתוק כל קשר בין התשלום שנדרש מהחולה עבור שירותי הבריאות (מס בריאות) לבין הרופא נותן השירות, ובמלים אחרות - ביטול הרפואה הפרטית. כמו כן, יש לאסור כל מגע, ישיר או עקיף, בין נציגי חברות התרופות לרופאים, להכפיף את כל השירותים הניתנים במסגרת בית החולים שאינם מחייבים אשפוז לקופות החולים, ולהרחיב את השירותים הניתנים בקהילה.
"תנאי הכרחי למימוש הסעיף הראשון של חוק ביטוח בריאות ממלכתי הוא להרחיק מהמפגש בין הרופא לחולה את ההשפעות הזרות"
הדרך לרפורמה מרחיקת לכת כל כך אינה פשוטה. בעלי האינטרסים הזרים בשוק הבריאות הם בעלי ממון רב, והיקף השפעתם על הפוליטיקאים הוא רב. אך משבר האמון הקשה בין הציבור לרופאים כפי שבא לידי ביטוי לאחרונה במשבר הדסה הוא הזדמנות להטמעת שינויים מרחיקי לכת.
הצעד הראשון להגשמת הרפורמה המוצעת הוא שינוי התודעה הציבורית. הקניית ההכרה כי ניתן לקיים רפואה אחרת מוטלת במידה רבה על הרופאים עצמם. קולם של הרופאים שרואים במקצוע הרפואה ייעוד ולא קרדום לחפור בו – ויש רבים כאלה - חייב להישמע. שתיקתם כמוה כהסכמה להפרה המתמשכת של שבועת היפוקרטס, שלה שותפים חלק ניכר מהדוברים הראשים של הקהילייה הרפואית.
* המאמר פורסם לראשון בעיתון "דה-מרקר"
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
