פציעות בקשישים, גם שוליות יחסית, נוטות לעתים לדחוף אדם שתיפקד באופן עצמאי עד אז לספירלה של הידרדרות תפקודית ובריאותית. מחקר פרוספקטיבי חדש, המתפרסם בימים אלו בגיליון חודש אוקטובר של כתב העת Journal of the American Geriatrics Society, בדק את שכיחות וגורמי הסיכון להידרדרות זו במטופלי שלוש מחלקות לרפואה דחופה בקנדה.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 335 מבוגרים בגיל 65 שנים ומעלה שהיו עצמאיים בתפקוד היום-יומי ( activities of daily living, ADL) הבסיסי טרם בדיקתם בחדר המיון בשל פציעות שוליות. החוקרים העריכו את תפקודם של המטופלים בעת ביקורם במיון ו-3 ו-6 חודשים לאחר מכן.
ירידה תפקודית, שהוגדרה כירידה של 2 נקודות או יותר בסולם הדיווח-העצמי Older Americans Resources Services, נצפתה ב-14.9% (רווח בר סמך של 95%: 7.6%-29.1%) מהמשתתפים לאחר שלושה חודשים וב-17.3% (רווח בר סמך של 95%: 7.7%-30.9%) מהם שישה חודשים לאחר הביקור בחדר המיון.
בהערכה של מנבאים אפשריים, כולל גורמי סיכון סוציו-דמוגרפיים, תנועתיות וגורמי סיכון קליניים להידרדרות תפקודית המוכרים ממחקרים במתארים אחרים, גורמי הסיכון שנמצאו מובהקים כוללים שימוש לעתים בעזר הליכה (סיכון יחסי [relative risk]: 2.4; רווח בר סמך של 95%: 1.4-4.2), צורך בעזרה בפעולות יום-יומיות מכשיריות (instrumental ADL) (3.1; 1.7-5.5) נטילת ≥ 5 תרופות מדי יום (1.8; 1.0-3.2) והערכת רופאי חדר המיון לגבי הידרדרות תפקודית (2.8; 1.5-5.3).
לדברי החוקרים, ממצאים אלו מצביעים על הצורך בזיהוי מטופלים קשישים בחדר המיון הנמצאים בסיכון להידרדרות תפקודית בהמשך ויכולים לסייע בהשגת מטרה זו.