מטרה
הערכת ההשפעות הפרמקודינמיות של מעבר מטיקאגרלור לפראסוגרל.
עוד בעניין דומה
רקע
קלינאים עשויים להזדקק להעביר חולים בין מעכבי P2Y12 פוטנטיים יותר, עקב תופעות לוואי או שימוש במשטר מינון חד-יומי, בשל נושאי היענות.
שיטות
לאחר 3-5 ימים של שלב הרצה עם מנת העמסה (LD) של טיקאגרלור 180 מ"ג ואחריה מנת אחזקה (MD) יומית של טיקאגרלור 90 מ"ג פעמיים ביום, חולים מטופלי-אספירין (n=110) עם מחלת עורקים כלילית יציבה, חולקו באופן אקראי להמשך טיפול עם טיקאגרלור או מעבר לטיפול עם מנת אחזקה של פראסוגרל 10 מ"ג פעם ביום, עם או ללא מנת העמסה של 60 מ"ג.
הערכות פרמקודינמיות הוגדרו על ידי reaction unit יP2Y12 ומדד ריאקטיביות של טסיות (PRI - vasodilator-stimulated phosphoprotein phosphorylation assay) בתחילת הניסוי (לפני ואחרי שלב ההרצה) וכן 2, 4, 24 ו-48 שעות ו-7 ימים לאחר רנדומיזציה.
תוצאות
ריאקטיביות טסיות היתה גדולה יותר באופן מובהק 24 ו-48 שעות לאחר מעבר לפראסוגרל, לעומת המשך טיפול עם טיקאגרלור, למרות שבמידה קטנה יותר באלה שקיבלו LDי. PRU ממוצע נותר גבוה יותר באופן מובהק בקבוצת הפראסוגרל המשולב לעומת טיקאגרלור (least-squares mean difference: 46; 95% confidence interval [ci]: 25-67), ולא השיג את נקודת אי-הנחיתות הראשונית (primary non- inferiority endpoint, גבול עליון של CI ≤45), על אף ש-PRU בקבוצת הפראסוגרל היה נמוך יותר לאחר 7 ימים מאשר לאחר 24 או 48 שעות.
בהתאם לכך, שיעורים של ריאקטיביות טסיות גבוהה תחת טיפול (high on-treatment platelet reactivity ,HPR) היו גבוהים יותר, לאחר 24 ו-48 שעות בשתי קבוצות הפראסוגרל; אחרי 7 ימים לא היה הבדל בשכיחות ה-HPR, בין קבוצות הפראסוגרל והטיקאגרלור המשולבות.
מסקנות
בהשוואה לטיפול מתמשך בטיקאגרלור, מעבר מטיפול בטיקאגרלור לפראסוגרל קשור בעלייה בריאקטיביות טסיות, המתמתנת באופן חלקי על ידי מתן מנת העמסה.