כשסיימתי קורס מ"כים, על רחבת המסדרים, לפני קבלת דרגת הסמל - אמר לי המ"מ: "זהו - מעכשיו תשכח מערך ה'רעות'". באותו רגע התקשיתי להאמין לדבריו, אך האמת היא שהשנים והמאורעות אשר הייתי שותף להם לימדו אותי שיש בזה משהו. אז עכשיו, משום שזכיתי להיות חבר של האדם המושמץ ביותר במדינה בשבועיים האחרונים - אני גאה לומר: 'יש לי חבר - וקוראים לו מור-יוסף'!".
עוד בעניין דומה
"אני זוכר למי קראה מערכת הבריאות הישראלית כאשר היתה על סף קריסה אל מול 'מרד המתמחים'"
היכרותי עמו חוזרת לכיתה י', עת נקשרה נפשי בחברי איתן - אחיו הקטן. אז זכיתי להכיר משהו מהמשפחה - את האב ר' מרדכי מור-יוסף, אדם יקר ומסביר פנים לכל אדם, איש ציבור העושה מלאכתו אמונה. את האם גאולה תבל"א: אשה צנועה, שקטה, אשר קיבלה אותנו תמיד בסבר פנים יפות עם כוס תה מהביל ועוגה טרייה.
באותן שנים הכרתי את שלמה ורעייתו דינה - אנשים צנועים אשר במקביל ללימודיו של שלמה הביאו ארבעה ילדים לעולם. - איש תמיר, תמיד מתעניין במה שאנו עושים, גוער בנו על משובות נעורים, ותמיד תמיד - מפרגן.
בגרנו והלכנו לצבא, הוא התמחה ברפואת נשים וליווה אותנו במלה טובה, עצה וסתם טפיחה על השכם במהלך שרותנו.
עת החלטתי להירשם לבית הספר לרפואה הייתי זקוק לשני ממליצים. באופן טבעי פניתי לבקש משלמה לכתוב לי מכתב המלצה, ושלמה נענה מיד... השם "שלמה מור-יוסף" עדיין לא היה מוכר בעולם הרפואה הישראלי, אך בשבילי הוא היה מודל לחיקוי - אדם אשר שירת שירות קרבי, אשר למד רפואה ובמקביל הקים משפחה לתפארה, סמל ליושרה, צניעות, מנהיגות שקטה החודרת עמוק וחברות.
כנראה שהמכתב עשה את שלו - והתקבלתי ללימודים. במהלך שנות הלימודים עקב שלמה אחרי מרחוק, כחלק מהחברות הגדולה עם אחיו איתן, נפגשנו לא פעם בהדסה על יד מיטת אביו עת באנו לבקרו, עד לפטירתו, וגם בשנים אלו תמיד היווה דוגמא אישית.
סיימתי את הלימודים, עשיתי סטאז', התחלתי התמחות, ושוב נפגשו דרכינו. הפעם שלמה הגיע אלינו לבאר שבע כמנהל בית החולים (כולם אמרו "שיחקת אותה, אתה מכיר את המנהל..."), ושוב פגשתי את האדם המיוחד הזה - אבל בסיטואציות אחרות:
"אני זוכר את מי כינו "מר אינטגריטי" של מערכת הבריאות, אני זוכר מי האיש אשר כל אדם שפנה אליו בבקשת עזרה לא הושב ריקם"
אני תורן במחלקה בשש בבוקר, לאחר לילה שלם ללא שינה, ומי עובר במחלקות לומר מילה טובה למתמחים - שלמה; כשהתאשפז אצלי במחלקה בסורוקה אדם אשר שכל את בנו בקרב שבו אורי אחיו נהרג - והתקשרתי להודיע לו - נעניתי "כן, שמתי לב ברשימות החולים - כבר ביקרתי אצלו"; בלילה הראשון בחדר המיון החדש של "סורוקה", אני בתפקיד "אחראי חדר מיון" - ושלמה נכנס בחצות הלילה לראות שהכל פועל כשורה ולהרגיע את הצוות; קיבלתי הצעת עבודה בארגון חשוב, מבקש משלמה בפעם השנייה מכתב המלצה. הפעם השם "שלמה מור-יוסף" הוא כבר שם דבר, פותח דלתות. שלמה נענה לבקשתי ומכין מכתב - המכתב נפתח במילים "את דן אני מכיר מילדות כי הוא חבר של אחי..." - כמו תמיד - שקיפות ויושרה.
עברו שנים, בכל דבר משמעותי שעשיתי בעולם הרפואה התייעצתי עם שלמה. תמיד נתן עצה טובה, כיוון טוב ועל כך אני אסיר תודה אליו.
השבועיים האחרונים טילטלו אותי - כמה ניתן להכפיש אדם? שלמה בשבילי היה ויהיה דוגמא לצניעות, אחריות, ישרות דרך, ובטח לא "נהנתנות" כפי שמנסים להדביק לו. נער הייתי וגם בגרתי - אני דוחה על הסף את הניסיון להפוך את שלמה לאחראי יחיד. גם אני כבר מבין מה זה אישור תקציב ותכנית עבודה שנתית, מהו תפקיד יו"ר מועצת מנהלים. אני גם מבין שעברו שלוש שנים מעזיבתו את המוסד, שבהן הדסה מצאה את עצמה ללא קברניט, והגירעון שהיה עד אז מינימלי תפח בשנים אלה למימדיו הנוכחיים.
"השבועיים האחרונים טילטלו אותי - כמה ניתן להכפיש אדם? שלמה בשבילי היה ויהיה דוגמא לצניעות, אחריות, ישרות דרך, ובטח לא 'נהנתנות'"
וכן, אני כבר יודע ש"להצלחה - אבות רבים, אך הכשלון - יתום". גם אני קורא דה-מרקר כל בוקר - ויכול לשאול: אז מה חלקם של אחרים בדבר? כמה השלטון המרכזי באמת מרגיש עצמו אחראי על בריאות תושבי גוש ירושלים? האם המודל שעל פיו עובד ביה"ח השני בבירה שונה באופן מהותי? מהיכן מגיעה המתקפה האישית הזו כנגדו? שורת הדלפות המתוזמנות במקצועיות של משרד יח"צ?
אני איני מוכן להסכים לניסיון להפוך אדם שמתנהל כל חייו בצניעות, מדבר עם כל אדם ב"גובה העיניים", מקדים שלום לכל אדם, עם רקורד מוכח של עשייה ציבורית, וכן כמו כולנו, כנראה גם כמה טעויות - לאדם פסול ותאב בצע. הניסיון הזה להפוך את שלמה ל"שעיר לעזאזל" של כל המערכת, מקומם וראוי לגינוי על ידי כל מי שעיניו בראשו ופיו וליבו שווים.
אני עדיין תקוע במגרש המסדרים של בית ספר למ"כים, ולא מוכן להיפרד מערך "הרעות", אני זוכר למי קראה מערכת הבריאות הישראלית כאשר היתה על סף קריסה אל מול "מרד המתמחים" בשביתה האחרונה, את מי כינו "מר אינטגריטי" של מערכת הבריאות, אני זוכר מי האיש אשר כל אדם שפנה אליו בבקשת עזרה לא הושב ריקם, אני יודע איך הוא מכבד את אמו תבל"א, אני יודע מי הלך למוסד לביטוח לאומי "כי אפשר לעשות שם חסד". אני יודע על מי אמרו שהוא ה"מענטש" היחידי מבין המנהלים, ואני זוכר עוד הרבה דברים.
יש לי חבר שקוראים לו מור יוסף וגם היום, אם אצטרך, אבקש רק ממנו את מכתב ההמלצה השלישי.