בשל השגיאות הנפוצות בסיווג פריקות אחוריות של מפרק בריח-שיא הכתף ( acromioclavicular joint, ACJ) עקב הקושי להתרשם מהן במנח Zanca, פיתחו חוקרים מדד רדיוגרפי חדש לזיהוי פריקות כאלו, המתבסס על המרחק מעצם הבריח לזיז העורב (coracoclavicular distance) ומרחק רוחב עצם הבריח-שיא הכתף (acromioclavicular width distance) במנח Zanca.
במחקר עוקבה, שהתפרסם החודש באתר כתב העת American Journal of Sports Medicine, ביקשו החוקרים לתקף מדד זה. במחקר נכללו 150 חולים שסבלו מפגיעת ACJ בדרגות Rockwood השונות (30 משתתפים בכל דרגת פציעה I-V), שאובחנה הן קלינית והן רדיוגרפית על סמך מנחי Zanca ובית השחי. שתי המדידות שתוארו לעיל חושבו עבור כל אחד מהחולים.
אינדקס acromioclavicular width distance עלה עם העלייה בחומרת הפציעה מ-2.1% (טווח: (-12%) עד 25%) בדרגה I ועד 110.3% (47%-181%) בדרגה IV (הזחה אחורית של עצם הבריח דרך שריר הטרפז). אינדקס acromioclavicular width distance הממוצע באילו עם פציעה בדרגה IV נמצא שונה באופן מובהק מערכו של מדד זה עבור המשתתפים בשאר דרגות הפציעה (P<0.05).
בניתוח רגישות של המדד, הראתה עקומת receiver operating characteristic כי אינדקס acromioclavicular width distance של 60% משיג רגישות של 95.7% וסגוליות של 97.5% בניבוי פגיעה סוג IV, המתרגמות לערך מנבא חיובי (positive predictive value) של 96.7% וערך מנבא שלילי (negative predictive value 95.6%) בניבוי פגיעה מסוג זה.
בהשוואת אמינות המדד בין מפענחים שונים נמצאה הסכמה משמעותית בין שלושה מפענחים שונים עם אמינות בין-מפענח כמעט מושלמת.
על סמך הממצאים קובעים החוקרים כי סף של 60% ומעלה באינדקס acromioclavicular width distance מספק אבחנה מדויקת של פריקה אחורית של ה-ACJ.