בשל יכולת המרכיב הפיברוטי של דלקת כבד כרונית על רקע HCV להתקדם בצורה עצמאית גם לאחר השגת sustained virologic response (SVR), ביקש מחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Hepatology, לבדוק את השפעת השגת SVR על מהלך פיברוזיס בטווח הארוך.
עוד בעניין דומה
המחקר התאפשר הודות לבדיקת FibroTest™, המאפשרת לאמוד את היקף הפיברוזיס על סמך 6 סמנים בדם ((Alpha-2-macroglobulin, Haptoglobin, Apolipoprotein A1, Gamma-glutamyl transpeptidase (GGT), Total bilirubin ו-Alanine transaminase) בנוסף למין ולגיל, החוסכת את הצורך בביצוע ביופסיות חוזרות. החוקרים עקבו באופן פרוספקטיבי אחר 933 נשאי HCV שעברו בדיקות FibroTest ו-transient elastography חוזרות.
בתום 10 שנות מעקב, בקרב אלו שסבלו מפיברוזיס מתקדם בתחילת המחקר, שיעור החולים בהם תהליך הפיברוזיס נסוג (הפחתה של 0.20 ויותר בציון FibroTest™, המקבילה להפחתה של שלב אחד בדירוג METAVIR) היה גבוה יותר במובהק (P<0.001) בקרב 108 החולים שהשיגו SVR (49%; רווח בר סמך של 95%: 33-64%) לעומת 219 החולים שלא הגיבו לטיפול נגד הנגיף (23%; 14-33%), אך ללא הבדל מובהק לעומת 88 החולים שלא טופלו כלל (45%; 10-80%).
בקרב כלל 171 החולים שהשיגו SVR, נסוגה השחמת ב-55% מהמקרים (24 מתוך 43 חולים שסבלו משחמת), אך במהלך המעקב נצפו 15 מקרי שחמת חדשים בקרב 128 חולים כך ששיעור ההפחתה עומד על 5.3 נקודות האחוז (רווח בר סמך של 95%: 2.4-9.8 נקודות האחוז) בלבד.
לא נצפה הבדל בשיעור הופעת סרטן כבד ראשוני בין אלו שהשיגו SVR (4.6%; רווח בר סמך של 95%: 0-9.8%) לאלו שלא הגיבו לטיפול נגד הנגיף (5.6%; 1.5-9.8%).
בהתייחס לתוצאות לאחר עשור, הטיפול נגד הנגיף משיג האטה של התקדמות הפיברוזיס אך עם הפחתה של 5% בלבד בהיארעות השחמת וללא השפעה על הסיכון, 5%, לסרטן כבד ראשוני.