הריון מהווה גורם סיכון לאירועים תרומבוטיים. הדעה המקובלת היתה, כי הסיכון גובר אף יותר בתקופה הבתר-לידתית (postpartum) ועד 6 שבועות לאחר לידה. יחד עם זאת, מחקרים בודדים רמזו על כך שהסיכון המוגבר קיים גם לאחר תקופת 6 השבועות. החוקרים בדקו השערה זו באמצעות מחקר עוקבה רטרוספקטיבי, בו שימשה כל אשה כביקורת של עצמה.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל למעלה ממיליון וחצי נשים, שילדו בתקופה שבין 2005-2010 בקליפורניה. הסיכון לאירוע תרומבוטי היה גבוה באופן משמעותי בתקופת 6 השבועות יחסית לאותה תקופה שנה לאחר מכן, עם שיעור סבירות (Odds Ratio) של 10.8 (CI95% 7.8-15.1). הסיכון פחת אך עדיין נותר גבוה יותר בתקופה שבין 7-12 שבועות לאחר לידה (OR=2.2, CI95% 1.5-3.1). לא היה הבדל משמעותי בתקופה שלאחר 12 שבועות.
למעט ניתוח קיסרי, שהיווה גורם סיכון יחסית ללידה וגינלית בתקופת 6 השבועות, לא היו הבדלים משמעותיים סטטיסטית בין תתי הקבוצות שנבדקו במחקר.
על סמך מחקר זה, סיכמו החוקרים כי קיים סיכון מוגבר לאירועים תרומבוטיים גם מעבר לתקופת 6 השבועות לאחר לידה ועד 12 שבועות אחריה. לפי ההנחיות הקיימות, נשים בסיכון צריכות לקבל טיפול נוגד קרישה מניעתי עד 6 שבועות אחרי לידה. יש לשקול הארכת הטיפול עד 12 שבועות לאחר לידה, אף כי הסיכון קטן אבסולוטית.
במאמר תגובה למחקר כותבת ד"ר שוורץ, שתשקול להמשיך טיפול מניעתי בנוגדי קרישה למטופלות שנמצאות בסיכון גבוה עד 12 שבועות לאחר לידה. לפי הנחיות ה-CDC, נשים שילדו בלידה וגינלית ואינן בעלות סיכון מוגבר יכולות להתחיל טיפול בגלולות למניעת הריון, המכילות אסטרוגן, 21 יום אחרי לידה (ונשים שילדו בניתוח קיסרי 42 ימים אחרי לידה). הכותבת מציינת שתעודד את מטופלותיה להמתין עד 12 שבועות לאחר הלידה, ולבחור באמצעים אחרים למניעת הריון.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט