מחקר חדש, שבוצע באוניברסיטת תל אביב בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומאוסטרליה, מצא קשר בין מנגנון האוטופגיה (Autophagy), האחראי על בליעה, פירוק וסילוק חומרים מזיקים בתוך התא החי, לבין מחלת הסכיזופרניה. התגלית מצביעה על קיומו של מנגנון ביולוגי, שעד כה לא היה ידוע, כמעורב בהופעת סכיזופרניה. בעקבות ממצאי המחקר מציעים החוקרים כיוון חדש לאבחון ולטיפול במחלה.

המחקר, שהתפרסם בכתב העת Molecular Psychiatry מקבוצת Nature, נערך בידי פרופסור אילנה גוזס, הדוקטורנטים אביה מרנלנדר-וגנר, אנה מלשקביץ וזאב שמר מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף פרופסור גלילה אגם ופרופסור יוסף לוין מאוניברסיטת בן-גוריון ופרופסור בריאן דין, מנהל בנק המוח במדינת ויקטוריה, שבאוסטרליה.

בהודעה שהפיצה הבוקר (יום ג') אוניברסיטת תל-אביב על תוצאות המחקר, הסבירה פרופסור גוזס:
"לתא החי מנגנוני הגנה מפני נזק ומוות. אחד התהליכים המרכזיים בתא החי הוא האוטופגיה ("עיכול עצמי") שמוביל לפירוק החלבונים, השומנים וחומרים אחרים שאינם בשימוש ואינם יעילים. מנגנון הפירוק לחומרי גלם חשובים אלו שומר על חיוניות התא. מחקרים רבים מראים כי ירידה בתפקוד האוטופגיה מורידה משמעותית את חיוניות התא ואת יכולתו להתמודד עם מצבי לחץ. תקלה במנגנון הזה תגרום להצטברות חומרים מזיקים בתא. נמצא קשר ישיר בין מוות תאי לתפקוד לקוי של המנגנון הזה".

"מחקרים רבים", הוסיפה פרופסור גוזס, "מצביעים על קשר בין תהליכי ההזדקנות ותפקוד לקוי של האוטופגיה, לבין מחלות ניווניות כמו אלצהיימר, מחלת פרקינסון ו-ALS, ואף מחלת הסרטן. המחקר שלנו הוא הראשון המצביע על קשר ברור בין ביטוי חלבונים בעלי תפקיד מרכזי בתהליך האוטופגיה לבין סכיזופרניה. התרופות הניתנות כיום לחולי סכיזופרניה מתמקדות בעיקר בשינויים בהולכה העצבית. המחקר שלנו מציע מטרות חדשות לפיתוח תרופתי לסכיזופרניה שעשוי להיות יעיל יותר מהטיפול הקיים".

במחקר החדש בוצעה נתיחה שלאחר המוות ב-24 מוחות – 12 מוחות של אנשים בריאים ו-12 מוחות של חולי סכיזופרניה. נמצא כי החלבון beclin 1, הממלא תפקיד מרכזי בתהליך האוטופגיה, מתבטא בחסר מובהק אצל חולי הסכיזופרניה. ירידה בביטויו הגיעה לכ-40% פחות מאשר בקבוצת הביקורת. מדידת החלבון נעשתה בהיפוקמפוס, אזור המוח שאחראי על תהליכי למידה וזיכרון. הירידה בביטוי הייתה ייחודית לתאי המוח ולא נמצאה בתאי הדם.

"זיהוי השינויים הביוכימיים הללו במוח פותח פתח לגישות חדשות להבנה ולטיפול במחלה", הדגישה פרופסור גוזס. "בדקנו גם תאי דם אצל חולים חיים, אבל לא מצאנו שינוי בביטויו של beclin 1 בכדוריות הלבנות שלהם. מדובר, אם כן, בחסר ייחודי למוח".

beclin 1 הוא החלבון היחיד המשתנה במוח החולה בסכיזופרניה. בעבר גילתה מעבדתה של פרופסור גוזס חלבון חיוני ליצירת המוח, והעניקה לו את השם Activity-dependent neuroprotective proteinי(ADNP). במחקר המשך הראתה פרופסור גוזס שלחלבון ADNP יש אח "תאום" - ADNP2, שהיחס ביניהם שונה בהיפוקמפוס אצל חולי סכיזופרניה. בניגוד לביטוי של beclin 1, הביטוי של ADNP ו-ADNP2 כן עולה בכדוריות הדם הלבנות של חולי סכיזופרניה, ויכול אולי להוות סמן למחלה.

כשפרופסור גוזס וצוותה בחנו חלבונים הנקשרים ל-ADNP הם מצאו קישור לחלבון נוסף שהוא בעל תפקיד במנגנון האוטופגיה: החלבון הזה הוא Light Chain 3, או LC3. "מכאן שגם השינוי ב-beclin 1 וגם השינוי ב-ADNP קשורים לדה-רגולציה של תהליך האוטופגיה במוח של חולה בסכיזופרניה", הוסיפה פרופסור גוזס. "השינוי בביטוי החלבונים ADNP ו-ADNP2 ניכר גם בכדוריות הדם הלבנות – ובעיקר בתחילת המחלה. יתכן שתאי הדם מנסים להגן על המוח מפני המחלה בעזרת ADNP ".