בתחילת ספטמבר פרסם ה-NEJM תוצאות מחקר שנערך בחמישה מרכזים רפואיים בבריטניה, בהשתתפות יותר מ-400 חולים, ובו נמצא יתרונה הבולט של הגישה הטיפולית הכוללת צנתור רב-כלי. אצל חולים שטופלו בגישה הזאת, מצא המחקר, נרשמה ירידה של 40% במספר מקרי התקפי לב, תעוקת חזה קשה ומוות, בשנה שלאחר ההתקף הראשוני.
עוד בעניין דומה
עבור הפרופסור יהונתן חסין, מנהל המערך הקרדיווסקולארי במרכז הרפואי "פוריה" בטבריה, התוצאות היו בגדר חיזוק וביסוס לגישתו לנושא: "אנחנו היינו למעשה החלוצים באימוץ גישת הצנתור הרב-כלי, כבר לפני 12 שנה. ב-2008 אף פירסמנו עליה מאמר (יחד עם ד"ר דאוד קרוואני וד"ר מנחם נהיר), שהתבסס על הניסיון שנצבר ב"פוריה". במאמר הוכחנו, כי השיטה לפיה אנחנו פועלים מונעת אירועי לב עתידיים, מונעת אשפוזים וצנתורים חוזרים ולמעשה מפחיתה את התמותה. הדיווח הנוכחי מוכיח חד-משמעית שזוהי דרך הרפואה הנכונה. אני מצפה כי כעת, בעקבות המחקר, ישתנו ההנחיות הבינלאומיות למצנתרים".
פרופסור חסין הסביר, כי השימוש בגישת הצנתור הרב-כלי נעשית במצב של התקף לב חריף או חסימה הנגרמת בפתאומיות באחד מעורקי הלב. היא כוללת את הצורך לפתוח בצנתור מיידי לא רק את העורק המסוים שגרם להתקף אלא גם כלי-דם (עורקים) אחרים המראים היצרות משמעותית וגורמים להפרעה בזרימת הדם התקינה אל הלב.
במחקר שנערך בבריטניה טופלו חלק מהחולים בשיטה הישנה – כלומר בוצע צנתור לשם טיפול רק בעורק החסום שגרם להתקף הלב - ואילו חלק אחר מהחולים טופלו בשיטה הכוללת צנתור רב-כלי. בשימוש בגישה החדישה נמצאה כאמור ירידה משמעותית (40%) במקרים של התקפי לב חוזרים, תעוקת חזה קשה ותמותה במהלך השנה שלאחר ההתקף הראשון.
פרופסור חסין הוסיף, כי בעבר היתה מקובלת בקרב הקרדיולוגים-המצנתרים הגישה שיש להתמקד קודם כל בצנתור דחוף באוטם החריף, מאחר שצנתור כזה משפר את תפקוד הלב, מציל את שריר הלב ולמעשה מציל חיים. "בעבר התחולל ויכוח כלל עולמי בנושא הזה, משום שעל-פי הגישה הישנה יותר, הנגדית, יש להסתפק בפתיחת העורק החסום שמצבו חריף".
במאמר הישראלי שפורסם ב-2008, שהתבסס על הניסיון הטיפולי שנצבר ב"פוריה", הוכח לראשונה שהשיטה המתקדמת יותר מונעת אירועי לב עתידיים, אשפוזים וצנתורים חוזרים ולמעשה מפחיתה את שיעורי התמותה. "עתה בא המאמר ב-NEJM ומעניק לגישה שלנו הוכחה חד-משמעית", אמר פרופ' חסין.