מאמר שפורסם השבוע ב-BMJ מזהיר רופאים ברחבי העולם מפני תופעת אבחון-יתר וטיפול-יתר בהפרעות קשב וריכוז (ADHD) ומצביע על כך ששיעור גבוה מהילדים שאובחנו וקיבלו תרופות רבות-עוצמה, אולי כלל לא היו זקוקים להן. המאמר מבוסס על מחקר שבוצע באוניברסיטת "בונד" שבאוסטרליה.
עוד בעניין דומה
מחברי המאמר ציינו, כי בין השנים 2000 ל-2011 חלה עלייה תלולה ב-72% בהנפקת תרופות מרשם – כמו ריטלין – לטיפול בילדים שאובחנו עם ADHD.
בבריטניה ובהולנד, למשל, שיעור המרשמים זינק ב-50% באותו פרק זמן. אלא שעל-פי המכון הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב (NIMH)י, רק 1 מ-11 ילדים בגילים 18-13, ורק 1 מ-25 בגירים סובלים מתסמינים חמורים של ADHD. לפי נתונים אלה, טוענים החוקרים, היה מקום לרשום ריטלין ותרופות אחרות רק במקרים של תסמינים חמורים – ללא יותר מ-14% מהילדים שרופאים איבחנו כלוקים בהפרעת קשב וריכוז. כלומר: ייתכן שהתרופות הזיקו ל-87% מהילדים שקיבלו ריטלין ללא צורך, לפי טענת החוקרים.
המחקר מצביע על תופעות לוואי אפשריות של תרופות ל-ADHD, כמו שינוים במשקל הגוף, נזק לכבד ומחשבות אובדניות. מידת ההשפעה ארוכת הטווח של התרופות שניתנו בגיל הילדות והנעורים עדיין לא ברורה.
מחברי המאמר טוענים שבמקרים רבים רופאים שוגים באבחנת-יתר של ADHD והמליצו להם על תוכנית בת ששה סעיפים שעיקרה "מעקב, תצפית והמתנה" במשך עשרה שבועות, לפני שקובעים שהילד אכן לקה בהפרעה זאת וזקוק לטיפול.
החוקרים טוענים, כי לעתים קרובות מדי מתברר כי ילד מאובחן כלוקה בהפרעת קשב וריכוז כאשר למעשה התנהגותו קשורה בכלל באישיותו או ברמת הבגרות שלו, או שהתנהגותו נובעת מיחסים גרועים עם ההורים, מחוסר בתשומת לב מצד ההורים או מבעיות אחרות שצצות בבית ביחסים בין ילד להוריו – וכלל אין להם קשר ל-ADHD.