דעות

את העודף התקציבי - להצלת מערכת הבריאות

עודף התקציב לשנת 2012 צריך להיות מוזרם להקמת בי"ח נוסף בנגב, להגדלת מספר המיטות ותקני רופאים ואחיות ולתשלום המענקים

ב-48 השנים האחרונות מקבלים אזרחי ישראל טיפול באותם בתי החולים הציבוריים. אנחנו מתאשפזים בבילינסון, רמב"ם, תל השומר, ברזילי, כרמל, סורוקה, בני ציון, נהריה, צפת ופוריה, כפי שהתאשפזו הורינו וסבינו. "צעיר" בתי החולים הציבוריים שהוקם בישראל הינו איכילוב, שנחנך ב-1965 (!). לעומת זאת, נסגרו בתקופה זו בתי חולים ציבוריים רבים: "הדסה" תל אביב, צהלון, ולאחרונה אף "ביקור חולים" בירושלים.

"המדינה מצפה שאותה מערכת אשפוז שסיפקה שירותים לכ-3 מיליון תושבים לפני כ-40 שנה, תספק שירותים ל-8 מיליון תושבים כיום"

באותו הזמן, התפתחה מערכת הרפואה הפרטית בישראל והוקמו בתי חולים פרטיים בתל אביב, חיפה, הרצליה, ראשון לציון ובאר שבע, דבר המדגיש את ההחלשה המתמשכת של מערכת האשפוז הציבורית, ואת שגשוגה של המערכת הפרטית.

תשתית מערכת האשפוז הציבורית קורסת, ונראה שהמדינה הסירה אחריות מפיתוחה. המדינה מצפה שאותה מערכת אשפוז שסיפקה שירותים לכ-3 מיליון תושבים לפני כ-40 שנה, תספק שירותים ל-8 מיליון תושבים כיום. המדינה מצפה שמנהלי בתי החולים יפתחו את תשתיות מערכת האשפוז מתרומות. וכך, בתי החולים שמנהליהם יודעים לגייס תרומות מתפתחים ונראים טוב ובתי החולים האחרים נשארים מאחור. שיא הציניות הינה הדרישה ממנהל בית החולים ברזילי, לגייס תרומות על מנת להשלים את מיגון חדר המיון וחדרי הניתוח מפני פגיעת טילים המשוגרים מעת לעת מעזה. שיא האטימות נגלה לעין כאשר מבקרים בבתי חולים פסיכיאטרים כדוגמת בית החולים אברבנאל בבת ים - ומגלים את העליבות שבה מאושפזים פגועי הנפש שאין להם פה וסניגור.

"בתי החולים שמנהליהם יודעים לגייס תרומות מתפתחים ונראים טוב ובתי החולים האחרים נשארים מאחור"

משרד הבריאות הציג בשנת 2005 תוכנית רב-שנתית לפיתוח הנדרש של מערכת האשפוז בישראל, על פיה נדרשה הקמתם של שני בתי חולים חדשים, ותוספת של 3,000 מיטות עד שנת 2015. כיום, שנה וחצי לפני תאריך היעד, נוספו במהלך שמונה השנים האחרונות רק כ-350 מיטות מתוך ה-3,000 הנדרשות.

כדי שחולים בישראל יוכלו להתאשפז בשעת הצורך במיטה בחדר בבית החולים, ולא במסדרון ליד השירותים; כדי שילד שזה עתה נולד ונזקק לאשפוז בפגיה לא יזדהם מהפג לידו בשל הצפיפות; כדי שיהיו חדרי בידוד לחולים במחלות מדבקות כמו שחפת, ושחולים אלה לא ישכבו לצד חולים במרחק הדבקה; כדי שלא יתקעו חולים בחדר המיון למשך 6 או 10 שעות ; כדי שחדרי ניתוח במספר מתאים יעמדו הכן, וכדי שהרופאים יישארו בבתי החולים הציבוריים - יש לעשות מעשה. מצב מערכת האשפוז אינו גזירה משמים והבראתה אינה תלויה בכוח עליון.

"עודף התקציב לשנת 2012 צריך להיות מוזרם להקמת בי"ח נוסף בנגב, להגדלת מספר המיטות ותקני רופאים ואחיות ולתשלום המענקים"

קופות החולים קורסות עם גרעון שנתי של 2 מיליארד ש"ח. רובם המכריע של בתי החולים הציבוריים סובלים מגירעונות ענק, לא בגלל ניהול כושל, אלא בגלל תקצוב ציני ולא ריאלי של מערכת הבריאות הציבורית, ובכלל זה צמצום תקציבים שנועדו לטפח את התשתית האנושית כדוגמת המענקים שנועדו להבטיח חיזוק המקצועות במצוקה והפריפריה.

על ראש הממשלה, שר האוצר ושרת הבריאות להזרים משאבים לפיתוח מערכת האשפוז הציבורית.
אותם כספים שלא נוצלו על ידי משרדי הממשלה בשנת 2012, צריכים להיות מוזרמים להקמת בית חולים נוסף בנגב, להגדלת מספר המיטות ותקני רופאים ואחיות בכל בתי החולים בארץ, ולתשלום המענקים למתמחים.

15.7 מיליארד שקלים אלה, העודף התקציבי של שנת 2012, יכולים לתקן הזנחה של עשרות שנים. צריך למהר. אין זמן, אנחנו בפיגור.

* המאמר פורסם לראשונה ב"גלובס"

נושאים קשורים:  דעות,  תקציב,  בתי חולים ממשלתיים,  רפואה ציבורית
תגובות
 
דר' רוטמן
10.10.2013, 13:48

קודם כל להפריד לחלוטין את הרפואה הפרטית מהציבורית ורק אחרי זה לבקש משאבים כי אם לא, שום דבר לא ישתנה!!