דעות

על הספר "ירושלים של קדושה ושיגעון"

זהו ספר בן ארבע מאות עמודים המשלב היבטים חשובים של אנתרופולוגיה, תרבות, אומנות, דת, אמונה, ביוגרפיה, היסטוריה ופסיכולוגיה הקשורים בירושלים

זהו ספר בן ארבע מאות עמודים המשלב היבטים חשובים של אנתרופולוגיה, תרבות, אומנות, דת, אמונה, ביוגרפיה, היסטוריה ופסיכולוגיה הקשורים במשך מאות שנות קיומה של ירושלים, כאשר לשלושת הדתות יהדות, נצרות ואיסלאם תפקיד משמעותי בה.

הספר ערוך למופת- פרופסור אלי ויצטום וד"ר משה קליאן הביאו לידי ביטוי לא רק רמה מקצועית גבוהה בתחומם, אלא גם כתיבה ספרותית יוצאת מן הכלל.

הסוגיות המקצועיות-פסיכולוגיות סביב סינדרום ירושלים מתוארות בצורה מאלפת דרך הרקע ההיסטורי, תרבותי, דתי, אמוני ופוליטי ותיאור מקרים שהמחברים טיפלו וחקרו

בדרך כלל הח"מ לא מהמפרגנים, אך לאחר שקראתי את הספר הנ"ל, ברצוני לציין לשבח את ההשקעה העצומה והכישרון בכתיבת הספר המלווה בתשתית ביבליוגרפית אדירה.

הצצה לספר: "ירושלים של קדושה ושיגעון צליינים, משיחים והוזים"

אני אישית החכמתי בידע ותובנות חדשות סביב דמויות היסטוריות חשובות כמו בנימין דיזרעלי, ראש ממשלת בריטניה במאה ה-19, ויליאם הולמאן האנט, צייר בריטי מפורסם בן המאה ה-19, גוסטב פלובר הסופר הצרפתי הידוע מהמאה ה19, אנדריאס וזליוס רופא נודע מהמאה ה-16, אלברט מונטיפיורי, הגנרל צ'רלס גורדון, רספוטין ועוד רבים אחרים והכל בהקשר לביקורם בירושלים והתהליך הפסיכולוגי שעברו.

אני מודה שאני גר בירושלים כ-30 שנה ורק בעקבות הספר הלכתי לראות אתרים חשובים בהיבט הרוחני-היסטורי של ירושלים הנמצאים כ-15 דקות נסיעה מביתי, שלפני כן לא ביקרתי בחיי. גם זו תרומה חשובה לעולמי הרוחני.

הסוגיות המקצועיות-פסיכולוגיות סביב סינדרום ירושלים מתוארות בצורה מאלפת דרך הרקע ההיסטורי, תרבותי, דתי, אמוני ופוליטי ותיאור מקרים שהמחברים טיפלו וחקרו.

סינדרום ירושלים הופיע במשך מאות שנים בקרב עולים לרגל לעיר ובמאה ה-20 בקרב תיירים. את הסינדרום חוו הן יהודים והן נוצרים, כאשר בד"כ ברקע סבלו מבעיות נפשיות ואו מאורעות חיים קשים בד"כ אובדנים של בני משפחה מדרגה ראשונה וכן היו יותר קיצוניים מבחינה דתית: ציטוט מעמוד 154-5 –"האבחנה והקביעה האם החוויה היא מיסטית או פסיכוטית מורכבת ותמיד דורשת התייחסות לרקע התרבותי והדתי. האבחנה לא נעשית על פי התוכן, שכן מבחינת התוכן והפנומנולוגיה קיים דמיון רב בין החוויה הפסיכוטית לבין התכנים המיסטיים.

סינדרום ירושלים הופיע במשך מאות שנים בקרב עולים לרגל לעיר ובמאה ה-20 בקרב תיירים. את הסינדרום חוו הן יהודים והן נוצרים

האבחנה נעשית על פי דפוסי ההתנהגות והשליטה. בעוד שהחולה הפסיכוטי נשלט על יד "החוויה" והתכנים הגלומים בה, שונים הדברים אצל המיסטיקן. המיסטיקן בניגוד לפסיכוטי הוא זה ששולט בחוויה המיסטית שהיא קצרה יחסית וממוקדת בזמן. המיסטיקן מתנהג כאחד האדם בפרקי הזמן שבין החוויות המיסטיות בעוד שהחולה הפסיכוטי חריג ונטול גבולות בין החוויה לבין המציאות ותופעות התנהגותו רציפות וממושכות. פעמים רבות אף ניתן לראות אצל הפסיכוטי סממני הדרדרות בהתנהגות כגון הזנחה עצמית, הפסקה בשמירה על מצוות הדת שבה הוא מאמין והפרעות בשיפוט המביאות להתנהגות קיצונית כגון אלימות".

לדעת הח"מ הספר משפר את התובנה לחיבור בין הרקע התרבותי, הדתי, האמוני והגיאוגרפי לפסיכיאטריה.

ציטוט נוסף מהספר (עמוד 335): "מהתיאורים שהובאו על ידינו אפשר ללמוד שתופעת התיירים "התמהוניים" אשר מגיעים לירושלים כדי לממש את "חזונם" מוכרת מזה שנים רבות. רבים מהבאים רואים עצמם כדמויות דתיות היסטוריות ידועות כמו אליהו הנביא, הנביא דניאל, יוחנן המטביל, אסתר, אם המשיח וכמובן המשיח עצמו. התנהגותם מתבססת לרוב על ההבניה התרבותית של הדמויות שהם מגלמים. כאמור רובם סובלים מבעיות נפשיות עוד לפני שהם מגיעים לירושלים. בבואם לעיר מתפרצת ההתנהגות האופינית ל"תסמונת", כפי שזו עולה הן מתאורים מהעבר והן במקרים בהווה. במרבית המקרים המאושפזים ממשיכים להזדהות עם הדמות וטוענים שהם אינם אלא הופעתה המחודשת עלי אדמות. כל ניסיון להתווכח עמם או "לכפור" בזהותם מעורר בהם כעס, חרדה ותוקפנות. ניתוח פנומנולוגי של תיאורי ההתנהגות של התמהוניים ה"היסטוריים" ונתוני המחקר העכשווי מלמדים שמדובר בתופעות דומות. מרבית המקרים הם של אנשים עם רקע דתי מעל הממוצע, שענינים תיאולוגים חשובים להם ומעסיקים אותם. בשלב מסוים הם שומעים קולות ורואים חזיונות, חווים "הארה אלוהית" ואורינטציה חדשה שכוללת הוראות פעולה וקריאה ללכת לירושלים. זהו הפרוטוטיפ השכיח, שמלווה בקשת רחבה של התנהגויות מוזרות. נראה איפוא כי מרכזיותה הרוחנית של ירושלים בראי הדורות והסכמות של הגאולה ושל אחרית הימים בגרסאותיהן היהודית-נוצרית, ממשיכות להיות אקטואליות ולהוליך תיירים צליינים והוזים לירושלים."

נראה לח"מ שלאמונה הדתית יש משקל רב במזור לנפש (ראו מאמרי באתר זה: "אהבה כגורם מרכזי בטיפול"), אך במיעוט המקרים (יחסית) כפי שמתואר בספר זה – אצל אנשים עם רקע בעייתי מבחינה נפשית או שחוו אובדנים קשים עם בואם למקום טעון מבחינה אמונית דתית כמו ירושלים, עלול להגרם אז נזק נפשי.

לדעתי ספר זה מהווה עוד נדבך לתעודת הכבוד לה ראויה הפסיכיאטריה בישראל. ראוי שספר זה יתורגם למספר שפות כדי שאת התועלת ממנו לא יפיקו רק קוראי העברית.

נושאים קשורים:  דעות,  סינדרום ירושלים,  פרופסור אלי ויצטום,  ד"ר משה קליאן
תגובות