הרופאים אינם האויב של מערכת הבריאות

מאז שסורסו המקורות התקציביים של חוק בריאות ממלכתי, כשנה לאחר יישומו ב-1995, נגרעו ממערכת הבריאות מעל 10 מיליארד ש"ח של מימון ציבורי. אחוז המימון הציבורי של מערכת הבריאות ירד באופן עקבי, מ-70% בשנת 1996 לפחות מ-60% כיום - הרבה מתחת לממוצע מדינות ה-OECD העומד על קרוב ל-80%.

"אני גאה שרופאי המדינה נמצאים סוף סוף בראש פירמידת השכר בשירות המדינה, אך לא נסכים שיהפכו אותנו לאשמים בתחלואיה של מערכת הבריאות"

במקביל לירידה זו, חלה עלייה חדה בהוצאה הפרטית על בריאות, והציבור בישראל משלם היום כ-40% מההוצאות מכיסו, אם על ידי רכישת ביטוחי בריאות נוספים או כהשתתפות עצמית בהוצאה לתרופות, ביקורי רופא ושירותים נוספים שניתנו בעבר בחינם. הנגזרת הישירה ממימון פרטי רחב היקף כזה הינה, שבריאותם של מעוטי היכולת נפגעת בשל חוסר יכולת כלכלית לממן תרופות ושירותי בריאות נוספים.

ביטוי מוחשי לצמצום המתמשך בהוצאה הציבורית לבריאות הינה הזנחת מערכת האשפוז המשרתת את כלל אזרחי ישראל.

למרות שאוכלוסיית המדינה הוכפלה, לא נבנו בתי חולים חדשים, לא נפתחו חדרי מיון נוספים, לא עודכן מספר המיטות לנפש ואנו נאלצים להתמודד עם זמני המתנה ארוכים בחדרי המיון, עם צפיפות במחלקות האשפוז, ועם תחלואת היתר הנגרמת עקב כך.

הממשלה עודדה בשנים שחלפו מאז נחקק חוק בריאות ממלכתי את הסטת השירותים שמספקות קופות החולים, מהמערכת הציבורית למערכת הפרטית, באמצעות ביטוחי הבריאות הנוספים. הסטה זו הורידה כביכול את הלחץ ממערכת האשפוז הציבורית וגרמה להתפתחות ולשגשוג של המערכת הפרטית.

מאחר שהמדיניות העקבית של כל ממשלות ישראל מאז 1995 מיושמת בקפדנות, וההוצאה הלאומית לבריאות "מוקפאת" על 7.9% מהתל"ג בלבד (לעומת בממוצע ב-OECD:י9.5%), נראה כי תליית האשם במצבה העגום של מערכת הבריאות ברופאים ובהשתכרותם הינה צינית ולא ראויה.

"לא ניתן למסע יחסי ציבור להאשים אותנו הרופאים כגורם ה'מרושש' את המערכת"

הרופאים נושאים על כתפיהם את מצוינותה של מערכת הבריאות, ויכלו מבחינת כישוריהם האישיים להשתלב בתחום ההיי-טק, או להשתכר פי כמה וכמה מעיסוקם ברפואה בחו"ל. בזכות מצוינותנו, הפכה הרפואה בישראל לענף יצוא משמעותי. היעדר מימון ציבורי דחף את מנהלי בתי החולים לחפש מקורות כספיים להפעלת שירותים חיוניים בעזרת פיתוח ענף תיירות המרפא.

אני גאה על כך שאנו, רופאי המדינה, נמצאים סוף סוף בראש פירמידת השכר בשירות המדינה, אך לא נסכים שיהפכו אותנו לאשמים בתחלואיה של מערכת הבריאות הציבורית; לא נסכים שיהפכו אותנו לשעירים לעזאזל להיעדר כללים מנחים להפעלת ענף תיירות המרפא; לא נסכים שיהפכו אותנו לאחראים על גירעונם של כל בתי החולים הציבוריים, למעט אחד; או לגירעונן של כל קופות החולים, הנמצאות בגירעון שנתי מצטבר העומד על כ-2 מיליארד שקלים.

הכשל הוא בתמחור ותקצוב הפעולות במערכת הבריאות, שאינו תואם את המציאות הכלכלית - לא של בתי החולים ולא של קופות החולים - והוא הגורם הישיר לגירעונות העצומים. לא מדובר בכשל ניהולי, מדובר בכשלון תקצובי.

לא ניתן למסע יחסי ציבור להאשים אותנו הרופאים כגורם ה"מרושש" את המערכת. לא נרשה שמחדלי ממשלות ישראל, והזנחת תשתית מערכת האשפוז הציבורית "יולבנו" בעזרת מתקפה פופוליסטית על ציבור הרופאים ושכרו.

"בזכות מצוינותנו, הפכה הרפואה בישראל לענף יצוא משמעותי"

אין די ב-500 מליון ש"ח. צריך להחזיר את המיליארדים שנגזלו ממערכת הבריאות במהלך השנים, כדי להגדיל את המרחב בפגיות בין העריסות ולמנוע את התמותה המיותרת מזיהומים, כדי לבנות בית חולים נוסף בנגב ולהתגבר על הצפיפות במחלקות האשפוז ובחדרי המיון, צריך למנוע את הגירעונות התמידיים של קופות החולים ובתי החולים שאינם נגרמים על ידי כשל ניהולי, אלא על ידי כשל תקצוב ותמחור ריאליים.

אני קורא לראש הממשלה, לשר האוצר ולשרת הבריאות להקצות באופן מיידי את המשאבים הדרושים ולהוציא את מערכת הבריאות מהמשבר המתמשך בו היא נמצאת מזה שנים רבות.